טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה ה

והדרך שמקל אותו לבקש הדרך שיקיל ענינה על האדם:

מן הבלונית מענין נפסד ונרחב כמו שמלתך לא בלתה. *וכבר אמרו הראשונים מחכמי הטבע שאין זרע שום תולדה יכול לקבל הויה חדשה ובריאה עד שיפסד וירקב ויפשיט צורה הראשונה שעליו בכדי לקבל עליו הויה חדשה וכן גרגיר הזרע לא יצמח בארץ עד שירקב ויפסד תחלה בארץ וזהו שאמרו ההעדר סבה לכל הויה וזכרנו למעלה וכן טיפת הזרע אינה מוכנת להוית הולד עד שתרקב ותסרח תחלה וכמ"ש בהקדמתו לספר יצירה רמזו חז"ל באמרם מאין באת נוטפה סרוחה:

והדם דם טמא מזרע אמו:

ובאוש ריחם נסרח ריחם:

ודל בגופו כחוש ודק כמו דלות ורעות (בראשית מ"א):

ואח"כ יעלה וכו' עד שיגיע לרוב שנותיו אח"כ יחלו ימי הזקנה. *יאמרו הטבעים שכח המגדל באדם יתמיד בגובה עד כמו כ"ב שנה ואולם התוספת בעוביו עד רוב שנותיו. ואמרו עוד שכל זמן גידולו בקומתו ובעוביו הוא עלול לכל מיני חלאים בעבור השתנות המתמדת בו וכלפי זה אמר שלעולם ימי אדם רעים אם עד רוב שנותיו אם אחר רוב שנותיו שהימים אשר אין לו חפץ בהם ממשמשים ובאים עליו:

יחלו יתחילו כמו ותחלינה שני שבע הרעב (שם מ"ב):

שימלאו ימיו ימי חייו כלומר הויתו מטפה סרוחה ותכליתו עפר ואפר:

פעמים שני פעמים הא' במעבר טפת הזרע לרחם האשה והב' כשנולד דרך רחם אמו:

מענין האדם ממקריו:

אין לו מנוחה מהם אין לשום אדם בטחון שימלט מאלו המקריים עד שימות:

הנלבב הנבון:

וקצרת ידו קוצר ידו:

מדחות מלדחות:

מצורת מעמדו מענין המעמד אשר לו בעה"ז:

כמו אסיר דומה ונמשל אליו בלבד:

אסיר באמת אסיר ממש:

להתיר את עצמו כמו קושר ומתיר:

אנקת אסיר האדם הוא אסיר ושבוי מעניני הזמן וקורותיו:

בחליפתו ימיו חולפים ועוברים:

והפסק מאוייו חשקיו:

לצדה למזונו:

ומוגלא ליחה:

באוש סרחון:

ולא הפיח ריחו הטוב כלומר לא נתן ריח הטוב ממנו כמו הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד׳:ט״ז). ומפני שהריח הבא לחוטם הוא מהחלקים הקטנים מאד היוצאים מכל דבר המריח ועולים באויר ומתנועעים ע"י רוח הנושב לכן נאמר בו לשון הפחה, ושיעור דבריו שכשימות האדם נראה כאלו לא רוחץ וכו' ולא היה לו שום ריח טוב מעולם:

השכליות כמו גזל ועריות:

והשמעיות כמו שעטנז ובשר בחלב:

וקצורו בהם מקצר בקיומם:

והפסק טענותיו וכו' ישים אל לבו איך לא יהיה לו שום טענה ומענה ושום אמתלא בבוא יום התוכחה ויום החשבון לאחר מיתה:

וחרטתו במעמד הגמול איך יתחרט על עונותיו ביום ה' הגדול והנורא ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, ואז כשיחיו המתים יהיה מעמד הגמול לכל באי עולם:

כי הנה היום בא נאמר על יום הדין שלאחר תחיית המתים:

ומי מכלכל את יום בואו מי יכול לסבול את היום ההוא:

מן המורא והגדולה הנסים הנוראים והגדולים שנראו מן החסידים ההם, כמו לכל המורא הגדול (דברים ל״ד:י״ב), ואיך הוא קטן בערכם וכ"ש נגד הנביאים וכ"ש נגד המלאכים וכ"ש בערכו ית':

בדניאל שאמר אל המלאך והיאך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה (דניאל י׳:י״ז):

ויהושע שהשתחוה למלאך ואמר מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה׳:י״ד):

הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, ותהלה לשון הוללות:

ובהיכלו כלו אומר כבוד כל המלאכים אשר בהיכל קדשו מברכים שם כבודו:

ממוצק דברים קשים וחזקים שבארץ כמו מיני האבנים וצורים והמתכות. וכל דבר חזק וקשה נקרא מוצק כמו (איוב מ״א:ט״ז) יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית:

בעדך המדברים כמה ערך גופו אל ערך מין האדם בכלל:

וערך המדברים כל בני אדם יחד כמה הם בערך כדור הארץ, אשר הוא כנזכר בדברי חז"ל כדור שהקיפו ששת אלפים פרסאות, ועביו דהיינו אלכסונו קרוב לשני אלפים פרסאות, וכן הוא לפי המבואר במופתי התוכניים קרוב לזה השעור:

אל גלגל הירח כבר ביארו התוכניים במופתים שהירח בזמן שהיא בגובה רומה היא רחוק מן הארץ כמו ס"ד חצי אלכסוני הארץ:

אל הגלגל העליון *הנה כפי המבואר אל התוכניים הקדמונים יהיה המרחק שמן מרכז הארץ עד גלגל שבתי ועד בכלל כלו' עובי גלגל שבתי מהלך שמונה אלפים ושבע מאות שנה בקירוב וכל שנה משס"ה יום ומהלך יום ארבעים מיל וכל מיל מאלפים באמת המלאכה, ואולם המרחק שעד גלגל שבתי ולא עד בכלל הוא מהלך שבעת אלפים וכ"ד שנה, והוא קרוב מאד לדעת חז"ל בחשבון מהלך שמן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע ולא חששו להזכיר הכ"ד שנה (ועי' במורה פי"ד מח"ג) אף שלפי הוכחת התוכניים האחרונים יהיו המרחקים שלגלגלים יותר הרבה מאד והם הניחו המרחק הבינוני שלשמש מן הארץ שנים ועשרים אלף פעם כחצי עובי הארץ ואמרו עוד שהכוכב היותה קרוב לארץ שבכוכבים הקיימים כמו הכוכב שבפי הכלב הגדול הנקרא סיריא"ס מרחקו מן מרכז הארץ כ"ז אלף ושש מאות וששים וארבעה פעם כמרחק השמש מן הארץ אך בל אשא חשבונם על שפתי מאחר שאינם מסכימים לדעת חז"ל:

עיני גבהות אדם וגו' אמרו חז"ל כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור כו' וזה שאה"כ וגו' ושח רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כשיכלו הגאים הדוחקים רגלי השכינה:

מעודד מחזיק:

משפיל רשעים מבואר שהמתגאים נקראים בשם רשעים בסתם:

ושפל יראה אל המשפיל עצמו יביט ואותו ישגיח:

לפני שבר גאון השבר בא בשביל הגאון:

תהפוכות עניני הברואים כלומר איך אין הכבוד והגדולה מתמדת שום זמן ארוך רק החלוף הווה הגאים נשפלים והשפלים יתנשאו:

ומהירות התחלפות לא בלבד שהחלוף יקרה בגדולות הפחותות, אלא אף בממשלות הגדולות:

בו בעולם:

והעתקות אנשיו מענין אל ענין אנשי העולם נהפכים מטובה אל רעה ובהפך, ואף על המדינות יאמר וכו':

והשחתת עם לתקנת עם אחר אף אומה שלמה אין גאותה וממשלתה מתמדת אך אחת נשחתת ונפסדת כדי שתתכונן אומה אחרת:

וסוף הכל אל המות אף בזמן הצלחת עם ולשון אין ההצלחה נדבקת בפרטי האישים כי כל אחד הולך אל עולמו ואל ירכתי בור:

כצאן כמו הצאן המתאסף לדיר:

לשאול שתו כן מין האדם נאספים לתוך יסודי השאול ושתו מלשון שתות:

מות ירעם המות יאכלם כלחוך השור את ירק השדה:

רהבים לשון גסות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳):