טוב הלבנון, שער רביעי - שער הביטחון ג

וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו ר"ל אף מה שהאדם ימצא חן ורחמים בעיני אדם אחר הוא מצד שהקב"ה נתן לו רחמים לפניו:

וארוכתו רפואתו:

מעושהו כלו' הבורא ית':

בעושים מבני אדם ר"ל האדם העושה כלי מעשה במלאכתו הוא יודע יותר לתקנו מזולתו:

צורה מקרית כלו' שיפעול מלאכתו בעץ ומתכות המוכנים לו:

השרש והצורה עצמית דהיינו לחדש עץ או מתכות אשר ביד האדם:

ואשר חדש כלו' מזה נתבאר אשר חדש וכו' הוא החכם היודע וכו':

את אשר יאהב ה' יוכיח שמי שיאהב אותו הקב"ה ומשקיף מה שיש בו מצורך התיקון יוכיח אותו כדי להטותו אל הדרך הנכונה:

ודברו נגזר מכל דבר כלו' גזירתו קודמת לכל הגזירות וכל הגזירות והשנויים שאנו רואים תחלתם גזירת ה' וממנה ישתלשלו כל הגזירות:

כן יהיה דברי אשר יצא מפי התחלת הפסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ כן יהיה וגו' ומקרא שלפניו כי גבהו שמים מארץ כן גבהו כו' ומחשבותי ממחשבותיכם ור"ל כמו הגשם והשלג שפעולתם גלוים שהם יורדים לארץ ומשקים אותו ועוד תועלת השני שמהם מתהוים הנהרות ומהם הבארות ושבים הנהרות ללכת אל הים ומשם עולים בעבים ויורדים לארץ וכן חוזרים חלילה כן כל הסבות והשינויים הנראים בעולם שאין בני אדם יודעים טעם ענינים אלו ונראים להם מקריים והם בלתי סדר והגבלה וזה מחמת קוצר מחשבותם אמנם כן יהיה דברי אשר יצא מפי רצה לומר כל דבר המתחדש בעולם מקוטנו ועד גודלו יש לו סיבה סדורה בחכמה ובתבונה ולסיבה סיבה והם מתגלגלים ואינם חוזרים לבטלה בלתי עשות חפץ ה' כפי חכמתו ומהלכי דינו ולכל מקרה גבול ידוע כמו שאומר בסמוך:

ולא ישכיחהו דבר את דבר כלו' שמפני דבר אחד לא ישכח דבר שני. כמו שהענין באדם שטרדת דבר אחד שוכח דבר שני:

נסתרה דרכי מה' ידיעתו נסתרת ממין האדם:

משפטי השגחתי:

בורא קצות הארץ וגו' ר"ל מאחר שברא עולם השפל והצטרכותו ובכללו מין האדם ודאי שיודע אותו ומשגיח בו לא ייעף ולא ייגע שישכיחהו דבר את דבר שאין חקר לתבונתו ר"ל להשגחתו בברואים:

ואם יהיה אחד מהם יכול על הגדלתו כלו' אפי' באופן שאחד יכול יותר צריך לבטוח בו. מכ"ש באם שלא יוכל להועילו ולהזיקו רק אחד שע"כ יבטח בו לבדו:

שאין לו תשועה ר"ל שאין לו לנדיב עצמו תשועה מצד עצמו רק מצד הבורא יתברך לפיכך יותר ראוי לבטוח בבורא:

ומה שהתחיל אותו ר"ל מיום הולדו:

מעצם ומקרה בין דבר שמתחדש בעצם כמו יצירת כל המורכבים ונפש הצומחת והחיונית והשכלית. ומקרה הם סבות המתהפכות וענינים המתרגשים ובאים בעולם להרע או להטיב:

גבול ידוע כלו' שלא יתהוה המקרה מעצמה אע"פ שלמקרה ההיא סבה מקרה אחרת ולאחרת אחרת עד סוף הסבות כולם באו מגזירת ה' והוא סיבב את כל המקריים אלו כולם ויעמדו על גבול ידוע שלא יוסיפו עוד מקריים וכן לא יגרע מן המקריים שחפץ ה' בהם. וכמו ד"מ ספינה שרצו אנשיה לפרוש בים כעת מחר. והעליל השלטון על רב החובל ועכבו איזה זמן. ובתוך כך קמו מלחמות על הים. ואח"ז ברדת הספינה לים נתייראו מן אנשי מלחמה ורצו לברוח בדרך אחר ונשברה הספינה באבנים שהיו באותו הדרך שבים וטבעו אנשיה. והים נשא ארגז טעון מטמונים אל חוף הים. ובתוך כך העליל שלטון עיר הסמוכה לה על פרוש אחד ומלט על נפשו אל חוף הים. ונזדמן ברגע ההיא שהארגז צף סמוך לחוף הים ונטלו והתפרנס בו כל ימיו. והנה זה שהעליל השלטון על רב החובל היתה התחלה לסבת פרנסת זה האיש שאלולי פירשו בים איזה זמן קודם טרם התעוררות המלחמות לא היו נוטים אל מקום הסכנה שנשברה הספינה. והמקרה השנית היא התעוררות המלחמות ממש בעת ההיא והמקרה הג' מה שנזדמן שם ארגז עם מטמון יכול לצוף ע"פ המים. והמקרה הד' מה שדחה אותו הים אל זה הצד מן החוף. והמקרה הה' עלילות השלטון על הפרוש ההוא בעת ההיא ממש והמקרה הו' מה שנתן בלבו לברוח מפניו. והמקרה הז' מה שברח בזמן הזה ממש ואל מקום הזה. והנה כל אלו הענינים לא באו במקרה רק ה' סבב בחכמתו שיזדמן הכל בעתו ובזמנו. בשגם שטביעת אנשי הספינה והסתערות המלחמות הכל היה בגזירת השם אלא שגלגל בחכמתו להשלים כל חפצו וגזירותיו ביחד והבן זה כי עמוק הוא וזה כוונת המחבר:

ומה שיהיה מן הדברים ע"ד הזה ר"ל ע"ד המקריים מה שאנו רואים שמחמת סבה קטנה נשתרגו ונסתעפו שנויים רבים ועצומים כמו דרך המשל שזכרנו שנטבעה ספינה עם הרבה אנשים וצמחו מלחמות בעבור פרישת איש אחד ותחשוב שהכל היה במקרה. הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה ר"ל שסיבה זו קדמה אליה בתחלת כל הסבות שסבבו עד שצמחה הסיבה ההיא של פרנסת זה האיש ואעפ"כ לא היו כל הענינים שקדמו במקרה שנאמר שלא באו רק מפני הסבה הקטנה ההיא שהשגנוה רק מידיעת ה' יתברך והוא צוה ויהיו:

שלכל הגזירות הקודמות בידיעת הבורא סבות ולסבות סבות ר"ל אותן גלגולים שגלגלו סבה זו ידע להם הבורא דברים המחייב סבה זו עד סוף הסבות לפי מה שגזרה חכמתו ולכל סבה יש טעם וגזירה בפני עצמה מה שקצר שכלנו להשיג התקבצות כל הענינים האלו ואין אחד מהם במקרה רק הכל לפי הגזירה ואין ענין אחד סותר את חבירו רק השם לבדו הבין דרכו וכמש"ה ולו נתכנו עלילות וכמו כן בהשתלשלות סבות מאוחרות כמו שנראה שטף המים ששטפו כל בני המדינה שנראה שמחמת השטף קרה מקרה אחד לכל הנמצאים במדינה זו ואין הדבר כן אבל קדמו בידיעת ה' סבות אחרות עד שכל אשר לו משפט מות נאספו ונקבצו אל מקום אחד מחמת סבות רבות וגלגולים שקדמו לסבה זו בידיעת ה':

מבלי סבב אל קיום מצות וכו' ר"ל שהמחשבה התלויה בענין קיום מצות ה' ודאי שיש ביד האדם להקדים ולאחר מפני שבענינים אלו הבחירה נתונה ביד האדם:

שמונה ועשרים ענינים והם נגד כ"ח מחנות הלבנה המשלמת סבובה בכדי כ"ח יום וכל השינויים המתהוים בעולם השפל רובם תלויים לפי מצב הלבנה במזלות מיום אל יום מחמת שהיא היותר קרובה אל הארץ עיקר השנוים נתייחסו אליה כנודע לאצטגנינים:

כי גבוה מעל גבוה שומר ר"ל אע"פ שהשנויים נמשכים לפי עניני עולם הגלגלים והמלאכים אעפ"כ הקב"ה שהוא גבוה מעל כולם שומר אותם ומנהיג את כלם לפי חפצו וגזירתו:

וגבוהים עליהם ר"ל שלסבות ושנויים שאנו רואים אין אלו עיקר הסבות והשנויים רק יש עוד סבות ולסבות סבות גבוהים עליהם:

והליכות דיני הבורא כלו' מנהיג מעשיו לפי גזירתו:

מהגיע אל ידיעת חלקיהם ר"ל להבין אפילו סבת ענין מעשה אחד מהנראה בעינינו מן המקריים:

כ"ש כללם שנבין בדרך כלל ענין ההתחדשות והשנויים המשתלשלים ומתרגשים ובאים לכל בני עולם יחד:

מנויו מופסד הענין שנתמנו עליו נתקלקל כקדרה דבי שותפי:

על האלהים וזולתו ששיתף שם אלהים ודבר אחר שהוא פחיתות גדול בערכו יתברך:

כפי מה שהוא מבקש ר"ל כמו שהוא מבקש שיעשה הבורא כל חפצו כן ראוי שיעשה הוא חפץ ורצון הבורא:

עשה רצונו כרצונך שתשמע לרצון ה' כמו שאתה שומע לרצונך כדי שישמע גם האל למלאות רצונך.

בטל רצונך מפני רצונו ר"ל בטל תאותך מפני שלא יבא מהם בטול מצות האל ותפרוש אף מן המותר לך כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך כלומר שתהיה עליך השגחתו יותר מזולתך וכל בני עולם יסורו למשמעתך כמ"ש חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה:

ואמר טוב ה' לקויו וגו' ודרשו חז"ל יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו:

ממרה אותו אינו שומע לתורתו:

הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ואמר ובאתם ועמדתם וגו' ואמרתם נצלנו ר"ל מעונותיהם בעבור שיבטחו בה' והוא ענין אחד רק מפני שהוא מקרא אחר כתב לשון ואמר:

ומניעתו הבהמה מניעה את הגלגל של עץ:

אך הסבות אשר בין האדם וכו' ר"ל הסבה הקרובה להוצאת המים המה הכלים השואבים אותם והסבה הרחוקה היא האדם והסבה שבין האדם והכלים הם סבות ממוצעים בין האדם והכלים והם הבהמה וכל העיגולים והחבל:

ואם יקרה פגע וכו' ר"ל שיתקלקל אחד מן האמצעים או הסבה הקרובה:

בגזירת האלהים והזמנתו שהזמין לו תחבולות והקרה לפניו וזימן תחת ידו כל הסיבות הצריכים לפעולתו והסבות אשר בהם הגמרם כלו' הסבות הצריכים לגמור פעולתו:

לחזר ולסבב על סבות הטרף שלא ימצא מזונו כשאר מיני בע"ח מבלי גלגולים ובזבות:

בחינת הנפש נסיון הנפש:

ומעון דירה:

ומשגל ליחד לו אשה בכתובה וקידושין:

פנים מיוחדים אופנים המיוחדים למזונות האדם:

ועתים ידועים זמן בשול כל תבואה ופירות:

בהשלמת הזדמנות הסבות הש"י ישלים לו כל הסבות הצריכים לו:

ונתברר ממנו ר"ל מן הענין הזה בעבור היות האדם מוכרח להביא הצטרכותו בעבודה בזעת אפו אם ישמור עם זה חקי ה' או יביאנו מכל אשר יתאוה נפשו:

בכונה ובבחירה לאחת מהנה וכו' אם יבחר להמציא צרכו בדרך היתר ולא בדרך איסור:

היה בועט וכו' זה השני מוסיף לומר שאלו היה הכל מזומן לפני האדם היה פנוי לרדוף אחר עבירות גם טבעו וחומרו נוטה להיות בועט בטובת ה' מחמת שמחת לבו מאחר שהכל מוכן לפניו היה חושב שכך מחוייב לו ולא היה מכיר כי מאת ה' הוא לו:

והיה כנור ונבל וכו' מחמת שמחת לבם המטריף דעתם אינם מכירים פועל ה' וגם לבם פנוי לבקש שמחת לבם לרדוף אחר עבירות:

שיגיעת שניהם טרדת התורה והדרך ארץ שהוא בקשת הטרף משכיחים העון:

כ"ש מי שאין לו חלק וכו' כלומר אלו היה הכל מוכן לפני האדם לא היה מקום לתורה בבחירת העבודה מן העבירה כנזכר בטעם האחד ולא לדרך ארץ וכנזכר בטעם הב':

ולא שם לבו כו' כי מחמת רוב טובה לא יתן אל לבו לעסוק בתורה:

ובאחריתו שיהא דואג על גמול העה"ב ויהיה בעבור זה עמל בתורה לידע האסור והמותר:

ההתחלה והתכלה פליאות חכמתו יתברך בבריאות העולם ואיך יחזירהו לתהו ובהו כשיגזור רצונו:

גם את העולם נתן בלבם ר"ל טרדת עניני העולם:

לא יבעט במנוחה לא יבעט בה' בעבור מנוחה:

ולא יטה אל השלוה ר"ל בעבור השלוה שיאמר שלום לי כי בשרירות לבי אלך:

ולא יפת יתפתה:

בכשפי העולם כלומר בתענוגי העולם האוחזים העינים עד שיחשוב הרואה כי טובים המה לו ולא יבין לאחריתו:

על פי אנשי דורו מאמר מלאכי הנביא איך אנשי דורו טוענים כן לפניו:

גם בחנו אלהים וימלטו שהרשעים שבדורו ניסו את אלהים אם תגע ידו בהם ונמלטו ולא הגיע להם שום רעה:

הניח הנביא התשובה לא השיב כלום ולא ביאר טעם הדבר:

הנבחנים שהקב"ה מנסה אותם בעניות:

זולת עילת האחר ר"ל לכל אחד מהם סבה אחרת ר"ל שאין כאן טעם אחד כולל הכל:

הצור תמים פעלו וגו' ר"ל מחמת שאנו רואים כל יצירות הבורא איך הם בתכלית מתוקן והשלימות ודאי שכל דרכיו בהנהגת עולמו ביושר ובמשפט:

מעט הספקה כלו' מספיק מעט שלא יהיה קשה כ"כ:

הן צדיק בארץ ישולם הקב"ה עושה חסד לצדיק לשלם לו על עונותיו בארץ. כלומר בעה"ז:

סבלו והסברתו הטובה מה שסובל צרותיו ולא יתן תפלה לאלהים ומקבלם בסבר פנים יפות:

לרשע אנשי דורו מחמת רשעת כל הדור:

להראות חסידותו ועבודתו לאלהים מבלעדיהם כלו' שמקבל עליו הצרות לכפרה על הדור במה שהם מבלעדי עבודתו:

לקחת הדין למחות באנשי דורו:

מענין עלי ובניו שנענש בית עלי בעניות על שלא מיחה בבניו. כמאמר חז"ל ס"פ במה בהמה:

יבוא להשתחות לו לאגורת כסף ולככר לחם הרי שמפני שלא מיחה עלי בדורו נגזר עניות על זרעו:

בעבור טובה שקדמה לו בשביל איזה מצוה שעשה כבר:

ותרגמו בו הראשונים הוא תרגום אונקלוס:

ואפשר שתהיה הטובה שיש לרשע:

להאריך הבורא שהקב"ה מאריך לו אף:

מענין מנשה וכמ"ד שמנשה עשה תשובה ויש לו חלק עוה"ב:

לנסות אנשי התרמית הרמאים המראים עצמם נקיים וצדיקים נגד בני אדם כדי שיתפרנסו מידם. והוא מפני כן כופף כאגמון ראשו ומשפיל גבהות עיניו ארצה ומתהלך בענוה וביראה נגד כל שורריו למען יאמינו בצדקתו. וכשהקב"ה נותן לו טובה אז ילך בנטית גרון וישא מרום עיניו ויסיר מעליו עבודת ה':

וחשים ממהרים להתחבר לרשעים וללמוד ממעשיהם ואז יתפרסמו מעשיו:

ויתברר הנבר לאלהים ר"ל האיש הצדיק אע"פ שהשפיע לו הקב"ה טובות אינו מתחבר לרשע אבל אדרבה סובל מה שמביישין אותו:

חיוב הגלגול ר"ל שמה' היתה זאת שלא יאכל אדם לחמו כי אם ביגיעה וזעת אפו:

כתפירה לתפור בגדים חדשים:

וכאחוי מעשה אריגה. מעשה אורג ת"א עובד מחי:

והספרות להיות סופר הקהל או הדיינים:

ואצור המסחרים נאמן או גזבר על עניני הסחורות:

והשמשים בעבודת האדמה ממונים המשגיחים על הפועלים:

וחלש בהכרתו שכלו חלש ללמוד מלאכת יד או עניני הכתיבה והחשבון ההכרחי לעניני הגזברות וכיוצא בזה ממחיות הקלות:

ויוכל להתמיד עליו אפשר שיעסוק בה בתמידות:

ולכל אדם יש חפץ במלאכה וזה סימן השגחה מה שלכל אחד ייפה לו הקב"ה מלאכתו בפניו וכמ"ש חז"ל:

בשאר החיים בשאר בע"ח:

ובטבע האיל איל בקמץ היו"ד, והוא מין חיה:

והחיים הבע"ח נתן להם הקב"ה ידיעה שיודעים אנה מזונותיהם והסיבות הצריכים להם:

והקרנים לשור ולאיל כלומר השור והאיל שפרנסתם מן צמח האדם הוציא להם הטבע קרנים מן מותרת העצם הראוים לשינים. כמו שאמרו חכמי הטבע. מפני שאינם צריכים לשינים לסבת הטרף והציד רק לקרנים שיוכלו לדחות הטורף מאתם:

מתקה מה שמתפרנס ממנה:

ומרירותה יגיעתו במלאכתו:

והסבוב עליה טרחתו בבקשת הסבות המביאים הטרף:

ולא יזיקנו הסבוב על הסבות וכו' מה שהוא מתבטל מתורתו ומעבודת ה', שאף זה יחשב לו לצדקה ולעבודה:

מועמד על סבה ידועה שתלוי דוקא במלאכתו ועסקו אשר בירר לנפשו למחיה ולכלכלה: