טוב הלבנון, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה

הזכרת האלהים את האדם ר"ל השגחת הקב"ה אשר נתן בו שכל שיהיה אמצעי בינו ובין האדם שיוכל להכיר אותו על ידו:

והיה זה מאת האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתו ר"ל שהחסד זה והשגחה זו אשר יגיע לאדם בהכרת מעשיו ע"י שכלו אינו רק מי שהלך בדרכי התורה ומנהגיה בטרם שנגמר שכלו בו להאיר בה כל מעשיו ואח"ז חושק להגיע לרצון לעבדו מאהבה והסיר מעליו כל טרדות העולם הזה:

אך הדברים כלומר איזו היא הדרך הישרה שיבור לו האדם כדי שיוכל להגיע לההערה השכלית:

שיתברר אצלו שיעיין בטבע השכל ובמדותיו אשר הוטבעו מן המדות הטובות בשבח האמת וכו':

ובחור בצדק וסור מעול לחפש אחר עשיית הצדק. ולברוח מדרכי העול:

ולשקול הטובות בשבח לשער המצות בשכר המגיע בעבורן:

ויתרון גמול על גמול כלו' אם תעזוב את המצוה בעבור הפסד איזה גמול בעוה"ז. תשקול הגמול אשר יהיה לך בעה"ב בעשייתה:

ועונש על עונש אם תעבור על איזה אזהרה מחמת יראת עונש שבעוה"ז או הפסד איזה שכר. שקול העונש שאתה נכון לקבל בעבירתןי בעה"ב. והוא ענין שאמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה ושכר עבירה נגד הפסדה:

ואם יזכירהו אלהים דרך טובתו אם יפקוד אותו הש"י בטובה:

בעבור כלילתם מפני שהטובות כוללות להרבה בני אדם ודומה לו שהוא מחוייב בטבע:

ורובם מחמת שהטובות מרובים אצלו האחרונות משכחות את הראשונות:

והתמדתם שאינם נפסקים והוא מורגל בהם:

ומשיכתם נמשכים עמו בזמן רב:

יתבע את נפשו יחייב עצמו:

ובחור בצדק שהצדק גוזר לשלם מה שהוא חייב:

ויבחר לגמול האלהים יתעלה כלומר כפי הטוב אשר גמלו האל היה ראוי לשלם לאל מן הטוב:

וכאשר יראה בעין לבבו כלומר בראיית השכל:

שאין לו יכולת לזה עם שאין הבורא צריך לזה כלו' שא"א שהנברא ישים טובותיו להבורא יתעלה. ובפרט שאין הבורא יתעלה השלם בתכלית השלמות צריך לשום דבר.

תמורת גמולו חלוף הגמול אשר ראוי לאל:

ויאמר לנפש הנה עתה התחיל לבאר אופני הערה השכלית בדרך שאלה ותשובה. ואיך השכל ממשיך עבודת האהבה העודפת על העבודה שמצד היראה ומקורה בנפש המרגשת שכר ועונש והיא מצד טוב ורע והשכל מתוכח עמה מצד האמת והשקר שהוא ממקורו להעמידה על עבודה שמצד השכל:

שאת חבולה בטובת בוראך שאת ממושכנת אל האלהים בעבור רוב הטובות אשר עשה עמך. וחבולה מל' אם חבול תחבל (שמות כ״ב:כ״ה):

ותאמר כן אמת הדבר:

כוספך חשקך:

מרירות הרפואה הסמים הנקחים לרפואות הגוף אע"פ שהם מרים לפי שעה יסבול החולה מרירותם מפני חשק הבריאות שהוא מקוה על ידם:

איננו מונה כי אם עצמו מונה לשון אונאה. כמו לא תונו:

והיאך יהיה ממנו הכוסף לו או חרפיון בו כלו' במה אדע אני אם הכוסף שבי אמת או כוזב:

מה שיש ביכלתך ממנו קיצור כחך לשלם לאל הגומל עליך:

וחיותך חיי עוה"ב:

כוספך אמת אז כוספך אמת:

וחפצך נחוץ מהיר בלי ספק:

וכוספי כוזב רפה ונפסק כמו לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א):

מאת העירו אותי דה"י הקדמונים כלו' אעפ"י שהעירו אותי סיפורי התורה ונביאים אל דרכי ה' עדיין היה חשקי כוזב ורפה עד שנתברר לי מדרך החכמה:

אם מה שזכרת אמת כלו' שכבר נתקיים בדעתך קבלת התורה ונוסף ע"ז ראיות השכליות אך כחך קצר לעבוד את ה' על תגמוליו:

ההנאות הגופיות הנאות הגוף:

והמשגל ל' ביאה. כמו ואיש אחר ישגלנה (דברים כ״ח:ל׳):

והשלוה מחשבה שלוה ושקטה מדאגת עבודת ה':

והתנאות להם שתהא נראה נאה לפניהם ויודוך על מעשיך:

והכריחם באשר בידם שאתה מקנא אפי' בענינים ההכרחים מאשר חברך צריך להחיות נפשו:

ולהפקר אבר אחד לחסר אחד מאבריו:

ומפחד מהתפשטו בשאר אבריו מתיירא שלא יתפשט החלי הזה בכל הגוף וימות וזה נודע לרופאים בחולי האש נקרא אש של גיהנם הנאחזת ביד או ברגל אם לא יחתכו ממנו האבר עד הפרק בהכרח שימות. ואם האבר נחתך ממנו יתרפא:

ומכיר מה שיש בין שתי הרעות כלו' איזה רעה היא יותר גדולה. או הפסדו אבר אחד או שימות כולו:

ממאפל קדרות העולם מהחושך משחרות העולם הזה:

שהנאותיו מעורבות בעצבים אין שום הנאת העוה"ז שלמה בלי דאגות. רק מעורבת יותר בדאגות. שתמיד נפש בני אדם שוקק על היותר ואין המושג בידו נחשב למאומה בערך מה שלבו חפץ להשיג יותר מזה וכמאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו וא"כ התאוה ביותר ממנו והדאגה עליו היא יותר גדולה מן השמחה במה שיש בידו:

ותאותיו נפסקות הנאות העה"ז ותענוגיו. שאדם חושק ומתאוה על ענין שאינו יכול להשיג. וכאשר ישיג הדבר הזה החשוק אצלו. חוזר הדבר להיות נמאס בעיניו וכבדה תאותו בו. והבן זה:

והביאך להכיר באחרית וזה הוא הטוב שתגיע אליו בפרידתו שתכיר האחרית בבית מנוחתך בתענוג בלי נפסק ובלי נעצב:

חזקת הכרתך בבית מרגועך ר"ל שהטוב המגיע בפרידת תאות עולם הזה והנאותיו הוא שמביא אותך להבין בסוף חזקת הכרתך ר"ל גודל הכרתך וכונתך בבית מנוחתך ר"ל אחר המות שאחר שאתה רואה איך הכרתך נוספת בעזבך תאות עולם כ"ש לאחר המות שהגוף נפרד לגמרי:

ושתשתדל לו ותחוש עליו ר"ל שתראה להכין לך מה שייטיב לך בבית מנוחתך:

אך הרעה אשר אמרתי שתמצא אותך בהתמדתו:

משיבת דאגתך דאגתך הולכת ושבה:

בהעדר משאלותיך בעה"ז כלו' בענין הדברים אשר אתה חושק תמיד להשיג מדרגה אחר מדרגה בלי תכלית, מה שא"א שתגיע אליו:

אם תגיעי אליהם ואף לדבר שתגיע הוא הבל לא יתקיים הרבה בידך רק ילך לאחרים:

ולא תגיעי בו אל הבא אל העולם הבא:

ממשלת הדבר משל של הדבר הזה ודמיונו:

עם השתוות הערכים שיהיה הערך מה שהוא למטה ממך שוה אל הערך שאתה בו אל מה שלמעלה ממך ואעפ"י שאין ערך ואין דומה לו יתברך. עכ"ז אמר על דרך העברה והרחבה שאתה תשער אפילו אם יהיה הערך דומה מה שאתה חייב עכ"פ מן העבודה:

שאת הטיבות ר"ל שאם אתה היית המטיב:

בכמותם בכמו אלו רבוי הטובות שהיטיב הבורא ית' לך:

והפנים והאופנים:

אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך והנה הקב"ה ודאי שרואה אותנו תמיד וכמש"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיהו כ״ג:כ״ד):

שיהיה מקצר ממעט בעשות מצותיו:

ויבז מעשהו בצד מה שהוא חייב בו בכל מעשה עבודתו אל יחזיק נוובה לעצמו אך יחשוב כי זאת העבודה פחותה מאד בערך העבודה שהוא חייב לאדונו. ר"ל שיהא עבודתו נקלה בעיניו בערך מה שהוא חייב לעבדו:

ויורה וכו' בנפשו יתראה על פניו גדולת אדוניו ויראתו:

שיעתיקנו אליו שיסבב אליו:

ולא יעוולנו בגזירתו שלא יאמר שעולה גזר עליו אדונו:

סימני העבודה והמקנה עליו. שהוא עבדו קנין כספו:

ולא יעמוד לא יתעכב מדבר רק ממה שהוא מורת רוח לאדונו:

כי אם סות יראתו כסות יראתו. כמו ובדם ענבים סותה (בראשית מ״ט:י״א):

לא יתדמה לו לא יצייר בדמיונו:

ולא יעור לא יתעורר:

ולא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונו שיחייב רצון אדוניו שיכעס על זה:

אחר הפקת רצון השלמת רצון אדוניו בהם. כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):

ובהפכם יוכרו הדברים ר"ל שאנחנו שנאמר בספור הדברים הטובים מובן ממילא שהרע הוא ההפך מזה: