טוב הלבנון, שער תשיעי - שער הפרישות ג

משתי עילות משתי סבות:

והעולם הפרישות שהוא מצב קיום העולם ודתי המדינה כנזכר בפ"א מזה השער:

כאישים הרוחניים מלאכי עליון:

והישימון מקום שמם:

צוות מלשון צוותא בעלמא:

הבלויים בגדים שפלים וקרועים:

והצמר אדרת שער:

ויחסו בסלעים מל' סלעים מחסה לשפנים (תהילים ק״ד:י״ח):

טרדם מורא הבורא ממורא הברואים ר"ל בשבתם בדד במדבריות אינם יראים משום נברא כמו שודדים וחיות רעות כנזכר בפ"ו משער אהבת ה' מפרי טרדתם במורא הבורא שלא יגיעו לחטא מחמת חבורם בין האנשים בישוב:

ושעשעה אותם וכו' הם משתעשעים באהבת הבורא ועוזבים אהבת אוהביהם וקרוביהם:

ולא שייחלו וכו' שיקוו הנאות בני אדם בהתחבר עמהם:

וסבלו לחסום תאותם מהם ר"ל שאעפ"י שיושבים בישוב ורואים לפניהם תענוגי העולם עכ"ז סובלים לחסום תאותם:

והמרגוע השקט ובטח:

והבט אל המותרים לא רצו להביט אל המותרים ולהאזין אליהם:

והעבר על הרעיונים לחשוב ברעיוניו:

מה שאין צריך ממאכל ודבור ושחוק ואינו הכרחי לו:

כל קרואי המותרים כל הנקרא בשם מותר:

להספיק וכו' כדי שיספיקו לגופם מים ומזון:

והמירו המדברות וכו' והחליפו ישיבת המדבר שהוא בכדי שלא יתחברו עם בני אדם בשבתם בדד בתוך בתיהם:

שני הענינים תיקון גופם ותיקון נפשם:

שני החלקים עוה"ז ועוה"ב. והנה הכת הזאת אע"פ שהם יושבים בתוך עמם עכ"ז אינם עסוקים בישוב העולם כלל רק מתפרנסים בצער ודוחק:

הגדר השפל היותר פחות שבשם פרישות שאינם פורשים לגמרי כמו ב' הכתות שלפניהם:

בישוב העולם כחרישה וכו' ומפני שהשתדלותם בזה כדי לקיים גופם לעבודת הבורא נכנס זה בכלל מצוה וכמ"ש המחבר בפ"ד משער עבודת אלהים וכמ"ש חז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים ואמרו עוד יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ולפיכך אף שהכת הזאת הם שפלים בצד שם הפרישות עכ"ז הם היותר מובחרים שבכתות ויותר קרובים אל דרך התורה וכמו שסיים המחבר:

על צורת נסיון העניות והיסורים מקבלים באהבה:

ומאסרו בו מאסר הנסיון בעה"ז:

והגזרתו מעולם הרוחניות אליו שהוא גר בעוה"ז ועיקר מעונתו הוא עולם הרוחני ומשם נגזרה ונחצבה הנפש לרדת בגוף על ימים אחדים:

מצפים אל המות שתשוב הנפש אל מקורה לצרור בצרור החיים וזה אינו מות להם רק חיים נצחיים ולא נקרא מות רק לפי מראית עין:

והם נזהרים ממנו אבל הם נזהרים מן המות האמתי שלא יפטרו מן העולם בלי מצות ומעשים טובים ויהיו קרויים מתים בעודם חיים אף כי אחר מותם וכמ"ש חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים:

צדתם מזונותם:

וחשבו במה שמגיעים אל בית מרגועם וכו' כל עיקר מחשבתם אינו כי אם להתבונן איזה ענין יוכשר להם בעוה"ז שממנו יקחו צדה לעה"ב בעודם בחיים טרם שיעתקו מהעוה"ז שאז נעשו חפשים מתורה ומצות:

ולא לקחו מהעולם וכו' ר"ל שבדברים הצריכים לגופם לא פנו לבקש אחריו בעה"ז רק היותר פחות שאפשר:

ולא הניחו וכו' ר"ל אבל בדבר הנוגע לחיי הנפש ועוה"ב לא עזבו אחריהם כלום רק עשו מה שבכחם לעשות להיות להם צדה לדרך ונשאוהו עמהם:

ופרישותם באברים הם מראים פרישות באבריהם בלבד כמו הצום ולשון רכה וכיוצא בזה ולבם בל עמם:

אל תכלית תאותם שינטלום וינשאום בני אדם ויכבדום מהונם:

והם מחניפים באמונה עובדים את ה' כדי להחניף בני אדם וכמה שכתב המחבר בפ"ד משער יחוד המעשה:

חץ שחוט וגו' הכתיב בוחט ופי' הורגים ושוחטים בלשונם הרע ורכילות והקרי שחוט ר"ל נמשך על המשחזת שהוא מחודד וחריף לרגלי בני אדם כן הם מחדדים חציהם בפרישותם:

עם מעוט בטחונם בצרוף מעונו בטחונם:

הצרו על נפשותם נעשו צרי עין וקמצנים על נפשותם:

נשאתם על זה הביאם לזה:

העיון האמתי ר"ל המשקיף על תוכן ענינם והמבין תעלומות לבם ובתנאי הפרישות:

וחריצותם זריזותם:

ואבלם על ריש דואגים ויראים מן העניות:

ומעוט הסתפקותם נפשם רחבה ואינם רוצים להסתפק בכדי צרכם רק במותרות הרבה:

עושר ונכסים וכבוד ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו:

מקנות ממון מלקבץ קנין ממון:

הצר שבענינים על צד הדוחק:

וראו שיתכבדו שיגיעום מזונותיהם וצרכיהם דרך כבוד:

ויסתפקו במה שנזדמן וכו' מצמצמים ומסתפקים במעט שבידיהם ויענו בצום נפשם ויאכלו מן הפחות שבמזונות וילבשו בגדים בלויים:

ולא יעמדו מעמד השאלה שלא יגיעו למדת השאלה לידי מתנת בשר ודם:

וזלות הבקשה זלזול הבקשה שיבקשו צדקה מבני אדם ואולי ילבינו פניהם:

להשמר מפניהם מפני מתנת בשר ודם:

מכזבם בפרישות ר"ל תבין בירור מחשבתם מן הכזב שבהם כלו' תבין ההבדל שביניהם: