טוב הלבנון, שער שביעי - שער התשובה ב

שלא מצא דרך לעבירה שלא הגיע עבירה לידו או מפני יראתו מבני אדם:

ישלים עשותה אחר שעשה נחת רוח ליצרו:

יראה גנות מעשהו כמו ד"מ הנכשל בדבר ערוה שאחר שהשלים פעולתו ונעתק ממנו חשקו ויצרו על הדבר מרגיש חרפת וגנות עבירותו ומתחרט כמו שאמרו הרשעים מלאים חרטות:

לא במעשהו שכל זמן שיצרו עליו ובידו לעבור הוא עובר עליה ואך בבואו בבית אלהים יתודה על עונותיו ומבקש עליהם כפרה והוא אך יצא יצא מבית אלהים חוזר לפקוד אשמותיו ולעבור עליהם כבראשונה וככה דרכו תמיד:

הגנוב ונאוף והשבע לשקר וגו' ואומר ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה ר"ל שחושבים שנצולים מעונשם בעבור שיבואו להתודות בבית ה':

המערת פריצים היה הבית הזה וגו' *כאלו ח"ו בית ה' כמערת הפריצים אשר שמה יאספו אנשי בליעל לספר איש לרעהו את כל תועבותיו ואשר מצאה ידו מן העול והחמס גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו מאחר שכולם מנאפים עצרת בוגדים, כן הנה בואם אל בית ה' להתודות עונם ופשעיהם ואינם שבים מהם רק כמו שמספרים הפריצים מעשיהם בתוך מעונתם ומקום מחבואם:

ושואפת אל העבירה מצפה וחושקת אל עבירות, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'):

שמחייבת לו הכפרה כלו' שדינה לכפר לו על פשעיו:

לכן בזאת וגו' וזה כל פרי הסר חטאתו. פשטיה דקרא שאם יעקרו ע"ז מקרבם כ"ש שישובו על שאר עונותם וכמו שנאמר שם בענין, והמחבר הביא הכתוב הזה ע"צ המליצה שצריך להסיר חטאיו לגמרי: