טוב הלבנון, שער שישי - שער הכניעה ב

דלות הנפש עני בדעת:

מפני סכלותה וכו' מפני שאינה מבינה איך להסיר אותו נזק ממנה:

את נפשותם וערכיהם כלומר מה שבכחם לעשות:

מדרך ההסכמה ר"ל מצד הסכמת השם. ושם מוסכם הוא שנקרא דבר אחד בשם הנאמר על ענין אחר ואין דמיון כלל בין שני הענינים כ"א בהעברה בעלמא כמו רוח בני אדם ורוח הנושב ששניהם נקראים רוח:

רוממות הנפש וכו' כלו' נבדל מחומרו ומתאות בהמיותו:

וגבהותה נעלה ממדות הגשמיות והפחיתות:

ביתרון חכמה לא בשביל גסות הרוח רק מחמת החכמה ונפשו היקרה נבזה בעיניו הנהגת הפחותים ודבוק הבזוים:

סמוך לזה כלו' מחובר לזה:

כניעת הנפש ושפלותה שמשפיל ומכניע נפשו ונבזה בעיניו אחר שיודע הטוב והמגונה:

משלם בו נכנע למי שמושל עליו:

האסיר השבוי:

לחסרונו להם שהוא חסר מענין שיש להם ומצפה להנאתם:

להענקת למתנת:

לחוב ראוי חוב אמתי:

או לדעתו שהוא יודע בעצמו:

מקצר בעניני מוסרי העולם אינו יודע לבור לו הדרך הישרה ואופני עבודה המטיבים דרכו בעה"ז ובעה"ב:

או קורא אל הדרך הטובה יהיה מי שיהיה וכמ"ש חז"ל קבל האמת ממי שאמרו:

יכנע לו יהיה תמיד נכנע לו ונשפל לפניו עובדו ומשמשו ועושה כל צרכו:

גדולה שמושה יותר מלמודה שהשמוש שהיא מדת ההכנעה מביאה אל כל המדות הטובות והלימוד בכללה:

כלל עם הארץ כלומר אינו מדבר דוקא על הלואת כסף וממון רק הוא משל על כל הדברים שהאחד צריך אל טובת חבירו:

ועבד לוה וגו' שגם הלוה צריך שיכנע למלוה על הטוב שגומל אותו:

והחלק הזה הכניעה שמצד ההצטרכות של אדם אחד לחבירו:

ואם הוא ראוי אף שהוא נכון שיהיה:

איננו תדיר אינו נמצא תמיד:

כל המדברים כל בני אדם, שאין הכל צריכין לזה:

ולא ראוי בכל זמן אף הצריך לו אפשר שלא יצרך תמיד:

אין רחוק ממנו דרך קרבת אלהים לאפוקי מי שלא עלתה בידו מדה זו לא ישיג קרבת אלהים בשום פנים: