טוב הלבנון, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ח

והעלית ארוכתי מזורי ורפואתי כמו וארוכתך מהרה תצמח (ישעיה נח):

והשקפת באורך באור שכלך:

ממדוהו ממחלהו:

ההכרח המחוייב:

מקופא מדומם ועיין לעיל שער א' פ"ז:

כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ כל השינוים בהיסודות והמרכבים וצבא השמים הם בחפץ האל:

ואמר ה' ממית ומחיה וכו' מורה שהחיות והמיתות שבבעלי חיים אף הם תלוים ברצון האל:

ה' מוריש ומעשיר וגו' מבואר שאף מקרי בני אדם וטובותיהם תלוים בו יתברך:

מי זה אמר ותהי וגו' כולל כל הגזירות והענינים הנראים בעולם בין מין האדם הוא מצווי ה':

מפי עליון לא תצא וגו' הוא דבק למי זה אמר וגו'. כלומר מי זה אמר שמפי עליון לא יצאו הרעות והטובות כמו שפירשו קצת המפרשים:

ואמר שוא לכם משכימי קום וגו' ר"ל לשוא ישכימו בעלי העבודה למלאכתם. ואעפ"כ יאכלו לחמם לעת ערב בעצבון:

כן יתן לידידו שנא לאלו המנדדים שנתם לעסוק בתורה יתן הקב"ה פרנסתם ברוחה. ומעתה נראה שהקב"ה גומל טוב לבני אדם לפי מעשיהם הטובים:

לזיון העולם מל' כלי זיין להנהיג העולם ע"פ חפצו בעל כרחם לפי גזירתו ית':

מונחים אליו נתורם תחת בחירתו:

וכי כבוד האלהים נקי מטובתו וכו' כי הכל מגיע לאדם לפי מעשיו בין טוב בין רע:

והפיק בין שני הענינים קשה מאד כלו' ההשלמה בין שני אלו הענינים שלא יהיו חולקים זה על זה. והפיק הוא לשון תשלום כמו זממו אל תפק. והמפרש שפי' שהוא מענין מכשול כמו פיק ברכים טועה:

מקושי ההפקה אין בזה כבדות ההשלמה והישוב בין שני הענינים:

שיהיו כפי דעתו וחפצו בקצת העתים שעצת האדם וחפצו נשלמת לפעמים. ולפעמים הקב"ה מפיר עצתו ומשלים הדבר נגד רצונו:

תחת מאסרו הקשר שקשרו הקב"ה:

יתיר לו מתיר הקשר:

וכי כבוד אלהים נקי מהם והכתובים המורים שהממשלה והחפץ הוא לאלהים. אפשר ליישבם על נקלה ולומר שאמת שכל הנעשה מן הטוב והרע הוא בחפץ ה' אלא שהאל לא יעות משפט והוא הגומל לאיש חסד כמפעלו ויתן לרשע רע כרשעתו. וכבר היתה הרוחה בזאת הסברא בישוב הקושי הגדול מההכרח והצדק. לולא שנפול בקושיא אחרת והוא שא"כ מדוע דרך רשעים צלחה וצדיק אובד בצדקתו ומפני זה לא תפס המחבר דעה זו לעיקר נאמן ובאמת שהדעה הזאת היא הדעת שזכרה המורה בפי"ז מח"ג בשם כת המעתוזל"א אשר לא מבני ישראל המה והם אמרו שפעולות ה' כולם נמשכים אחר החכמה והרעות שאנו רואים לצדיק הוא על צד ההטבה אלא שאין אנו יודעים דרכי הטובה וכן הטובות הנראים לרשעים הוא רע לפי מה שגזרה חכמתו. וגם ישימו עיקר הגמול לעוה"ב וזה הוא הטוב הגמור וכבר זכר כל זה המחבר בפ"ג משער שאח"ז אלא שבהנחה זו נפול בקושית ידיעה ובחירה שאיך יתכן ידיעת ה' במה שתלוי במקרה. דהיינו בחירת האדם מצד מקריו. וקושיא זו נתחבטו עליה הראשונים הרבה וזכרו הרמב"ם ז"ל בה' דעות והשיב כדרך שהשיב המחבר כאן והוא היותר נכון ואמתי להמבין בעומק הקושיא הזאת:

היא ברשות הבורא וגזירתו זו היא דעת כת האשריא"ה מן הישמעאלים שהביא המורה שם. ואמרו שאע"פ שהאדם מוכרח בכל מעשיו, עכ"ז נתנה להם התורה. שהוא ית' כן רצה שישלח. ויצוה. ויזהיר. וייעד. ויירא. ואע"פ שאין יכולת בידנו. ויתכן שפקד עלינו עשיית הנמנעות:

צורתו ולא מהלכי דיניו ר"ל ענינו ולא דין הגמול והעונש למי יתכן הגמול ומי יתחייב בעונש אך הכל כפי אשר גזרה חכמתו מה שקצרה דעתנו להבין. ומאחר שאנו רואים חסדו עלינו תמיד ודאי שהוא נאמן בדיניו ובגזירותיו ויתחייב לפי הדעת הזאת שאפשר שהמקיים המצות נענש. והעובר יגמל טוב. וזה דעת מגונה מאד:

שנעשה מעשה מי שיאמין והוא דעת הראשונה שהגמול הטוב נמשך ומחוייב מן מעשה הטוב. והרע מן עשיית הרעות והמרות פי ה'. לא כדעת האשעריא"ה שהרע והטוב נמשך רק אחר רצון הבורא:

יועילנו אצל הבורא בשני העולמים ר"ל אף שנראה רשע מאריך ברשעתו וצדיק אובד בצדקו. לא יקשה עלינו כלום מאחר שנאמין כי עיקר הגמול והעונש הם נפקדים לעולם הבא:

ונבטח באלהים בטחון כפי ענין הדעת השנית ושאין דבר נעלם מאתו יתברך ואין נסתר מנגד עיניו וכמה שאמר אליהוא כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב ל״ד:כ״א-כ״ב) הוא אשר הוציא את איוב מרשת הטעות אשר מחמת קושיות של ההכרח והצדק וידיעה ובחירה בקש להפוך קערה על פיה לומר שחס ושלום עזב ה' את הארץ ואינו משגיח בשפלים. ודעת אליפז התימני היא דעת תורתנו אלא שלא ידע לתרץ את הקושיות האלו ע"כ נתחזק לומר שא"א שיענש האדם אם לא שחטא. ודעת בלדד השוחי הוא דעת המעתוזל"א שזכרנו. ודעת צופר הנעמתי היא דעת כח האשעריא"ה. ואיוב טען עליהם עד שאליהוא האיר עיני כולם והשיב בענין שזכר המחבר וכמו שאפרש (ועיין במורה פ' כ"ג מח"ג):

הטענה הנצחת על האדם תשובה לנצח את האדם אשר אין שכלו נערך כלל בערך חכמתו יתב':

ואין טענה לאדם על האלהים כלו' אין שום יכולת בשכל האדם שיוכל לטעון נגד האלהים. יען כי אין השגחתו כהשגחתנו ולא הנהגתו לברואיו כענין הנהגתנו איך שאנו נוהגין ולא חכמתו כחכמתנו ואין ביניהם שום שתוף ואפי' תחת גדר אחד לא יקובצו רק בשתוף השם בלבד וכמש"ה כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם (ישעיהו נ״ה:ט׳):

ובסכלותנו בו פנים כו' ר"ל מה שלא גלה לנו הקב"ה ע"י נביא סוד הדבר י"ל כי יש לנו איזה טובה הגלוי' וידועה לפניו ית' מה שהסוד זה נעלם מאתנו:

תקנה כלו' איזה תועלת:

עד שישים מסך דק וכו' וכמו כן לחלישות שכלנו נתן הקב"ה העלם זה הסוד בין שכלנו ובין חכמת השגחתו כדי שיהא לנו יותר תועלת בהתקרבותו אל עבודתו ית'. וכל אשר שכלו יותר שלם מבין יותר מזה הסוד:

מאזני החוזים כלו' משקל החוזים בכוכבים לשקול על ידו כל הידיעות הצריכים לחכמה זו:

מתנועת הגלגלים באיזה זמן יקיף כל גלגל סבוב אחד סביב הארץ:

ומקומות הכוכבים מקום כל אחד משבעה כוכבי לכת במזלות.

וכוון השעה של כל עת ועת נוכל לכוון ולידע בכל עת באיזה זמן התחלת כל אחד מתקופות השנה איזה יום בחדש חמה ואיזה שעה היא על פי האמת כי החשבון שאנו חושבין להלוך החמה אינו בדרך האמת והדקדוק רק בדרך חשבון הגס והאמצעי כנודע בתכונה:

וידיעת מרחקי הדברים שנדע מרחק איזה מגדל או עיר ע"י הראיה באצטרלו"ב כמבואר בחכמת הטריגיאומטריא"ה:

החלוקים ר"ל שלא תחשוב שאולי שפופרת ארכה מכוונת עד שבה יודעים מרחק גבול המוגבל לשפופרת ההיא וכענין שאמרו בעירובין שפופרת היה לרבן גמליאל שהיה מביט בה אלפים אמה ופירש"י שהיתה עשויה בענין שהיו רואין בה אלפים אמה לא פחות ולא יותר. ואולם ע"י האצטרלו"ב נדע כל המרחקים באיזה מרחק שיהיה:

והרבה מן הדברים שאינם ידועים כמו גודל גוף הכוכבים וגבהם מן הארץ ונטיתם כנודע בגיאומטרי"א ובתכונה:

הפלס הוא שקורין קאנטר שנעלוואגע בל"א:

שאחד מחלקיהם יותר ארוך שהיתד שהפלס תלוי עליו אינו באמצע הבריח אבל חלק אחד יותר ארוך מן השני:

ומן התימה ר"ל לא די שפלא שנוכל לשקול ' על ידו עד שיש בו ריוח יותר מן המאזנים הפשוטים. ששם צריך כל כך אבן משקל כמשקל הדבר ששוקלים. ובזה ע"י אבן קטן שוקלים שקלים רבים. באופן שהאבן תלוי בחלק הארוך והוא יכול להתנועע הנה והנה. והדבר ידוע בחכמת המשקל שקורין מכאייני"ק. שכערך מרחק אל מרחק כן ערך משקל אל משקל. ד"מ כשצד א' מן הבריח ארוך י' אצבעות והצד השני אצבע א' הנה אם נתלה בצד הקצר משקלו עשר ליטראות ובצד הארוך משקל ליטרא אחת תהיה הליטרא האחת שוקלת בכבדות העשרה ולשון הפלס עומד ביושר כמבואר במופת בחכמה זו. ולפי"ז נוכל לידע כמות כל משקל ע"י האבן התלוי בחלק הארוך לפי הערך שהוא רחוק מן היתד שהפלס תלוי עליו:

באמצעיים חלשים הם האופנים והיתדות התקועים בהם:

וכח האמצעיים וכו' כלומר שהפלא היותר גדול הוא שהאופנים של עץ ויתדותיהם פחותים מכח השטף ר"ל אלו נניח אותם על השטף היה דוחה אותם מהרה. ומאחר שהשטף כח פחות מן האבן והאמצעיים כחם בפחות אפי' מן השטף ומאחר שא"א שהשטף יניע האבן איך יניעו האמצעיים אותו אשר כחם יותר פחות:

ביסודי היצירה בחכמת הלמודיות בעניני התכונה והמשקולת בכלל שזכרנו וכח נפילת המים ממקום גבוה או בשפוע אשר כחם נכפל מחמת מהירותם וכח האופנים שכל א' מניע חבירו ע"י היתדות שבו ואחד גדול מחבירו שכחו נכפל אצל חבירו בערך מה שגדול ממנו כנודע הכל לבעלי החכמה הזו. וכן עניני האצטרלו"ב מובן ליודעי החכמה:

כגמול עלי נפשי ר"ל כשם שהגמול והוא התינוק נמשך להאמין תורת אמו מאחר שהיא ילדתו וגדלתו ונתנה מזונו בודאי נאמנים דבריה אליו כי כל מגמתה להטיב אליו. כן הנפש שהיא חלק אלוה ממעל הגומל אותו חיים וחסד וחסדו נראה עלינו תמיד ודאי שידבר טוב לנו ולא יעות משפטנו וכמ"ש המחבר למעלה חכמתו וצדקו יותר גלוי וכו':