טוב הלבנון, שער רביעי - שער הביטחון ד

ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו ר"ל מי שגדול ממנו או פחות ממנו. כשיבקש חפץ מהם או הם יבקשו איזה חפץ ממנו איך יהיה דרך הבטחון בם, וכמו שיבא לקמן:

מתיחד בהם לבדו אינם שייכים רק לגופו כמו מילה ותפילין וציצית ומזוזה ודומיהם:

בפעל ובהפעל שיהיה אותו האחר עושה הפעולה כמו למוד החכמה והתורה עמו. או שיהיה מקבל הפעולה ממנו. והוא מבנין הפעל שהונח על מקבל הפעולה ע"י אמצעי נקרא בערך המפעיל. הפעל, כמו שהוא צדקה שעיקר המצוה שיתן ע"י אחרים שלא ידע הנותן והמקבל וכמ"ש חז"ל:

מחסד הבורא להוסיף שכרם מחמת האהבה והדבקות אשר להם בהש"י:

פירוש אופני יושר הבטחון וכו' אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו. כלו' יפרש באיזה דרך הוא הבטחון המיושר הנקרא בוטח בה' בשלמות או שיתערב בטחון ענין זולת אלהים לבדו כמו הבוטח ג"כ באיזה סבה שאין זה בטחון ישר וצדק:

אחד אחד כלו' יפרש כ"א לבדו:

בפירוש החלק הראשון והוא החלק הא' מהג' חלקים שבעניני עולם לתועלת עוה"ז:

ועם בירור אמונתו בצירוף שיהא אמונתו ברורה:

הוא חייב וכו' האדם חייב לבקש המועיל והטוב לו והאלהים ירצה דרכו:

ובמעון דירה:

ללא דוחק לאפוקי אם כבר נכנס בסכנה אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים כמאמר חז"ל:

נתבע נענש על זה:

אע"פ שמותו ע"ד ההוא בגזירת האלהים ר"ל שאע"פ שמה שזה מת בהכנסו בסכנה כבר נגזר מן השמים שימות בסכנה זו ובעת הזאת. אעפ"כ נענש כמו המגלגל מיתת אדם אחר אע"פ שהאדם ההוא נגזרה עליו המיתה מן השמים עכ"ז הרוצח חייב:

המומת קרוב אל הממית ר"ל שהממית הוא יותר קרוב אליו ממשפחתו:

על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו שאף שהיה ראוי שירחם על אחיו והוא לא רחם עליו ונחשב זה לחטא גדול. ומכ"ש שהממית עצמו ואינו מרחם על עצמו:

שמשלו בזה כעבד וכו' ר"ל שאין לממית עצמו התנצלות שחפצו להתקרב לעה"ב:

ועל כן אתה מוצא שמואל ר"ל אפי' במקום מצוה אסור להכניס עצמו בסכנה במקום שההיזק שכיח כי אין זה עבודת ה' רק מרי ועון כנמצא בשמואל שהיה נתיירא ללכת במצות ה' מפני הסכנה שלא יהרגהו שאול ולא נחשב חסרון בבטחונו שנאמר שח"ו לא היה בו הבטחון כראוי לו וכ"ש שלא במקום מצוה:

היתה התשובה אליו אני אמית ואחיה כלו' הלא בידי החיים והמות והכל גלוי לפני ואנכי אתך להצילך. וכמו שהשיב למשה מי שם פה לאדם. ר"ל הלא לפני גלוי שכבד פה אתה ואנכי אהיה עם פיך. מפני שאין הקב"ה משנה הטבע בנס מפורסם אם לא במקום הדוחק וכאן היה אפשר שיקח בידו עגלת בקר:

עם תום צדקתו והיה כדאי לנס:

כ"ש שהיה זה מגונה מזולתו משאר בני אדם שיסמכו על זכיותם:

או שינצל ואפי' אם ינצל בעזרת האל ע"י נס:

עם בירוד אמונתו כלומר אעפ"י שאמונתו ברורה שהכל בגזירת הבורא עכ"ז חייב להדר אחר סיבות טובות ומועילות:

להפרותה להוציא בה פירות:

מה שגזר לו אצלו הבורא ר"ל מהש"י היתה הזמנת פרנסת זה האיש המקבל. והנותן אינו רק שליח בדבר:

מוכרה לתתו לו ר"ל ודאי שהוא מוכרח מן השמים שיתן לו:

אפשר שטרף יומו ר"ל שלולא שזה המקבל שם סבה לפרנסתו שיכניע לזה האיש כדי לקבל ממנו משאת מאומה. אפשר שלולא זה כבר היה הקב"ה מזמין לו פרנסת יומו מצד שהנותן היה מקדים לו הפרס לרשותו:

למדותיו ולגופו לפי שכלו ולפי כחו:

בסבות אשר מטבעם זה כלומר הסמים והעשבים הידועים במלאכת הרפואות אשר יש בהם טבע דוחה החולשה ולאפוקי הענינים שאין השכל גוזר אותם ואין הטבע מסכים עמהם שאסור להתרפאות מהם משום דרכי אמורי. מלבד הסגולות הכתובים בש"ם או שהסכים עליהם הנסיון הרבה פעמים:

דבלת תאנים וזה מזיק לשחין כמ"ש חז"ל:

ומנוי גזברות או נאמן על איזה ענינים:

ואמנה לקיחת סחורה על נאמנותו:

מותרי המחיה שאינם הכרחים לפרנסתו רק מותרות:

שיש בו די ר"ל די ספוקי ההכרחי בלבד:

כי לא יעברנו חוקו אל זולתו החוק הנגזר לו מהש"י לא יעברנו אל ענין אחר למעט או להרבות ממנו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

שבסיבות הנסיון וההסתה לו ר"ל הממשלה והשלטון הוא נסיון גדול לבעליו מפני שיש יכולת רב בידו וניסת (רצוני מתפתה) מהרה לנטות אחר קבוץ הממון ביותר:

הוא טרף מזונו שחושב כל אשר השיג לו לבדו ניתן:

לסגולה מהם ר"ל שהטרף הזה שהוא ענין עשירות לא כל אדם זוכה לזה ואינו נגלה לשום אדם טעם הדבר וסיבתו על השתנות בני אדם בזה בלתי לה' לבדו. כמו הסגולה שנאמרה על דבר שאין סבתו מובנת:

בתנאים מיוחדים ר"ל זה שזכהו ה' בעושר ובבנים ומשרתים אינו נמשך אחר הצדק והרע כי יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו רק לפי תנאים מיוחדים גלוים וידועים לפניו ית' התחייב מהם העושר והעוני כצדיק כרשע. וכמו שזכר המחבר ספ"ג מזה השער:

והוא מקרה כלו' אינו הכרחי לאדם כמו כלכלת גופו שעליו יחיה והקב"ה מזמין אותו עכ"פ. אך העושר לאדם אפשר שיהיה ואפשר שיעדר. וגם יהיה בקצת אנשים ויעדר מרובם:

מזדמן בעת אחת ר"ל יש עתים שהעושר שכיח. ולהיפך. וכן באיש אחד פעמים ישיג עת לעשור ובעת אחר יעני והכל הולך אחר חיוב דיני הבורא:

טרף קנין קונה נכסים ואוסף אוצרות ממון:

ולחורגו בן אשתו:

ויניח הודאתו עליהם שהוא מניח ועוזב מלהודות לאל שנתן לו טובה רבה שיוכל להשפיע על אחרים והוא שליח בדבר ומקבל שכר על זה כמ"ש לעיל:

והוא העני עני בדעת אשר ייגע לריק באסיפתו קנין שיאכליוהו אחרים. ועם זה מפסיד שכרו בעה"ב:

במה שיש ביד האלהים השגחת האל ויכלתו להשפיע לו:

במה שיש בידו מה שאסף כבר:

טרף מזון הכרחי לו וכמו שזכר בחלק ב':

או טרף קנין מה שאין בו תועלת וינחילנה לזולתו ואולי לשונאיו:

ואין מספיק להם ממנו שום דבר כלו' אין מספיק להם מן הממון שום קיבוץ:

וזה סכלות מהם בסבת הכבוד כלומר שהוא מפני שכסיל לא יבין הסבה הראויה להביא הכבוד בעה"ז וסוף הכבוד לעוה"ב:

לתקותם מה שיש אצלם ולמשוך מה שבידם ר"ל העמי הארץ מכבדין את העשירים מפני שמקוים למשוך מהם איזה ענין ממון והנחה מקנינם:

ואלו השכילו ר"ל עמי הארץ:

אין ביכלתם ר"ל ביד בעלי הממון:

לא לתת למי שלא גזר לו הש"י:

ולא למנוע למי שגזר הש"י שיתן לו:

מקוים לזולתו זולת הבורא ית':

בסבות הכבוד כלומר אינם מבינים מה הם הסבות הראויות להביא הכבוד:

בסבות בקשותם מה שהם מבקשים קיבוץ הממון תמיד:

ותהיינה בקשותם ר"ל בקשת הכבוד:

מבלעדי המסבב הש"י:

ורוה מהם שתה עד שרוה צמאונו:

בסבה ידועה כלו' במרירות יגיעתו וזעת אפו:

בסבה אחרת מה שהיא בלי עמל וטורח:

לדעתו מפני שהוא ית' יודע:

עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ר"ל עד אשר הגיע העת שאוכל לקבל מזון ואז נתן לי מזון היותר טוב בשפע. והמזון הקדום לו משדי אמו לפי שלא היה מזונו בקביעות רק מקרה לפי הזמן ההוא שלא היה יכול לקבל מזונות טובים עדיין כן יחשוב שהמזונות אשר הש"י נותן לו בצמצום כן יהיה עד תכלית ימיו עד אשר ימיר אותם הש"י בתענוגי עוה"ב:

ויהא נשכר על זה שיתלה בטחונו יותר בהקב"ה:

ויצא העם וגו' ודרשו חז"ל הטעם כדי שיהיו תמיד מקוים אל הש"י דבר יום ביומו שיטריפם לחמם:

הלוך וקראת וגו' לכתך אחרי במדבר שהיו תולים במן עיניהם ובוטחים לאל אע"פ שהיה יורד להם בצמצום:

בסבה מבלי סבה דוקא בסיבה אחת ידועה או במקום ידוע או ע"י איש ידוע דוקא מה שישיגנו עמל וטורח בשביל זה גם פרנסתו מתמעטת בשלא תושג דוקא ע"י ענין ידוע:

המפיקים לעניני המשלימים עניני לפי מה שגזרה חכמת הש"י אע"פ שאני איני יודע השלמה הזו על איזה אופן היא סיבת טובתי:

השתוממותו מל' שממה:

עד זמן מועט ישוב נכרי בודד כלו' לא יהנה מן הענין שבחלק זה רק זמן מועט כי אם יאריך ימים יראה במיתת בניו וקרוביו וישוב משומם ובודד בצער ואם לא יאריך ימים מה חפצו בקרוביו וזו קשה מן הראשונה:

הבין אותו שעזב אחריו כל עבודתו ונפרד מאביו ומאמו וממשפחתו והלך אחר אליהו:

כעניני תחתיה בקבר שכל בני אדם מלובשים שם בענין אחד:

שנוכח מהם שנראה מהם תוכחת מוסר:

ונהיה נכונים למות כלומר שבכל רגע האדם מוכן למות וכאלו קרבו ימינו והוא רובץ לפנינו לפתחינו ע"ד שנאמר עלה מות בחלונינו:

ונזמין הצדה ר"ל תשובה ומעשים טובים יהיו מזומנים לפנינו לדרך ההוא מאחר שהנסיעה קרובה מאד ואם לא עכשיו אימתי וכמאמר חז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ושאלו על זה וכי אדם יודע כמה הוא חי והיתה התשובה א"כ כ"ש שכל ימיו בתשובה:

בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים כאן הוסיף אויבים מה שלא זכר בהפכו באיש נכרי ובודד מפני שכך הוא בנוהג שבעולם שהבודד והגר למיעוט הצטרכותו בעולם וקטנותו אין לו אויבים כמו בעל אשה ובנים וקרובים ואוהבים שעסקיו רבים בעולם ושונאיו מתילדים עליו מצד הקנאה ומצד הנטפלים אליו מאשתו ובניו וקרוביו ואוהביו:

יבטח באלהים בהצלתו מהם כלפי מה שאמר למעלה בתועלת הנכרי והבודד שנפטר מטרחם וכובד משאם ומנוחתו בעולם אמר בהפך זה שיבטח בה' שיציל אותם מיגיעתם:

מהזקתם שלא יגיע להם איזה היזק ע"י סיבובו:

ליחל לקוה:

ולא לקדם אצלם שיכניע עצמו לפניהם בעבודתו. כמו במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום (מיכה ו׳:ו׳):

ולשמור בריתו ופקודיו עליהם כלומר שיראה שישמרו הם ברית ה' ופקודיו:

לבקש חפץ וכו' לבקש איזה טובה ממי שהוא גדול ממנו או פחות ממנו:

וישימם סבה בהשלמתו כלו' כשימלאו רצונו יהיו בעיניו כמו סבה אשר סבב לו השם יתעלה שיגיע על ידם מזונו אף שהוא עצמו סבב לנפשו הדבר בבקשתו מהם כמשל עבודת האדמה שאע"פ שהאדם זורע וחורש חונף את הארץ ומזבלה עכ"ז הכל תלוי בחפץ האל אשר יברך צמחה:

על יד אחד מהם החזק הוא הרפה הכל יהיה שוה בעיניו:

ובידוע וכו' ר"ל שמא תאמר אם כן הדבר למה לי להודות לאדם הגומל עלי טובות מאחר שהוא אנוס ע"פ הדבור ועושה לי טובה בהכרח מאשר גזר ה'. אלא שחייב להודות אותו מפני שעכ"פ הוא אשר גלגל הקב"ה טובה על ידי איש צדיק ונאמן לפני הש"י שא"א שיגולגל טובה ע"י רשעים כמ"ש חז"ל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים:

ואמר הכתוב לא יאונה לצדיק כל און ר"ל אף הוא אם לבו נכון בטוח בה' יחשוב שזה החפץ שהקרה לפניו ודאי מאדם צדיק יצא ולטובתו בא. מאחר שאין הקב"ה מסבב סיבה רעה לצדיק:

אשר בחר לו הטוב מזה כלו' הש"י מנע ממנו החפץ הזה לטובתו:

ראוי להשתדל לו בו כלומר איש. כשר וישר:

אחר שיטרח וכו' ולא יערים להטעות חבירו לומר שנשתדל בשבילו והוא לא פעל כלום למענו:

וחומדיו שהם חומדים לקחת ממנו ממה שהטיב לו הבורא:

ואם יהיה סבה להזיקו ר"ל אע"פ שהשונא סיבב לו ההיזק:

ברוע הקדמותיו מה שקדם לו מן העונות:

ומה שאינו נעלם ממנו בהם ר"ל אלו השלשה דברים שהם הבחירה, והכוונה והסכמה לעשות, והמעשה. הנה השתים מהם שהם הבחירה וההסכמה לא יפול אצלנו ספק בהם שאנו יודעים מה בחרנו ועל מה הסכמנו לעשות אם טוב אם רע ואין ספק אצלנו על הגמרם. לאפוקי המעשה שצריך אל סבות מבחוץ הגמרו נעלם מאתנו. כמו הצום והתפלה אפשר שיחלש גופו. וסוכה ולולב פן לא יזדמן לו עצי הסוכה או הלולב. וכיוצא בזה:

הבטחון כו' טעות כלו' שאם לא יבחר אדם להדר אחר עשיית הטוב ולמנוע עצמו מן העבירות רק יבטח בה' שיזדמן לידו מעשה הטוב וירחיק ממנו הסיבות הגורמות לו עבירות הוא טעות גדול:

כי הבורא וכו' כלו' הבחירה ודאי שהיא ביד האדם ונתן לנו ברשותנו:

ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה כלו' מלבד שלהשלים המעשה ע"י סיבות הצריכות לה אינו בידינו מפני שהסיבות ההם אינם ברשותנו:

שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים וכו' כמו ד"מ למעשה הצדקה צריך שיהא לו מעות ויזדמן לו עני הגון, וכיוצא בזה, ואלו הסבות אינם בבחירה ולא בחפץ האל רק תלוים במקרה האפשר ובהזדמן רק שלמעשה טוב יש סיוע קצת מן השמים. וכמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו, כלו' עוזבין הסבות על המקרה:

ומעדו רגליו נשמטו ונטו מאופן היושר והמצוה. כמו ולא מעדו קרסולי (שמואל ב' כב):

ולכוון אליה בהשתדלות שיעשה פעולות ולרדוף אחריה:

והודיענו שהוא אופני הנכונה שזה הענין מן הבחירה והסכמה לעשות הוא בכלל המצוה והוא עצמו מצוה כמ"ש ובחרת בחיים והרי כבר צונו על זה:

ואם יזדמנו הסבות ופן תאמר מה מצוה שייך על זה מאחר שאין כאן עדיין מעשה לזה אמר שאין גמר המעשה מעכב זאת המצוה שאעפ"י שלא יגמור מקבל שכר על הבחירה והסכמה לעשות כל עוד שיהיה באפשר אלא שאם גומר העשיה השכר יותר גדול וכן הענין בעונש העבירה:

וההפרש שבין עבודת הבורא פן יקשה לך א"כ גם בבטחון טרף האדם יהיה הדבר כן ולמה אמר לעיל שישליך את נפשו להליכות הגוזר לזה אמר שיש הפרש גדול בין זה לזה:

בענין הבטחון באלהים מה שבשאר מעשי האדם הכל נמשך אחר הבטחון משא"כ בעבודת הבורא:

בסיבה מן הסיבות שתהיה סבה אחת יותר טובה לנו לבקשת המזונות מכל שאר הסבות:

ומן הדין לפיכך הדין נותן:

לבחירת הטובה שנבחור סבה היותר טובה לבקשת הטרף ומה שראויה לאדם ההוא:

בבחירתה שיביא לידינו סבות המשלימות עבודתו:

ויצונו ה' לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים הנה צוה עלינו מעשה המצות ושנרדוף אחר עשייתם לא שנתלה בטחוננו בהזדמן לנו הש"י סבתם ובזה יהיה טוב לנו כל הימים:

כי נשמר לעשות וגם בזה תלה העשיה ושנבקש הסבות עליה בנו שאנחנו נשמור הסבות אשר נעשה על ידם עבודתו:

הסבה המשובחת מגונה שאעפ"י שלפי הנראה היא טובה אפשר שאחריתה דרכי מות וכן להיפך מה שנראה רע ומר בעיני האדם אולי תהיה לו הדבר הזה בסופו לתשועה ולפליטה גדולה וכמאמר חז"ל מברכין על הרעה מעין הטובה וכו':

לבטוח עליו בקבלת שכרם וענשם:

גמר מעשה העבודה גמר עשיית המצוה ועבירה:

וכונה וכו' כלו' ועם זה הכל הולך אחר הכונה כמ"ש חז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה:

ולהורות אותנו עליו כלו' שיסיר מסך הסכלות מעינינו ויחזק בחירתו כדי שנדע גם אופני עבודתו ובאיזה דרך נבקשנה:

הדריכני בנתיב מצותיך והיינו לחזק בחירתו:

דרך אמונה בחרתי ר"ל שזה שבקש הדריכני בנתיב מצותיך היינו אחר שכבר בחר דרך האמונה בבחירתו:

סעדני ואושעה היינו לחזק גופו ואבריו למצותיו:

מתעברים אל זולתו נוגע אל חבירו:

וצוות בטוב להורות לעם דרך ה':

ולהשיב האמנות להחזיר לחבירו מה שנתן לו בהקפה על אמונתו:

ולהסתיר הסוד מה שנוגע לחבירו וניזק בשגילה הדבר או שגלוי הסוד הוא בענין שהולך רכיל וכמש"ה (משלי י״א:י״ג) הולך רכיל מגלה סוד:

ולדבר טוב על חבירו:

ולעשות הטוב לגמול חסד עם הבריות:

דרכי טובתו טובות הבורא וגמולו:

ומיחל אותם ומיראם מודיע להם תוחלת השכר לעושי רצונו והעונש לעברי רצונו ואם יבזוהו בני אדם בעבור תוכחתו יסבול חרפתם:

צופן בלבבו חוקקם על לוח לבו, מל' בלבי צפנתי אמרתך:

ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ר"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ולא יגלה מעשי עבודתו אם לא למי שצריך לו להודיעו וא"א זולתו גמר המעשה או במצות שא"א לעשות בסתר שאז א"צ לחוש מפני התגרות הרשעים בו וילוצו הלצים עליו כי לא יגיע לאדם שום היזק מה שאינו ברצון הבורא וזה כוונת המאמר שאנו אומרים בנוסח תפלתנו לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ר"ל היראה והמצות שא"צ לגלותן שכרו יותר אם עושה אותם בסתר:

ערב הבורא ערב מל' הבטחה כמו (תהילים קי״ט:קכ״ב) ערוב עבדך לטוב:

לא פירש מהם הנביא מאומה לא נזכר בספרי קודש והכתובים השכר והעונש בפירוש והמחוייב לכל מצוה ועבירה לפי ערכם:

מהלכים בין העומדים האלה שיהיה קיום לנשמתו בעולם המלאכים:

בענין פשיטותה פשוטה מבלי הרכבת היסודות:

ודקותה רוחניותה:

ועזבה להשתמש בגופה כלו בה הכחות הגופניות:

ותזהיר מל' כזוהר הרקיע:

היה מקובל אצל עם הארץ ר"ל כל האומות וכל בעלי דת היו מודים שעיקר השכר והעונש הוא בעוה"ב. וכל בעלי אמונות הכוזבות ועובדי עכומ"ז אף הם היו מבטיחים לעובדיהם בשכר ועונש בעה"ב ולא על גמול עה"ז כדרך שאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו. ונביאי ה' אשר באו להסב לב בני האדם אחר עבודת ה' בעוד רוח חיים באפם, כל עיקרם לא באו רק ליישר את העם ולהראות להם במופת מעניני גמול עוה"ז אשר יפליא ה' בין עובד ה' ללא עבדו כדי שתתברר להם האמונה האמתית בהש"י וממילא ידעו כי הגמול והעונש לעה"ב נמשך אחר עבודת הש"י והמרותו, וכענין שכתב הרב המורה ז"ל:

מהנביאים ר"ל שהיה מקובל מהם ציור עונג הרוחני כפי האפשר להבינו לבני אדם רק עיקר מציאותו כבר היה מוסכם לכל:

ממה שכתוב בתורה במה שמרו עצבו רוח קדשו וניסו אותו הרבה פעמים בים ובמן וכיוצא בהם. וכמש"ה (דברים כ״ט:ג׳) ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה:

כי נער ישראל ואוהבהו בתחלתם בטרם שעמדו על הבנת התורה והיו כמו נער וקטן אין הבין עדיין רק מאהבת הקב"ה עליהם ומשמרו את השבועה שנשבע לאבותינו הלך עמם ללמדם בהדרגה לפי הבנתם שהיתה אז בהם:

וכאשר ייעדה מל' הבטחה:

והיה וה' לחמלה עליו מפני שהאב חומל על בנו: יהל היוי'ד בחירק והחי"ת בצירי. כלו' הביא שיהיו בני אדם מיחלים בשכרו. והוא מבנין פקד הדגוש שפעולתו יוצא לאחר:

תגל מעליהם יגולו מעליהם:

סכלותם בגמול העולם מה שאינם מבינים גמול עוה"ב:

עדיו כלו' אליו כמו עדיך כל בשר יבואו:

מהגשמת הבורא ית' ר"ל כתובים המורים כאלו הש"י ח"ו דבר גשמי כמו יד ה' עיני ה' וכמו לא תגעל נפשי אתכם. וכל זה לא נאמר רק לשבר את האוזן ולהבין את הבלתי מבינים ענין הרוחניות:

גמול הצדקתו מה שהוא פועל להצדיק אחרים:

חסד מאלהים לשלם שכר טוב לצדיק מצד מעשיו בעצמו. אף בלי שיורה עבודת הבורא ויוכיח לאחרים וכמו שהוא בדין שיהיה נתפס ונכשל בעון אחיו שכל ישראל ערבים זה בזה בענינים שבגלוי וגם נצטוינו ללמד אחרים ולהוכיח את עמיתנו במצות עשה על כל זה מצד חסד האל אשר גבר עלינו אינו מקפח שכרו בעה"ב ולא עוד שאפילו הוראת אחרים ותוכחת חבריו אינו כדאי לירש גמול עה"ב הגדול בלי שעור לולי חסדו ית':

ולך ה' חסד שמאריך אע"פ שמשלם לאיש כמעשהו:

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אפילו בשאין בו רק מעשיו הטובים מצד עצמו תגמלהו גמול טוב לעה"ב:

על מעשהו אף בצירוף כל המעשים טובים אינו רק מצד החסד ולפ"ז לא זכרו הנביאים והתורה בדברי הברית והתוכחה גמול עה"ב מאחר שמן הדין אין אדם כדאי לגמול הזה ודי לו גמול עוה"ז ולא זכרה התורה רק מה שהוא ראוי מצד הדין. דומה לזה דרשו חז"ל בפסיקתא שאלו לנבואה חוטא מה יהא עונשו. אמרה הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה וכו' אמרה יביא אשם ויתכפר. שאלו להקב"ה כו' אמר יבא ויעשה תשובה. והבן זה. ומאחר שלא היה מקום לזכור בתורה ענין גמול הטוב שבעולם הבא. לא זכרו ג"כ עונש עה"ב. אע"פ שהוא מחוייב לאדם לפי מעשיו עכ"פ:

בשני העולמים מה שמחכה לו תמיד בעה"ז עד שיעשה תשובה. וכשיעשה תשובה אפי' סמוך למותו פוטרו מן העונש לעה"ב:

והוא רחום יכפר עון שהקב"ה מצד רחמנותו מקבל תשובה ומרבה מחילה לחטאים וכמ"ש למעלה בשם הפסיקתא:

אשר צפנת ליראיך והיראה היא דבר שבלב:

והראיה על זה שהש"י גומל על המעשים הנראים גמול נראה:

ערב לעמו הבטיח וייעד לעמו:

לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים ר"ל הטעם שזכר האל עבודה הנראית וגמול ועונש הנראה ולא עבודה נסתרת וגמול ועונש נסתר. הוא מפני להיות שעיקר היעודים הנזכרים בפ' אם בחקותי בשכר ועונש נאמרו בגמול ועונש כלל האומה ביחד מה שיגיע מן השכר והעונש להם מצד הכלל. כמו ונתתי גשמיכם בעתם ורדפתם את אויביכם. ובהפך בקללות, וכמ"ש רמב"ן בפ' עקב כדי שיראו עם הארץ לייסר העוברים על המצות ולבקש דרך עבודת ה' מצד כלל האומה. ולפיכך העיד בהם הש"י על העבודה הנראית מפני שאין כלל העם יודע לייסר העוברים רק במה שנראה מן המעשה. כי הנסתרות לה' אלהינו ואין הכלל נענש עליו. וכמו כן בגמול ועונש הנראה מהר בעוה"ז הוא הדרך הראוי להעיד בם בכדי שיראו ויקחו מוסר לשוב מדרכם הרעה. ממה שהמון העם מרגישים בקלקלתם תיכף בסורם מאחרי ה' משא"כ בעונש הנסתר:

ואמר הכתוב ואם העלם יעלימו וגו' ונתתי פני וגו' ומזה מבואר שהעונש שעל עבירות הנראים מוטל על כלל העם ואשר בידם לענוש ואין הקב"ה מאריך אפו להפרע על אותם העבירות בעוה"ב. רק ענשם תיכף בעוה"ז וכמש"ה ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותם מקרב עמם וכרת היינו מיתה פתאומית ובחצי ימיו:

דין גמולם על הבורא ית' בעה"ז ובעוה"ב כלו' אין הכלל נענש עליו בעולם הזה רק דינו מסור בידי שמים בעוה"ב:

בגמול העה"ז וענשו לאנשי העולם ר"ל לפי דבקותם בחומר ותענוגות הגשמיות אשר לבבם פונה תמיד לדרוש בטובת גופם ולפחוד על רעתו. ואין עונג וצער הרוחני המשיג לנשמתם בעוה"ב נחשב בעיניהם למאומה בערך עונג וצער גשמיותם. וכמה שהשיב החבר לכוזר במה שאמר רואה אני יעודי זולתכם שמנים ודשנים מיעודיכם. ר"ל שהשכר שהניחו או"ה בקיום יראתם הם יותר טובים מלפי המונח אצלנו בני ברית, והשיב אבל הם לאחר המות (ר"ל לעוה"ב) ועל כל זה כל אחד מהם היה בוחר שיחיה אלף שנים ויותר וישאר בצער ובעול עוה"ז וביגיעות משימות ויירש השכר שבעוה"ב עכ"ד. ולפי זה ייעד הקב"ה הגמול והעונש שבעה"ז לפי הענין שהם מקוים ומפחדים בזמן שהם חיים ובמקום מצבם דהיינו קישורם בחומר הגוף ועמידתם בעולם השפל:

בעולם המלאכים שהיה איש משכיל וטהור וכבר נפרד מתאות חומרו ועלה למדרגות הרוחני היה עיקר השכר אצלו תענוג הרוחני והיה שוקק ומתאוה אליו אף בעודו בעה"ז כמבואר בחכמת האמת ולזה כתב ואתה הבן:

אין תכליתו אלא להדבק באלהים וכו' כונת זאת התשובה היא שהשכר הרוחני הוא אינו רק דביקות בהש"י וזה יגיע לנו בשנמעט לנטות אחר תאות הגופניות ונזכך נשמתנו בקיום מצותיו יתברך ואז תהיה נשמתנו ראויה ואפשרית לדבק ברוחניות האל יתעלה ואז האל בחסדו יחביאנו בצל ידו. אף שאין אנו ראוים לשכר הזה מצד מעשינו רק מצד חסדו כי גבר עלינו. וכשאדם נוטה אחר תאותיו הגשמיות בהמרות דעת עליון אז נשמתו שקועה בחשכת החומר וא"א בשום פנים להתקרב אליו יתברך אם לא בהתקדשה מטומאתה בהזדכך חומרה בגיהנם כנודע לחכמים. ולפ"ז שכר ועונש שבעוה"ב אינו נמשך לפי דין ומשפט כמו עונש וגמולי עוה"ז רק הם כמעט נמשכים בטבע ורצון האל לעושי רצונו בצירוף שניהם יחד, וזה החילוק הוא בין תירוץ זה לתירוץ שכתב למעלה וז"ל ומהם שגמול עוה"ב אין אדם ראוי לו במעשיו וכו' והבן:

ואמר וכו' רמזים הביא ראיה לאמת זאת הסברא שכתב בדביקות הש"י באדם. ואין זה עיקר התירוץ שעדיין קשה למה לא נכתב הענין הזה בפירוש רק כמ"ש בסמוך וכמו שמפרש והולך.

שישלמהו למי שראוי לו מי שהשלים נשמתו בזכוך חומרו וראוי להתקרב אל אור הרוחני יבטח שהש"י ירצה בו וימשוך חסדו עליו בגמול עוה"ב אף שאינו ראוי לו מצד מעשיו:

מן הדין כלו' העונש בא עליו מצד דין החיוב שנתחייב עליו:

מהשלמת האמונה משלים אמונתו הטובה ומקבל שכר על אמונתו בזה:

ויהי מורא שמים עליכם ר"ל שלא תחשוב שכמו ששכר שבעוה"ב אינו נמשך רק אחר חסד ורצון האל כן יהיה העונש שבעוה"ב שאינו מגיע על מעשיו רק מצד הרצון לבד. וכדעת כת האשעריא"ה שזכרנו למעלה. לזה אמר ויהי מורא שמים עליכם ר"ל מורא עונש שלמעלה יהיה עליכם עכ"פ, שהעונש מגיע מן הדין בעוה"ז ובעוה"ב לא מצד הרצון:

אהבתו ובחירתו אהבת עולם הזה ובחירתו:

וימיר זה באהבת הבורא יחליף אהבת העולם וגודל התשוקה שדרך האדם להשתוקק על עניני העוה"ז ותענוגיו, אל אהבת הבורא בדרך הזה מן האהבה:

ולהשתומם מהעולם ל' משתומם הוא כשהאדם עומד ושותק ותוהא בתמהונו. כמו ואשתומם ואין מפגיע (ישעיהו נ״ט:ט״ז):

מבלי מצוע מבלי מעשים טובים שיהיו אמצעיים בינו ובין חסד האל:

שיורו עבדי הבורא וכו' מחמת אהבת ה' העצורה בכל גופם לא יוכלו להתאפק מלהחריש על קיצור עבודת ה' מזולתם:

מן החיים כו' שיחיה וכופין אותו לעבור על איזה עבירה שאנו מצווין עליהם ביהרג ואל יעבור:

והריש מן העושר בחרו העניות יותר מן העשירות שלא במשפט והבא בעבירה או שיתן את כל הון ביתו ולא יעבור על אחת ממצות ה':

ונמסר לדין הבורא מצדיק עליו את הדין ומקבל באהבה כל המגיע לו מן הצרות והיסורים: