טוב הלבנון, שער רביעי - שער הביטחון ז

מפסידי הבטחון הדעות שבאדם אשר מפסידים בטחונו באל יתברך:

השערים הקודמים כמו מפסידי היחוד והבחינה ועבודת אלהים וכמה שזכר בסוף כל שער ושער. שכל אלו מפסידים ג"כ הבטחון:

ומשלו בהם ואיך ממשלתו עליהם:

באסוריו בקישורו, כמו ואסרה אסר על נפשה (במדבר ל׳:י״א):

לא ינוח ולא יסמך עליו על השגחת הש"י ובטחונו:

לסמוך עליו על עבודתו ושמירת מצותיו ית' וכמו שאמרו חז"ל עשר בשביל שתתעשר, ואומר ובחנוני נא בזאת. כלו' במעשר. וכן שאר המצות כולם. וכמש"ה לא ראיתי צדיק נעזב וגו':

העילות הסיבות והפעולות:

מהמעולל מהמקבל הפעולה והסיבה:

לסרדיוט ממונה ופקיד על דיני הדיוטות מן המכות. וכן פי' בערוך:

בכלים מוכנים מקל ורצועה:

חפץ ידיעה ובחירה:

יותר יכולים יכולי ם להעלים ממספר המלקות ולמעט מנין מלקותיו:

ימחול לו הכל:

יתרון ידיעתם שיודעים ומבינים תכלית ממשלתו על כל הפעולות והסבות והכל תלוים בו יתברך:

והנה הילד הביא משל להסביר הענין:

שדי אמו השדים בלבד ואינו מבין טובת אמו המשגחת עליו לרוות אותו מחלבה:

הנהגת אמו אל אביו בטחונה ומזונתה אשר מסיבתם תשפיע עליו מן הטוב הכל הוא ממתנת יד אביו:

במלאכה או סחורה בראותו כי בטחון אביו ומזונותיו נסמכים על תחבולותיו ומלאכתו אף הוא פונה עצמו אחר זה:

מפני סכלותו וכו' ועדיין הוא בער ולא ידע כי אין עשירות מן האומנות, וכל הטרף שקדמוהו עד כה מיד ה' היתה זאת:

ואם יתכן לו וכו' חזר לענין הראשון ואמר שיש שאינו סומך על מעשה ידיו ויודע שפלות ערכו בעיניו אך יסמוך על תשועת בני אדם וכמדומה לו שאין צריך לו בטחון בשום דבר יותר שאף אם יפסידו אבריו באופן שלא יוכל להתעסק בדבר מחיתו, עדיין גם בני אדם גם בני איש לא יעזבוהו:

ובנפול הדבר מכת דבר ומגפה ר"ל:

הבאת הטרף בסיבות המסוכנות כלו' שיעזוב הטרף הזה מלהכניס עצמו במקום סכנה. רק בוטח בהשם שיזמין מזונו בכל מקום:

ויכוין בהתעסקו וכו' כלו' שישים אל לבו כי אין מעצור לה' להמציא פרנסת כל אדם בכל דבר. ומה שהוא עוסק באיזה מלאכה הוא כדי לשמור עבודת אלהים אשר צונו שנעסוק בענינים המסבבים מחיתנו וכמ"ש למעלה:

ובחושיו החמשה חושים אשר באדם, ימסור כל פעולתם לגזירת הבורא:

ממות וחיים וכו' יודה לה' ויברכנו על מיתת א' מקרוביו ובניו כמו על החיים, וכן על העניות כמו על העשירות:

יכסוף יחשוק:

ולא יגביר ענין על ענין שיחשוב בדעתו שהעסק בענין זה היה יותר טוב למחיתו ממה שעסק בענין אחר:

מן הבוטחים מן הצדיקים הבוטחים בה':

המכוון אליו בבריאתו לאיזה תכלית נברא בעה"ז:

הכלה כלה ונפסד מהרה:

בבדידות כשיהיה בדד ונבדל מחבור אנשי העולם ויקון בתענוגיהם וזאת תהיה שמחתו במה שיגיע למדרגה זו:

וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו ר"ל שיהיה לבו חרבה ושממה. ולא יוכל להכניס שום חשק מחשבה בקרבו, מלבד שיחשוב בגדולתו ית' וכמו ואשבה משומם (עזרא ט'):

כי אם לפגיעתו מה שיפגענו ויקראנו מהש"י:

תטרידהו שמחתו באהבתו משמחת אנשי העולם כלו' שיטרד כ"כ בשמחת אהבת האל. עד שלא יכנס בלבו כלל שמחת אנשי העולם מה שהם שמחים בעניני עוה"ז:

ושמחת אנשי עוה"ב בעוה"ב ר"ל שלאיש אשר אלה לו, היש לו עוד חלק ונחלה בתענוגות בני אדם בעולם, אך מאחר ששם חלקו מאנשי עוה"ב עיקר שמחתו בשמחת עוה"ב:

מליצים בעדו בעשר מלות כלו' יש לקרוא לו עשרה שמות [מן שמות הנרדפים כמו דרך ואורח ונחשב שהכל ענין אחד בשמות משונים]:

ומשען כמו ויהי ה' למשען לי (תהילים י״ח:י״ט):

ותקוה כי ממנו תקותי (תהילים ס״ב:ו׳):

ומחסה כמו והחוסה בי ינחל ארץ (ישעיה נו):

ותוחלת כמו כי לך ה' הוחלתי (תהילים ל״ח:ט״ז):

וחכוי כמו חכו לי נאם ה' (צפניה ג׳:ח׳):

וסמיכה כמו עליך נסמכתי מבטן (תהילים ע״א:ו׳):

ושבר כמו שברו על ה' אלהיו (תהילים קמ״ו:ה׳):

ומסעד כמו ומציון יסעדך (שם כ):

כסל כמו כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג׳:כ״ו):