טוב הלבנון, שער שביעי - שער התשובה ג

שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה כלו' שידע בבירור שעשה המעשים ההם לאפוקי אם הוא מסופק שאינו זוכר המעשה או הגנות בברור או שאינו זוכר אותו לגמרי שהכיר עבירתו ואח"כ שכחה או שהיה שוגג בשעת מעשה כגון חלב לפניו ואכל ממנו כסבור שאכל שומן ולא נודע לו כלל ששגג שהשוגג צריך כפרה ג"כ אך מאחר שאינו יודע אותו לא יתכן בזה שום בקשת כפרה:

כי פשעי אני אדע לא שכחתי מעשה הפשע:

בחיוב רוע מעשהו ר"ל אע"פ שזוכר המעשה ויודע אותה צריך שידע מה שמחייבת המעשה ההיא מן המרי בעיני ה':

כי אם לא יתברר כלו' אם אינו יודע שהמעשה שעשה רע בעיני ה' ואומר מותר לא שייך בזה תשובה:

ואמתלאתו תיקון ענינו וטענתו רחבה כלו' שאין שייך על שוגג כזה תשובה, כענין שאמר שגיאות מי יבין:

בחיוב הגמול העונש המוכן לעבירתו:

כי אחרי שובי נחמתי שאחר ששב מלעשות רע צריך שיתנחם על עונותיו ותוהא על הראשונות, וזה ראיה שצריך שיהיה רוע מעשהו וגנותו ברור לו:

סמר מפחדך בשרי זה ראיה על צורך ידיעת פחד העונש:

שהוא שמור עליו שהחטא נשמר עליו ובדין הוא שיענש תיכף אך הקב"ה מאריך אף ומצפה לתשובתו או ממתין עד שיתמלא סאתו:

אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה כלו' שמפני שלא נעשה באדם תיכף תשלום דבר מעשה רע ועל כן מלאו בני אדם לבם לעשות רע בחשבם כי ח"ו לית דין:

אל הארוכה הרפואה:

ובם אנחנו נמקים מל' ימקו בעונם:

מהמרותו תמורת ההודאה עונות תחת מה שהיה חייב להוסיף בצדקו להודות לה' על גמולו הטוב:

עם ערבותה נגד מתיקות הנאת העבירה:

גמול הצדקה מעשה הצדק:

עם צערה נגד צערה:

בעה"ז ובעוה"ב זה מוסב למעלה שישקול שכר עבירה נגד הפסדה בעה"ז ובעה"ב וכן הפסד מצוה כנגד שכרה בעוה"ז ובעוה"ב:

לסור ממנו בלבו לסור מן הלב התאוה הרעה שהיה מורגל בה תמיד:

ובהתקדם כשיקדם: