טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה ד

בני מינו בני אדם:

נבזה בעיניו נמאס מה שהוא נבזה הוא נמאס בעיניו אף שנוגע בכבודו אינו חושש כגון חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים והכניע עצמו לפני בני דורו וכמה שדרשו חז"ל:

יהלמני צדיק חסד ויוכיחני ידכאני צדיק וייסרני נביא אמת שכל מהלומותיו ותוכחתו חסד:

שחו רעים לפני טובים יפלו וישוחו רשעים לפני צדיקים:

והאריך לו אינו נפרע ממנו בגלוי לפרסם מעשיו כענין שאמרו המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי:

כדי שישוב כלומר צופה לו וחפץ בהצדקו:

בטעות בני אדם בו שמחזיקים אותו לצדיק:

ויכנע בלבו פן יקראהו עונש יותר גדול בעבור שבח בני אדם אותו:

כי עוני אגיד וגו' כן ראוי לזה שידאג מחטאיו:

ויודה לו יתן שבח והודאה:

ויגל אזנם למוסר מגלה לאזנם ענין שיקחו מוסר בשבילו:

כובד משא חובת ההודאה הצטרכות רוב הודאה ושבח להאל הגומל אותו חסדים טובים כאלו:

מיראתו מחמת שצריך שיירא:

לנקמה ממנו כלו' לעונש על חטאיו:

כי רוב הממון כל בני אדם אשר להם ממון בשפע וברבוי:

טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה הוא יותר טרוד בקיום חובות הבורא להודות על גמולו הטוב ממה שהוא טרוד מהתעסק בהצלחתו פן תעדיף טובתו על הודאתו לאלהים וחטא ואשם:

ותהיה סבה להוסיף במעשה לאלהים כל עוד שתרבה טובתו יוסיף אומן יותר בעבודה לאלהים מיראתו פן תעדיף טובתו על עבודתו:

ולא ישים לבו לטובה לא ישמח בעבורה:

זהב כסלי תקותי:

ולכתם קבוצת זהב ואוצרות:

בהרגשתו בצערו:

ולהוסיף עליו דואג תמיד לקבץ ממון יותר:

ולפחד עליו מן הפגעים מקיום מה שהוא חייב וכו' ר"ל שהוא יותר טרוד בפחדו על אבוד ממונו ממה שהוא טרוד בקיום הודאה לאל שהוא חייב עליו:

ובעליו מנוסה בו זה הוא סימן הנסיון שנסה אותו אלהים איך יתנהג בטובה זו בעבודת ה':

כי אין לו ממנו אלא אורך הדאגה כלומר וזה האות שאין ממנו שום תענוג שא"כ היה סימן נקמה וגם אינו מקיים חובת אלהים כראוי שאז היה סימן טובה:

ושיהיה בא עליו לידי חשבון עתיד ליתן על הממון שבידו דין וחשבון אם פרע ממנו חובת אלהים כראוי לו. ואך הקב"ה מאריך אפו לו ועוזב הממון תחת ידו פן ישוב מדרכו להסיבו אליו לטובה ולהוציא ממנו חובת הבורא:

בתענוג בו ובהנאה ואוכל שכר מצותיו בעה"ז:

מפרוע חובות הבורא יותר ממה שהיה ראוי שיטרד בחובות הבורא:

וחובות בני אדם כצדקה ומעשר וג"ח:

ושבח בעל הטובה להודות עליו הש"י:

ולא ירגיש במה שהוא חייב עליה אינו מרגיש כלל לעבוד את ה' על הטובה וכל הברכה אשר יגיע לידו וכל עמלו אינו רק כדי לאכול ולשתות ולשמוח בתענוגים:

והעולם מקובל כחפצו עניני העולם ומקריו נמשכים לו אחר רצונו וכמו גם את העולם נתן בלבם (קהלת ג'):

מיראתו ממה שהוא ירא:

לרעתו לנקמתו:

או מצוה או רשות או תפלת מצוה או תפלת רשות:

שלא יתעסק בו ובלבבו שום גאה שיתגאה בלבו מחמת מעשה עבודתו:

ואל יחשבהו בנפשו למאומה אל יחשב העבודה הזאת בלבו לכלום לפי גודל החיוב שהוא חייב להבורא. ולפיכך אדרבה צריך שיכנע על מיעוט עבודתו בערך חיובו:

אכף לאלהי מרום אהיה כפוף ונכנע:

הגיד לך אדם מה טוב כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך, והצנע לכת היינו דבר המסור ללב והיא הכניעה לאל הצפונה בלב האדם: