טוב הלבנון, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו

בתוספת העבודה להוסיף העבודה על הטובה המיוחדת אשר לי נוסף על העבודה הכוללת כל בני איש:

והחיותם שמחיה אותם תמיד שנא' ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט'):

אנכי מגן לך מגן בעדך בעוה"ז:

שכרך הרבה מאד עיקר השכר הוא לעה"ב מחמת שהוא רב מאד אין כח בגוף לסבלו:

ומי שקבלה לכבוד האלהים ר"ל אפי' במצות שהשכל מחייב אותם. אם קבלה ג"כ מצד שהש"י צוהו כן נוסף על מה שהשכל מחייב אותם שכרו יותר גדול. וכמ"ש חז"ל גדול מצווה ועושה משאינו מצווה וביותר העומד על קיום התורה מצד מצות ה' ומוסר נפשו עלי'. וכמו שמצינו בשבט לוי:

משתי המעלות מהקיום שהיה ראוי לו מצד השכל. גם מצד מצות ה':

וטוב לא יהיה לרשע ר"ל מאחר שהנהיג שכלו אחר גופו לעבור על המושכלות כבר שקע שכלו ונצלל בהחומר ובודאי פסקה טובה ממנו:

ולא יאריך ימים לא תתקיים נשמתו ליום שכולו ארוך. וכענין שאמרו חז"ל נשמתם נשרפת וכו':

דינו לבקר משפט וגו' מאחר שיחדם הש"י בטובת המלוכה. צריך שישאו עליהם עון הגזל והעול. וכמש"ה מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט):

ומי שהשלימם לאהבת רצון האלהים מי שהשלים התורות בענין מיוחד מן המשפחות אלו יתר על כל בני משפחה. כמו פנחס שמסר נפשו על קנאת ה' נוסף על כל בני משפחתו וכמו בני צדוק ששמרו משמרה ה' בזמן שתעו כל הכהנים וכמש"ה והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו וגו'. ושאר בני הכהנים שתעו היו פסולים לעבודה:

נדיב נבחר כמו פנחס שנבחר בעבור קנאתו לכהונת עולם וכל הכהנים הגדולים היו מבני בניו:

או מורא צדק כמו בני צדוק אשר נבחרו להקריב ולהורות:

את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו וגו' ואת עמי יורו בין קודש לחול ובין טמא לטהור ועל ריב המה יעמדו למשפט וגו':

ומי שהמרה האלהים מהם וכו' ר"ל מן המשפחה אשר יחדה האל בטובה על כל האומה והיה ראוי להם להוסיף עבודה והמה אדרבה מרו עצבו רוח קדשו ענשם יותר גדול:

מדבר קרח ועדתו העונש שהגיע להם בעה"ז ואיך הם נדונים לעוה"ב:

ומי שהשלימה ר"ל שהשלים העבודה היתירה ההיא:

וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר לפי החיוב אשר הוא חייב מן העבודות לרבוי הטובות המיוחדות בו:

כי ערוך מאתמול תפתה הגיהנם הנקרא תפתה כבר הוכן מאתמול מיום שני לבריאת עולם:

גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה כלו' שהמלך שהוא חייב בתוספת העבודות מכל האדם העמיקו והרחיבו עליו הגיהנם יותר:

קטנתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך כלו' עבודתי פחותה בערך מה שאני חייב לך על הטובות שעשית עמי ביחוד נוסף על זולתה מבני אדם:

ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו משלם לרשעים שכר מצותם בעה"ז לעוצם תשוקתם בהנאות עוה"ז הוא די שכר להם עד שיאבדו שכרם בעה"ב ויגרע מגמולם. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי עוה"ז:

מיד קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת טובה עתידה ממנו ר"ל כשאני רוצה לעבוד את ה' על הטוב אשר גמלני מיד תקדם לי לחשוב שאני אעשה עבודה זו ואשלם לאל כדי שיגמלני עוד טובות אחרות לעתיד בשכר התשלומין הזה:

תוחלת תקוה:

לא כוונת הנואש מתוספת הטובה והתמדתה המיאש עצמו מטובה יותר גדולה ושתהא לכל הפחות טובה זו מתמדת:

ממעוט הכוונה הברורה לחובת טובתו כלומר שהגורם לי מחשבה זו הוא מפני שנראה בעיני שאין טובותיו עלי מחייבים עבודתו כל כך עד שכבר יצאתי ידי חובתי בעבודה כל שהוא:

על המיעוט לכל הפחות ואין אני יוצא בפחות ממנה שאהיה ראוי שיתמיד האל טובותיו עלי:

וכי דברי פיך דברי מודה בפיך אתה אומר שאתה נותן הודאה לאל על הטובות שעברו עליך:

כוונת מבקש על העתיד:

אלא שכוונתך בה להתענג בהנאות ולפיכך אתה שוכח להודות על הטוב העבר רק תטרד בבקשת הנאותיך על העתיד:

אלא בבקשתך עליה מה שלבך חפץ ומבקש מהש"י ומה שהוא טוב לפי דעתך ומראות עיניך:

ובמה שאינך יודעת ר"ל שאעפ"י שנראה בעיניך שלא הטיב לך הבורא מפני שאת אינך מבינה הטובה שעשה עמך מה שמנע ממך משאלות לבך. וזה הוא לטובתך אשר יגיע לך באחריתך והשאלה ההיא ידע הבורא שאחריחה רעה:

מי עשה לך כל זאת בתחלה הטובות מבלי בקשתך וגם שמנע ממך חפצך כדי להטיב לך בעתיד:

והיתה עבודתך בכוונה שלמה להשליך על ה' יהבך ותחשוב כי כל מה שקרה לך מאתו הכל הוא לטובתך כפי אשר גזרה חכמתו יתברך וכמאמר אחד מן החסידים שבדברי חז"ל גם זו לטובה ואמרו דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד:

והודאתך לו במצפונך כלומר בלב שלם:

שאינך מכרת את עצמך ולא ענין הנהגתך כלו' שאינך יודעת מיעוט ערכך ופחיתות זכיותך ומה את ראוי מן הטובות לפי חכמתך ומעשיך:

וכל אשר תגיע מהם על דבר וכו' כלומר אם תגיע אליך איזה טובה שאת היית משתוקקת עליה מיד בהגיעה אליך שבה נמאסת בעיניך ולא נחשבת למאומה ואך עיניך ולבך לשאול מה שלמעלה ממנה וכמאמר חז"ל יש לו מנה רוצה מאתים. ולפיכך אין הטובה שבידך כלום לפי מראות עיניך. עד שתחשוב שאין את חייבת בעבודה להבורא עדיין:

תחשבה חסר ממך כאילו היא בחנם ולא על הטובות שקדמוך:

עם ידיעתך מחסורך אליו אעפ"י שאת יודעת שלולי השגחתו והשפעת טובתו עליך תמיד איך היית חסרה וריקם מכל חיים וחסד:

ושאינו צריך לך כי אם תצדק מה תתן לו ואם תרשע מה תפעל לו:

ויודע בטוב לך ובמה שאינו טוב לך כי מה שאתה חושב שהוא טוב לך אלהים חשבה לרעה ולפיכך לא נתנה לנגוע אליך. וכן בהיפך שמה שאתה חושב שהיא רעה אליך. אלהים חשבה לטובה:

ולא היית תולה תקותך במה שיטרידך וכו' ר"ל שאתה חושק רוב טוב ומקוה אל קיבוץ תענוגות בני אדם עד שמחמתם שכחת מכל הטוב שבידך אשר חנן אותך אלהים לעבדו עליהם בשמחה. ואת אינה מבינה שהטוב אשר מנע ממך אלהים אולי הוא להנאתך ולטובתך למען ענותך כדי להיטיבך באחריתך. ומה שראוי שיבא לך מן הטוב לפי מה שגזרה חכמתו ודאי שיגיע אליך לפי מעשיך:

לא שתקוי אותו בתלות דעתך בו כלומר שתטרד לבך בתקות הטובות ודעתך תלוי בהם עד שבעבור זה תשכח מהכיר טובת הבורא שהגיע אליך: