טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה ו

דעת האלהים לידע את האלהים:

והיתרון אשר נתן לאדם על שאר בעלי חיים כלו' הכניעה לא תהיה עם דלות הנפש מפני מיעוט ידיעתם את נפשותם רק אחר התרוממות הנפש והתנשאה מהשתתף עם הבהמות וכמ"ש בפ"ב מזה השער:

וכאשר יכיר שב אל דעת אלהים שכתב למעלה:

תתהדר לפני מלך אל תתגאה להראות כבודך לפני מלך:

יתעלה מדמות ומהמשל כלומר לפניו אין להעריך ענין מלכות ב"ו איך תהיה ההכנעה שנאחז בנפשנו לפניו:

תנאי הכניעה ומקומות הנהגתה כלו' באיזה דרך שההכנעה ראויה וכענין שביאר בפ"י משער עבודת אלהים שלפעמים צריך לאחוז במדת הגאוה:

רוחב הלב הוא מדות הסבלנות כי מי שלבו קצר לא יוכל לסבול שום דבר:

מה שישנא מן הדברים מה שלטבעו הדבר שנוא בעיניו:

אם גמלתי שולמי רע אם גמלתי רעה אפי' לאותם ששלמו לי רעות אע"פ שטבע אדם נוטה להנקם מצריו:

ודבר טוב להם כלו' להשגיח על טובתם. כמו כי ה' דבר טוב על ישראל (במדבר י'):

ואם אינם ראוים אף שאינם ראוים:

גם במדעך מלך אל תקלל כלו' אפי' במקום שאין שום אדם שומע אל תספר בגנות אדם כי הוא פגם לנשמתך וכמה שאמר (שם) כי עוף השמים יוליך את הקול והיינו הנשמה וכמ"ש רש"י ז"ל:

תשב באחיך תדבר סתם הכתוב בזכרו ענין המספר בגנות חבירו. אעפ"י שהאחר אף הוא ספר בגנותו:

וממחילת הדבור הרע והגנוי ר"ל שמה שנוכל ללמוד ממנו שצריך למחול להמספר בגנותו והמגנה אותו:

אדם משכיל ומבין כלו' מין אדם הנברא בצלם אלהים בשכל ובינה. ואין ראוי לשלול מעלתו רק להודות בה אעפ"י שחסרונותיו עודפות הרבה:

והיתה כוונתו וכו' ר"ל אף שאין עון בספור בגנאי בע"ח מת עכ"ז הוכיחם שלא ירגילו לשונם בדבור הגנות:

לא רגל על לשונו לשון רכילות ולשון רגילות. כלו' לא הרגיל לשונו בדבור רע:

הוות תחשוב לשונך לשונו מלומד דברי הוות:

אהבת כל דברי בלע אוהב בטבעו לדבר דברים הנשחתים ומרמה:

לשון רמיה לשון המורגל ברמיה:

בעניני עולמו כולם בכל עניני עולמו:

ונוחם במנוחתם:

התחלקות מעלותם חלוק מעלות בני אדם בחכמתם ויראתם:

וכפי הטוב לו מהם כפי הטובה אשר קבל מהם במילי דשמיא ובמילי דעלמא:

כמו שנאמר מוסב למעלה על שיהיו תנועותיו שקולות ומתדמות:

יכלכל דבריו במשפט מנהיג עניניו על מדות ישרות ושוות, וגם הוא ל' סבלנות וכניעה כמו ומי מכלכל יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳):

ונוח לתשחורת לשר ומושל, מל' הדבק לשחוור שבלשון חז"ל:

יקר רוח וגבה נפש שיהיה רוחו יקר בעיניו ונפשו גבוה כלו' בעל תאוה בעניני עולם הבא שיתאוה תמיד להשיג קנין אחר קנין בעניני עוה"ב שאלו תהיה רוחו פחות בעיניו ונפשו שפלה בעניני עולם הבא יהיה די לו מעט מעשים טובים ועבודת ה' באמרו מי אני שאגבה לבי לילך בדרכי הצדיקים:

והשתדלותו בעיניו צ"ל בעניניו:

ואל תשיאהו מחילתו לבני אדם כצד עצמו וכו' כלו' שלא יסיתהו מנהגו במחילתו לבני אדם להצר ואויב של עצמו שראוי שימחול לו תמיד שינהוג כן למחול לאויבי ה' והמדברים בנביאיו, ויש גורסין בצד עצמו, כלו' ענינים הנוגעים לעצמו והוא יותר נכון:

בעושק בני אדם וכו' כשיהיה לאל ידו להציל העשוק מיד עושקו אל יקצר מלהצילו ולומר שאלו עשקו אותו היה מוחל להם:

מתלעות עול לשבר שני רשעים:

על האמת אפי' על האמת:

לא מצד גדולה כלו' מצד גאוה שאינו רוצה לחבר עצמו עם הפחותים ממנו: