טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה ג

אחר גאותו ר"ל אחר שיש לו רוממות הנפש ונבדל מבהמיותו ונטה אל הגאוה בטבעו וכמ"ש בפרק שלפני זה:

מפני חלאים המתרגשים ובאים לפי הזמנים:

מזג רע שממוזג מליחות רעות ונפסדות:

חלישות הרכבתו הרכבת חלקיו ואבריו זה אל זה:

פגע איזה צרה:

ריש עוני:

להשתהוות לו לאגורת כסף ולככר לחם:

עליו לזולתו טובה עורפת שיהיה שלאיש אחר טובה יותר גדולה ממה שהיא עליו:

ויראה חסדו עליו יגמול לו חסדים טובים:

יחלו יבקשו מל' ויחל משה:

פני נדיב שר:

אם אין לך לשלם וגו' לעיל בפרק שלפני זה שהביא פסוק עבד לוה לאיש מלוה, הוא מפני ששם מדבר מצד החיוב והראוי שיהיה נכנע לו וכאן מדבר מצד הסיבה הדוחקו ומכניע לבו ומשפיל טבעו וכן בכל הענינים שבפרק זה ולכך הביא פסוק ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך שהיא הסיבה השוברת לבו:

לפדות עצמו מיד אדוניו והוא נאנח מן העבודה ומצר עליה:

ויכנע לו שיקיל מעליו עולו:

צרות ופגעים מעציבים לעיל בסיבה השנית מיירי שאין הכנעתו רק מצד שהוא רואה היותו נצרך לבני אדם להעביר ממנו צערו והכנעתו היא מצד שהגיע למדה זו ולידי בשר ודם וכאן מיירי בפגעים וצרות המעציבים מצד עצם כאבם וצער ענינם:

או אז יכנע לבבם הערל והיינו באלות הברית בתוכחות שיגיע אליהם:

ובעטו בה מבעט בטובות אלהים:

במקום השבח תחת אשר היה חייב להודות את ה' עליו וכשנודע לו כי אלהים חשבה לטובה יבוש ויכלם:

אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה. כן ראוי שיבוש המבעט בטובות אלהים, והביא הפסוק למליצה בעלמא כמו הפסוק של ענו בכבל רגלו שהביא למעלה:

על אחאב שהוכיחו הנביא על הריגת נבות היזרעאלי:

ותקל נפשו תתבזה נפשו בעיניו:

על חליפת ימיו וכו' על ימיו שחלפו וכלו באין נכון לו צדה לדרך שהוא הולך עליה ואורח לא ישוב:

פחדו בציון חטאים וגו' מי יגור לנו אש אוכלה וגו' כלומר מי יעמוד לנו לפני דין הקב"ה שהוא אש אוכלה והסבות שזכר המחבר בזה הפרק הוא לעורר לב האדם שיקח מוסר מסיבות אלו כשם שהם מכניעים לבבו הערל בעל כרחו כך החי יתן אל לבו תמיד לדרוש הכנעה לנפשו מצד עצם תומו ושכלו: