טוב הלבנון, שער ראשון - שער ייחוד ט

אך הראיה הוסיף לבאר הראיות על הבורא יתברך שהוא אחד האמת נוסף על מה שביאר בפ' ז' שהוא אחד. וכאן חזר לבאר הראיות שהוא אחד האמת:

לא תגמר הויתו ענינו:

בהשתתף חלקיו קבוץ כל אחד מחלקים:

ועיקר השתוף האחדות יסוד השתוף הוא האחדות שמן האחדים נתקבץ השתוף:

לא יתכן מציאות המחובר פי' שלא נקרא דבר מחובר רק מצד שאפשר שיתחלקו חלקיו:

עילת כל מתרבה בלתי מתרבה בראש ההתחלות ר"ל שראש ההתחלות כולם א"א שיהיה מתרבה שא"כ היה קודם אליו האחדות וכבר אמרנו שהוא ראש התחלות:

וכיון שהיו העילות מגיעות בתחלתן ר"ל זה עלה לזה וזה לזה וא"א שילך כן בלתי תכלית. וע"כ יהיה עילה שאין לה עילה:

ונמנע שיפעל הפועל בעצמו ר"ל שעילה זו אשר הוא החחלה ודאי שהיא קדמונית שאין הדבר עושה עצמו:

לא היה אפשר שתהא עילת האחרות והרב כמו כן רב ואחדות כמוהו שא"כ כבר היה חייב שיקדים אליו האחדות וכבר הנחנוהו קדמון שאין קדמות לפניו. וע"כ שהוא האחד האמת:

וכבר הקדמנו וכו' לחזק הענין צירף הראיה הנזכרת בראש פ' ז' אלא ששם ביאר מצד הנראה בחוש מעניני הנבראים איך מנהגם בעילותיהן וכאן ביאר מצד קדימת האחד:

ומן הידוע עוד זו ראיה בפני עצמו:

ואין לו העתקה ממנו כי אם בהפסדו פי' שלא יבוטל ממנו דבר זה אם לא שיתבטל עצם הדבר ההוא:

והוא באש עצמי קיים לדעת רוב הקדמונים החום באש אינה צורתה העצמית רק איכות נמשכת מצורתו. וכן הלחות במים וכן הוא ברוח חן פ"ז. ואולי אע"פ שאינו צורתו עכ"ז נקרא עצמותו מפני שא"א שיתפרד ממנו החום כל עוד שהוא אש:

נאצל עליהם וכו' לשון הפרשה ושפע כמו הלא אצלת לי ברכה:

וכן שאר כל ההויות כמו ד"מ בגד שחור שהשחרות בו מקרה שנאצל עליו השיחור שהוא שחור בעצם:

ועל ההקשה הזאת כלומר ההקש הזה ר"ל הדמיון:

ננהיג דברינו נבאר דברינו:

והעצמים כמו עצם כ"א מהיסודות הארבעה:

והגרמים העליונים עצם צבא השמים. וגרם הוא לשון עצם הדבר. כמו וישימו תחתיו אל גרם המעלות (מלכים ב ט׳:י״ג):

והגופנים הרוחניים הם מלאכי מעלה:

מפני שהוא כולל דברים וכו' כמו סוג אחד ד"מ סוג בעלי חיים שנקרא אחד מפני שכולל כל בעלי חיים מחמת שיש לכולם דמיון החיות. וכמו יסוד אחד שכולל חומר וצורה ונקרא אחד מפני שהם מחוברים להשלים ענין אחד דהיינו היסוד ההוא:

נאצלת מענין האחד האמת ר"ל נשפעת מאחד האמת ואנו קורין אותו אחד לשבר את האוזן בלבד בדרך העברה וגוזמא:

והדמיונים הדמיון הוא ערך אחד בין שני דברים כי כל שני דברים אשר לא יצוייר הערך בין שניהם לא יצוייר להם דמיון. וכן אם לא יהיה דמיון ביניהם לא יצוייר להם הערך. ד"מ שאתה לא תאמר זה החום דומה לזה השחרות. כמו כן לא תוכל להעריך ערך זה החום בערך זה השחרות. ולא ערך זה הקול בערך המתיקות. אבל כל דברים שיפול ביניהם הערך כמו שתאמר ערך גודל גרגר חרדל בערך גודל גלגל העליון אע"פ שזה בתכלית הגודל וזה בתכלית הקוטן. עכ"ז שניהם נכללים תחת המדה בכמות הגשמיות יהיו א"כ נקראים דומים זא"ז לפי שאין ביניהם הפרש רק בגודל וקוטן. ולפיכך כל המדות והתארים שאנו מייחסים לאל יתברך כמו חי יכול וחכם. אין ערך ואין דומה להחיות והחכמה שאנו מכנים בהם לברואיו אבל נעלה ונשגב עד שאין בין תאריו ותארי ברואיו שום דמיון כלומר ערך כמו שאין ערך בין מראה הצבע לטעם המתיקות ועוד יותר נעלה והבן זה:

רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך ר"ל האל יתברך רבות עשה בנבראיו ויצוריו:

נפלאותיך ומחשבותיך ר"ל גבורותיו וחכמותיו ויכלתו נאצל אלינו עד שכל המדות אצלו ית' בעצם אין ענין נוסף עליו ורק נאצלו ונשפעו אלינו במקרה ואף זה בלי שום דמיון וערך כלל וכלל כי המדות שאנו קורין לברואים בשם חכמה או גבורה אינו ממין הגבורה והחכמה שאצלו ית' אבל הוא בענין אחר לגמרי וזה אומרו אין ערוך אליך:

ואל מי תדמיון אל וגומר אף זה ודאי שאין כונתו שאין דבר דומה לו בדמיון גמור כי פשיטא שאין הצורה דומה ליוצרה. אבל כונתו ג"כ על הדמיון מצד הערך וכמו שמסיים ומה דמות תערכו לו:

אין כמוך באלהים וגו' פי' שאף בגדודי מעלה והמלאכים אין ערך ואין דומה אליו יתעלה וכל השבחים הם אצלם במקרה:

מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה רצונו לומר שהגדולה והגבורה שאנו מכנים לאל יתעלה אינו דבר נבדל ממנו כמו שהוא נבדל בשבחי הנבראים ואינו נוסף עליו אבל הוא גבורתו אחד ונאמר בו בעצם ועל כל הנבראים במקרה (ועיין במורה פנ"ז מח"א) וזה אומרו מאין כמוך וגו':