טוב הלבנון, שער ראשון - שער ייחוד ח

שהאחד שם נגזר מהאחדות שם נגזר הוא שהשם השני דומה להשם שהוא נגזר ממנו באותיות השורש. ובקצת ענין כמו צדיק שהשם הראשון הוא צדק והוא נקרא גזירה כלומר הסכמה על שם זה. וצדיק נגזר ממנו מפני שיש בו מן הצדק אע"פ שא"א שיהיה איש שלם במדה זו כי אדם אין צדיק בארץ וגו':

מן האחדות ר"ל שאנו אומרים ד"מ אדם אחד שאין בו אחדות לגמרי מחמת הרכבתו ורבוי חלקיו. רק שיש בו קצת אחדות בערך שני אנשים:

מקרי והוא העובר כבר בארנו שענין מקרה הוא דבר שאינו צריך לענין ההוא והוא מתקיים בלעדו רק שהוא נדבק בו במקרה ולפעמים יהיה בו ולפעמים לא יהיה בו:

והוא העובר ששם זה נאמר בהעברה בעלמא בלי כוונת הדקדוק בו:

והשני עצמו קיים שהוא בעצם ונמצא עליו תמיד:

האחד מהם נראה ר"ל מובן לכל שאינו אחד באמת:

כסוג האחד כמו ד"מ שאנו אומרים ב"ח אחד. שיוכל שיהיה מין האדם או מין ממיני ב"ח או עופות למיניהם ובכל אחד מאלו המינים יש הרבה אישים:

וכמין אחד ר"ל מין האדם. מין הסוס:

הכולל אישים הרבה כל אחד ואחד מפרטי בע"ח נקרא בשם איש כלומר פרט:

וכצבא אחד חיל ומחנה:

וכאמרנו כור אחד והין אחד ע"כ המשיל בכמות המתפרד ר"ל בדבר מנין הנפרד. וכאן המשיל בכמות מתדבק כמו כור והין שמן ורבע וליטרא בשר ואף ע"פ שהוא מדובק יחד יכול הוא להתחלק לכמה מדות אחרות:

שוים בענין אחד כמו צבא אחד שכולל הרבה אנשים שוים. וכמו איש אחד שכולל הרבה חלקים שבו אשר כולם שוים בקיום ענין האדם:

והוא אחד מצד מצד שכל החלקים משלימים ענין אחד כמו צבא אחד ואיש אחד:

ורב מצד מצד רבוי הפרטים שבו:

הנאמר על איש אחד זה האיש אינו שם אדם אחד מב"ח אך שם הפרט וכל דבר פרטי נקרא אצל בעלי הגיון איש וכל אחד מצבא השמים פורטים אותו בשם איש ולפיכך כתוב כאן האי.ש בה' הידיעה:

מחומר וצורה ד"מ השמש גופו הוא החומר ונפשו הוא הצורה:

ועצם ומקרה תנועה ומצבו הוא המקרה:

ההויה והפסד שהוא נברא ויכול להיות חרב:

והחלוק והחבור כל גשם יכול שיחולק או שיחובר אליו עוד:

והפרידה לפרוד צורתו ממנו:

והשנוי והחלוף הם ענין אחד כענין שמות נרדפים:

והשתוף לשתף אליו עוד אחד עושה פעולתו כמותו ואולם מה שפירש במנוח הלבבות שמדבר בענין הרכבת היסודות ובענין שתוף הגידים והבשר הוא טעות מאחר שכאן אינו מדבר רק בפרט שאין בו שום הרכבה ושתוף רק חומר וצורה בלבד:

האחד המניני ר"ל האחד שמונה בו איזה מספר שהוא בעצמו אינו מספר שענין מספר הוא קבוץ ענינים. וגם אינו פועל הרבוי לעולם כמו שתאמר אחד פעם אחד. אחד פעם שתים וכו' והכל נשאר כמו שהיה משא"כ במספר שנים וממנו למעלה שהוא מתרבה תמיד כי שנים פעם שנים הוא ארבעה ושנים פעם שלשה הוא ששה וכן כל המספרים. ולפיכך אמרו שהאחד אינו רק יסוד המספר וסי' התחלה:

במקום יום ראשון שהיה ראוי שיאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון:

מפני שהאחד שם לתחלה וכו' וזה מפני שאין דבר שיהיה אחד באמת רק השי"ת יתעלה. וא"כ אפשר שהושאל שם זה לתחלה שאין לפניה תחלה. וכך אמרו בב"ר שלא אמר יום ראשון רק יום אחד להורות על יחוד האל יתעלה:

וכשהוא שונה שיש עוד אחד כמוהו אז נעתק ממנו שם האחד ונקרא שני מלשון שנוי:

וכן עד עשרה וכו' ומזה ראיה ג"כ שהאחד הוא יסוד כל המספר:

אינו נכנס וכו' שא"א לראות או להרגיש המספר רק אותם הדברים שאנו מונין בו מה שאנו רואין או שומעים:

לא הויה בריאה. שנאמ' שנברא רק הוא קדמון:

ולא הפסד ולא תכלה הכל ענין אחד רק כפל דבריו לחזק הענין:

ולא יעתק הוא ענין התנועה שממקום למקום:

ולא ינוע כלל כל שנוי בין בעצם בין במקרה נקרא תנועה:

ולא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דבר ר"ל שאין לו שום ערך דמיון אל כל ברואיו. שאתה אם תאמר ד"מ גרגיר חול א' נגד גלגל העליון ומלואו אע"פ שזה בתכלית הגודל וזה בתכלית הקוטן. עכ"ז יהיה דמיון אחד לשניהם וערך זה אל זה ואפשר להוציא כמה הוא בערכו. ואין הפרש ביניהם רק בגודל וקוטן. אבל נגדו יתעלה לא יעורך שום מדה כמו שלא נוכל לומר ערך קול זה נגד ציור הזה:

שרש לכל מתרבה והמציא כל הענינים אשר הם מתרבים:

שתכנס ההויה וההפסד עליו ר"ל שיהא בכחו הויה והפסד:

וכל מה שתכנס וכו' פי' כל מה שבכחו להיות הוה ונפסד ע"כ הוא משתנה מצד העצם שהשנוי ההוה בעצם הוא ההויה והפסד וכמ"ש המורה בראש ח"ב הקדמה ד':

והשנוי כנגד האחדות שדבר שיש לו שנוי ע"כ יש בו שני כחות כח על הדבר שהוא עתה וכח על הדבר שיכול להשתנות אליו וזה סותר האחדות:

כי הוא קודם והתחלה לזולתו כצ"ל. ור"ל שמאחר שמתנאי האחד הוא שיהא התחלה לזולתו אחריו:

וזה מחייב לו הרבוי פי' מה שמקבל שנוי מחוייב לו הרבוי:

וכן הדמות במתדמה מקרה ר"ל שאם נאמר ד"מ ראובן דומה לשמעון יהיה זה הדמות שאנו מדמין בו ראובן. מקרה קרה לראובן שהוא דומה בדבר זה:

וכל אשר ישיגנו מקרה מתרבה ר"ל כל דבר שיש לו מקרה הוא נקרא רב מאחר שהמקרה הוא דבר נוסף על עצם הענין ההוא:

והאחד האמת וכו' ר"ל מאחר שכבר הנחנו שהוא אחד האמת ודאי שלא ידמה אליו דבר שא"כ היה בו מקרה הדמות והרי הוא מורכב מעצם ומקרה וא"כ אינו אחד:

ואם יאמר אומר שהאחדות באחד האמת מקרה פי' שיש להקשות שאיך אנו אומרים עליו שהוא אחד האמת הרי אף זה הוא מקרה והוא ממין המספר המשיג להנמצאות הגשמיות והם מקבלים מקרה האחד והשני וכל המספר וא"כ האחד באחד האמת הוא ג"כ מקרה ודבר נוסף על עצמותו והוא רבוי ג"כ:

נאמר כי ענין האחדות באחד האמיתי וכו' פי' שבענין האחד שאנו קורים אותו אין כונתנו להוסיף לו תואר על עצמותו אך כונתנו שאינו שנים ועיין במורה פנ"ז מח"א:

אפיסת הרבוי סילוק כמו כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו):