טוב הלבנון, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה

מן הענין הזה מדרכי יצה"ר ותחבולותיו:

על מה שלא זכרתי כי יותר הרבה ממה שזכר המחבר יש מרשת יצה"ר ומצודותיו ועלילותיו על בני האדם, אשר לא יכול לפרטם כלם:

שאומר שאומר אני (מדבר בעדו. כמו אומר לה' מחסי תהילים צ״א:ב׳):

הנמסך הממוזג ומעורב, כמו מסכה יינה (משלי ט'):

וצפון חובך במצפוני מחבואך, כמו לטמון בחבי עוני (איוב ל״א:ל״ג):

שתהיינה ברצונך בכל דבר שהוא ברצונך:

ואתה ישן לו כלו' בשבילו, כמו כאשר דבר לו, ר"ל שאתה כישן מלחשוב בשביל מעשיו ועלילותיו כנגדך:

והוא ער לך והיצה"ר ער תמיד למענך ולמען בקש לך עלילות:

ועדה עדי האהבה לך מקשט אותך בקשוטי האהבה, כמו לא שתו איש עדיו עליו (שמות ל״ג:ד׳):

וקרוצותיו ג"כ ענין רמיזה בעיניו:

מורה אותך ל' השלכת חץ:

בחציו הממיתים חצים המשוחים בראשיהם במיני סם המות ומיני ארס שכאשר נתקעים בבשר אדם לא תוכל מכתו להחיות עד שימות האדם מחמת מכה זו:

כמתלהלה כאיש מבוהל ומשוגע:

כן איש רמה וגו' היצה"ר מרמה את האדם כאלו הוא משחק עמו והוא מורה בו חצי מות כן היצה"ר משליך טענות מות להדיחך מאחרי ה':

ומן החזק ומה שהוא היותר חזק:

שבשלוחיו הם החצים כלו' טענותיו:

אמתתך מה שאתה צריך להאמין באמת:

את נפשך את דעתך:

ויספק עליך יעשה אותך מסופק:

שלוחי שכלך טענות היוצאות משכלך.

בשני העולמים מעוה"ז ועוה"ב:

המעונים הדירות, ר"ל ג"כ עוה"ז ועוה"ב:

בסעיף מסעיפיו בענף אחד מענפיו, ר"ל בעבירה אחת מהעבירות:

ואיש אחד מחייליו כלו' ההסתה בדבר עבירה בענין אחד מעסקי יצה"ר כמו התאוה באשה זרה ודרכי תחבולותיה והסתת היצה"ר בעניני הזימה:

אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו לא תטריד נפשך להלחם שום מלחמה חוץ ממלחמת היצה"ר:

וקרב הוא ג"כ ענין מלחמה:

והחרב לישא חרב נגד מי שהוא רחוק ממך יותר מעל מי שהוא בין ידיך ואינו נפרד ממך:

ודחות לדחות:

כי אם ברשות שנוטל רשות ממך ומודיע אותך בטרם צאתו עליך למלחמה:

שוללים שלל ואתם חושבים כי אתם נצחתם כל אויביכם:

התעתדו למלחמה הגדולה ר"ל אחר שמצאה ידכם לגבור על אויביכם וכל טובם בידכם בודאי שדעתכם זחה עליכם עד כי ימצא היצר וחייליו דרך סלולה לכנוס עליכם ולא תנצלו ממנו אם לא ביד חזקה ובמלחמה יותר גדולה מזאת המלחמה אשר נצחתם. התעתדו, הזמינו עצמכם:

לדעתו מפני שהוא יודע:

ימיתך לא יחמול עליך במה שאתה נכנע לו, עד שימיתך בשני העולמות:

אל תאמין בעצמך וגו' שכבר נפטרת מעניני היצה"ר:

ואיננו מקיל כלו' אינו עוזב דבר קטן במה שיש בידו לנצח אותך ואף על זה יפקח עיניו להתאמץ כדי שינצח אותך:

כדי שתהיה לו מדרגה כלו' מעלה שיעלה מעט מעט כדרך העולה במדרגות עד שינצח אותך:

כדי שיהיה לך מדרגה שאתה אדרבה תעלה מעט מעט לנצח אותו:

תשוקתו אליך כלו' אעפ"י שנדמה בעיניך בראשית מלחמתך לאיש מלחמות אזור בגבורה ואמיץ כח, כשתעמוד נגדו בידך החזקה וזרועך הנטויה תיכף יפנה עורף לנוס מפניך וכמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו:

ואם עצמו אעפ"י שעצמו חייליו:

להעמיד הכזב לקיים הכזב:

כלי גופו הכחות שבגופו:

ומעטו אצלו נחשב למעט בערך לב האדם הרע מנעוריו:

ואורך מאוייו תאותיו:

לרוב חיילותיו רוב בי אדם הם תחת ממשלתו וסרים למשמעתו, וגם רוב הכחות שבאדם נוטים אליו ומשקיפים לעשות רצונו:

מקיף כל עניני האדם כלו' ידו בכל מעשי האדם, ובכל עניניו דבר היצה"ר ודתו יכול להגיע:

הרהוריו הרעים וכו' והם פועלים בנפשו. וכמ"ש חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. ואע"פ שאין אדם נענש על המחשבה עכ"ז המה פוגמים בנפש וכמו רשת נכון למעדי רגליו להגיעו לעבירה במעשה:

תשוקת היצר התמדת הליכתו אליו, כמו כמשק גבים שוקק (ישעיהו ל״ג:ד׳) וכפי' רש"י שם:

ויש בזה במאמר החכם:

ושאין לה מציאות אחר המות ר"ל קיום בלתי גוף והוא דעת איש אחד שמו אפיקורוס, וזאת הדעת היותר גרוע שבדעות הכופרים:

בדמיונות שאינם מתקיימות בראיות מזוייפות:

כשיתבונן בו האדם כשישכיל האמת אין קיום להסתה הזאת:

כדי שתהיה סבה ר"ל בזאת טבע חומר האדם נוטה מהרה אחריו מפני שהוא סבה לבקשת הנאת הגוף בלבד לא זולת זה שום ענין הנוטה אחר השכל:

אשר זכרו אותם הקדמונים הם חכמי הטבע אשר ביארו השארת הנפש במופתים ברורים, ונזכר מזה בכוזרי מאמר ה' סימן י"ב ובפירושנו שם:

ובדברי הנביאים כנזכר בשער הבטחון פ"ד:

לספק אותך בבורא יתברך כלו' אם העולם נברא או קדמון עם האל, כדעת אריסט"ו:

ואין דבר ממנו יותר ראוי וכו' שא"א לחדש שום דבר רק הכל נמצא בעבור קדמותו וימאנו לעבוד את האל כענין שנאמר האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. והדעת הסוררת הזאת גם היא יורדת מות ומשכלת:

וכאשר יקרך בזה כשיפגע בך מנוול זה בדברים כאלו:

שוב לשכלך ברח לך אל עיון השכל ומשכהו אל בית המדרש ויתגלה טעות טענותיו:

במיני השתוף כמו דעת מאנ"י:

מניחי הרבוי הרבה אלהות חס ושלום:

ודעת אנשי התולדות הם האשפים והמכשפים:

הפתאים מחוזי הכוכבים העושים כונים למלכת השמים וזה יותר נוח מן הקודם, וכמו שביאר בס' הכוזרי שכופרי הפילוסופים יותר גרועים מעובדי כוכבים וכן דרך היצר לירד ממדרגה למדרגה וכן כל הענין הנזכר בזה:

כי המושכל והכתוב ר"ל מה שהשכל מחייב ביחוד האל ובחינת טובתו ועבודה אליו ית' ושאר המצות שהשכל מחייב והפרישות מהנאות העולם עם מה שכתוב בתורה, הכל אמת:

תגרור לנו הקבלה לעשות גדר סביב התורה כדי שיהיו עניני התורה מוגבלים וידועים:

במותו סך חיוב עבודת האל מחובות הלבבות והמושכלות שהם התפלה והגמילות חסד, ואיכותו, איך יהיה וכן איסור הגזל ד"מ שאין השכל מחייב כמה שעורו ואיך נקרא גזל, ובאיזה זמן נאות התפלה והצום והפרישות, ומקומו, באיזה מקום ישתמש במדותיו הטבעיים:

ואיכותו איך יהיה ענין קיומה ודברים הפוסלים את המצוה:

וזמנו באיזה זמן תולה החיוב כמו המצות הנוהגות בזמן שבהמ"ק קיים ולא אחר זה וכיוצא בזה:

ומקומו מצות התלויות בארץ:

וכן הכתוב לא יודיענו כמות ושיעור כל מצוה ומצוה:

מן הספר ממה שהוא מפורש בתורה בלבד לא היינו יודעים פירוש ביאור המצוה מענינים שזכר למעלה:

בי"ג מדות התורה נדרשת והם בקבלה, מלבד ק"ו אדם דן מעצמו כי השכל מחייב אותו אך ההקש והבנין אב ושאר המדות לדעת רש"י בפ' לולב הגזול אין אדם דן מעצמו רק צריכים שיהיו מקובלים, והתו' הקשו עליו וכתבו שרק ג"ש אין אדם דן מעצמו:

השיבה אותנו בכל תולדותיה חזרה להזהיר אותנו שנסמוך על פרטי הדינים והספיקות על הקבלה:

והאיש אשר יעשה בזדון וגו' ועוד החמירה התורה על דברי הקבלה יותר מעל דברי התורה, שאינו חייב מיתה רק על עבירות ידועות שהם מחייבי מיתה ואולם זקן הממרה אפילו דבר אחד מכל המצות התוריות בב"ד הגדול חייב מיתה, ולדעת הרמב"ם אפילו על גדר ומצוה דרבנן שממרה בב"ד חייב ג"כ מיתה:

על דרך הצדק דרך היושר והשגחת ה' ויכנס ספק בלבו על גמול ועונש שבעה"ז:

מיעוט מציאותו שנזכר מעט ממנו בספרי קודש:

ומעוט הראות ענינו בו שאפי' הענינים הנזכרים מעוה"ב בספרי קודש אינם מבוארים בפירוש בבירור ענינו ומהותו רק בקצור וברמז כמו עניני כריתות שדרז"ל הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וכמו שדרז"ל מפסוק למען יאריכון ימיך והוכיחו שמדבר ביום שכולו ארוך, במסכת קידושין:

שאר הנביאים ששם נזכר מפורש ענינו:

והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך והיינו אסיפת נשמתו בעוה"ב באור כבוד ה':

וכאשר נשמע וכו' כלו' בדבר ההכרחי לקיום הגוף ע"כ שנשמע לו:

שנס מתניך חגור מתניך, כמו וישנס מתניו (מלכים א' י"ח):

חשוף זרועך גלה גבורתך:

האיש הנפתה הגבר המוסת הם דברי המחבר, כלו' אליך האיש המפותה והנוח להיות ניסת יעתיר עליך היצה"ר במליו:

ותוכן המשקל עניני הדקדוק ששוקלין התיבה אחת נגד התיבה האחרת שבמקרא ומאיזה בנין היא ואיך יהיה דרכי הנקוד בה, וכיוצא בזה:

ושרשי הדקדוק ידיעת השורש מכל תיבה אשר הסכימו המדקדקים שכל שרש הוא משלש אותיות ועבר ונסתר, כמו פקד פעל:

והשיר מלאכת החרוז, כל חרוז יסיים בשני אותיות שוות והנקודות תהיינה שוות בכל חרוז כלו' במספר אחד עפ"י יתד ותנועות, וקראו לשו"א ועמה תנועה אחת כלו' נקודה מנקודות האלפ"א בי"ת, יתד:

והמליצות הנכריות לדבר בעומק שפה ובלשון חכמה בלשון כל עם ועם מזולת לה"ק:

אנשי הצחות מדברים דבריהם בלשון צח:

עם כל כת מכתות וכו' כל אחת לפי מדרגתה וענינה ואיך ימשוך לבם בחלקת לשונו ובקיאותו בעניני כל אחד מבני אדם ומעשיו:

אויל וכסיל במה שלא תדע לדבר בהויות העולם:

ותועלתם מעוטה ואין דרך בהם לקנות שם אצל בני האדם כי אינם שוים לכל נפש ורבים אין מבינים מהם כלום אפי' אחר היגיעה כמו הדקדוק והלשון ששוה לכל נפש והכל מבינים אותו:

ואם לא נפתח פתח כלו' שלא נניח ליצה"ר שום דרך ומקום כניסה בתחלת הענין:

ונשיבהו וכו' אז ינגף:

וזה הדמיון בחלק הראשון הם שני החלקים שזכר לעיל ספ"ד מזה השער ר"ל עד כאן דברי היצר מחלק הא', ומכאן מח"ב:

אשר אין הקדמותם אמתיות ולא תולדותיהם מחוייבות כבר נודע בהגיון כי בשני דרכים המופת נקנה. הא' בהקדמות אמתיות והב' בחיוב התולדות ר"ל אם יש יסוד מהקדמות שאין ספק באמתתן וכשמרכיבין אלו ההקדמות זו בזו והתולדה היוצאת ההם מחוייבת בלי ספק. ואמרו עוד שלא נקרא מופת אם לא שהקדמותיו מבוארות בא' מה' חושים, ומופת המשובש והמבוהל הוא או שא' מהקדמות בלתי אמתיות או שהחיוב אינו נמשך מאלו ההקדמות בעיון הטוב, וזה שאמר שמופתי היצר גם הקדמותיו אינן אמתיות גם תולדותיהם אינן מחוייבות:

ההזהרה בו במופת:

בעת הדברים של יצה"ר וחלקי ראיותיו בסדורם:

יותר חזק בתחלה בא אליך מצד טענת ספק ואח"ז יתחזק עליך לאמת דעתו:

יותר נחוץ בנחיצה רבה תקבל דעתו עליך:

אשר תנוח דעתך שתהא דעתך נחה בו כמדומה אתה שאין זה מעשי יצה"ר מאחר שנכנס עמך מצד החכמה:

יטה מעליך שוב יטה מטרחתו עמך כי מעתה אינו צריך לך מאחר שכבר פנה לבך ושכלך אחר דעתו:

ויעזר בו עליך ר"ל בשכלך יעזור נגדך:

בצורת המופת שמראה לך דבר שקר כאלו הוא מבואר במופת:

ונסתרים בה פני השקר שאין הפנים השקריים נראים בו רק נראה לאמת, והשקר טמון בקרבו:

אל מה שאחריה אל ענין שהשקר נראה בו יותר וממדרגה למדרגה עד שתאמין בעצמך להודות לו על השקר הגמור:

וישרש אותך יעקר שרשך מארץ החיים:

ויפילך ממדרגות הגמול שיפסידך שכר הגמול בעוה"ב:

לרעה לך בעוה"ז:

סבה לאבדך בעוה"ב:

הוי חכמים בעיניהם ר"ל אוי להם לחכמתם. כי הבינה מנגדת לפנים שלהם ולאופני טובתם:

כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם נתבאר שהחכמה היא לפעמים לצור מכשול ולפוקה:

שמאירה העינים כשנהנה מן האש מרחוק הוא מאיר עינים:

ושורפת ביקודה כשמתקרבים אליו ופוגעים בו הוא שורף. כן החכמה מועלת להיות כנר לרגלי התורה והדת ואז מתוק האור וטוב לעיני השכל. ושורפת הנכנסים בתוכה ומהרסים לחתות אש מיקודה. ועל זה נאמר לא תתורו אחרי לבבכם וסופם יירשו גיהנם:

כי באש ה' נשפט נשפט ל' ויכוח כפירש"י ר"ל דרכי ה' הם כאש והשם נשפט עם צריו באש של גיהנם:

ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו וכו' בכדי שלא תאמר שכלפי זה נמשלה התורה כאש שיהנה ממנה ברחוק כענין הנר והאש המאיר, וא"כ הקרוב אל התורה הרבה שורפת ג"כ ביקודה אם טוב אם רע, לזה אמר שהקירוב מצד התורה והיראה הוא אדרבה מדרגת הנביאים ואינה שורפת רק הנוטים מנתיבתה:

והיה בלבי כאש בוערת התורה והיראה נדמית בלב אדם כאש:

אשורך דרכי יראתך:

מדרך האבות דברי קבלת רבותינו ומלמד דעת הראשונים להתחכם עליהם ולהצטדק יותר מהם:

אל הבריאות רצה לומר אל הבחירה והברירה הנמשך אחר שכלך ובריאות מלשון בחירה וברירה כמו ובראת לך שם בארץ הפרזי (יהושע י״ז:ט״ו) ויד ברא בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כ״א:כ״ד) שכולם לשון ברירה לפירוש מנחם וכן פירש הרד"ק ז"ל ויש ספרים גורסים אל הבדיאות מלשון בדה מלבו והראשון נכון:

ותתיחד בעצתך שתהיה אתה יחיד בדעתך וחולק על כל זולתך כמדומה לך שאין עצה ותבונה זולת עצתך ותבונתך:

כי אין עצה אין סברא:

שלא קדמוך לדעתה שלא קדמו אותך כבר לדעת אותה:

כל מה שמביאה אליו מטוב ורע כל הנמשך מסברא זו האמת והשקר שיש בה:

ואפשר שקדם לדעתך רצה לומר שאתה קדמת שתדע הענין היושר שבסברא זו במושכל ראשון ונעלם ממך השבוש התקוע בקרבה אחר העיון:

אל תסג גבול עולם אל תתחכם להסיג אחור הענין המקובל לאמת וישר מרוב אנשי עולם כי ודאי ברוב הזמן ורוב האנשים שעמדו על הענין וקבלו אותו לא נעלם מהם כל העולה על רוחך והנדמה לשכלך:

שמאשים אבותיו רואה עצמו צדיק בעיניו יותר מאבותיו:

דור טהור בעיניו רואה עצמו בעיניו טהור ונקי יותר מהדורות הקודמין ומבקש מעשים להצטדק יותר מדורות הראשונים:

ומצואתו לא רוחץ אפי' הלכלוך והטנופת הידוע לגמולי מחלב לא רחץ עצמו מהם כלו' עובר עונות ידועות לתינוקות של בית רבן:

דור אביו יקלל ר"ל אבותיו בזוים בעיניו ונוטש תורתם:

מתוספת הרשות כמו תוספת שבת (מפלג המנחה ואילך, כמבואר בא"ח סי' רס"א ס"ב בהגה"ה):

ועשו סייג ר"ל אין זה הוספה מדעתנו וכמצטדק על הראשונים מאחר שהם צוונו על זה:

מי שאין לו תוספת ר"ל מי שאינו מוסיף על המצות אינו חייב כלום שאינו אלא רשות, ומה שאמרו שחרבה ירושלים על שלא עשו לפנים משורת הדין לא נאמר אלא בדברים שבין אדם לחבירו שהוא בכלל גמילות חסדים משא"כ בדברים שבין אדם למקום שאין התוספת חוב מלבד מה שגזרו חז"ל משום סייג ומשום לא תסור:

ואין התוספת מתקבלת ר"ל לא בלבד שאינו חוב אלא שאינו מתקבל כלל לפני המקום עד שימלא תחלה כל חובותיו שהוא חייב מן המצות:

וכבר התירו לנו וחייבו אותנו יש תוספת שהוא רשות והתירו לנו חז"ל אותו כדי שלא יהא נראה כיוהרא וכמוסיף על דברי הראשונים, ויש שהתוספת במצות מצד החיוב:

מוסיפין מחול וכו' וזה הוא רשות:

והתוספת בצום בצום הכפור הוא מן התורה, ובתשעה באב מדברי סופרים:

ובתפלה ובצדקה כל המוסיף הרי זה משובח:

והזהירו על השבועה כלו' גם זה הוא מצד הסייג:

ומהרבות הדברים וכמ"ש רז"ל כל המרבה דברים מביא חטא:

אפי' אם יהיה ר"ל אפי' מדבר דברים אמתיים:

ומזכרון עניני בני אדם לספר קורות חבירו ומנהגי מעשיו אפי' אינו נוגע בו לא לשבח ולא לגנאי, משום בזרא דלשון הרע:

ומהפליג בשבח אדם וכמ"ש חז"ל אל תרבה לספר בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו:

ואם הוא ראוי אעפ"י שהוא ראוי לכל ההפלגה ההיא:

בגנות המקצרים בעבודת ה' אעפ"י שהם ראוים לכך רק צריך להוכיחו בסתר, שנא' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא:

מן החלק השני והוא פתוי היצה"ר מדרך הטענה שזכר בספ"ד מזה השער:

כי אין ענין וכו' לא ימצא ענין שהוא טוב בהחלט אם לא שימצא לו ענין המקלקל טובתו:

כי אם הטוב אינו יודע ליזהר מן חלק הרע שבו:

לא ימלט לו ממנו דבר לא ישאר לו ממנו שום ענין טוב:

נירו לכם ניר וגו' חרשו לכם חרישה ותדעו להבחין דבר המפסיד הזריעה:

אוי לי אם אומר התחבולות שאפשר לרמות בהם הבריות במדה ובמשקל:

אין ת"ח בקיאין וכו' ואלו היו יודעים אף הם היו עושים כן:

ואמרו אח"כ וכו' איבעיא להו אמרן או לא אמרן:

וצדיקים ילכו בם וגו' בכדי להועיל הצדיקים א"צ לחוש למכשול הרשעים:

ס"א בהולו מה שרוצה להבהיל אותך:

ולהטעותך בנפשך כלו' בעניני צדקת נפשך ומעשיך:

ויש בו יותר מדאי וכו' ר"ל כבר יצאת חובות הבורא וחובות בני אדם יותר מדאי על מה שהיטיבו עמך ולא נגעו בך לרעה:

כי ברצותם אותך כשירצו בני אדם מעשיך ותמצא חן בעיניהם:

תפארתך יהיה לך תפארת מן האדם:

שיפיק רצונם שישלים רצונם:

כמו שאמרו ז"ל היצה"ר ישוב להביא לו ראי' מדברי רז"ל:

אל חלש כמוני בבן אדם שאין לו תשועה:

מדברי רז"ל והוא כל שרוח הבריות וכו':

אינו מחייב להשתדל וכו' ר"ל רז"ל לא חייבו את האדם שיעשה השתדלות ופעולות על זה שיראוהו מתחסד לפניהם ותדע שהרי כתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו נהפכים לאוהבים ופשיטא שהוא אהוב לשאר בני אדם:

וכן מי וכו' ר"ל שהם לא אמרו מצד ההשתדלות שישתדל האדם על זה רק לסימן מצד עצמו שמי שבני אדם אוהבים אותו מבלי שהשתדל על זה ופעל פעולות למצוא חן בעיניהם ודאי שהקב"ה הוא שנטע לו אהבת הבריות בלבם:

וזה אין הבורא וכו' שאלמלא הוא ירא שמים בסתר לא יתכן שהקב"ה יתן חנו על איש רשע וזה שאמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו' ובודאי לא נאמר על המצטדיק בפני כל או על העובר בפרהסיא שאין זה משמעות לשון כל שרוח הבריות נוחה וכו' ואדרבה הכתוב אומר האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ואמרו בירושלמי דשבת, תפילין מפני מה לא החזיקו בהם (פירשו התוס' פרק במה אשה למה אינם מניחים כל היום) מפני הרמאים, מעשה בא' שהפקיד מעות אצל זקן אחד ואח"כ כחש בו אמר לא לך האמנתי אלא לתפילין שבראשך ע"כ:

שתאשר אותי עליו שאתה תשבח אותי על הדבר הטוב ההוא שמצאת בי:

מדעתי חובות האלהים עליו מאחר שאני יודע כמה אני חייב מהעבודה לאלהים על הדבר הזה שעשיתי. וי"ג מחובות האלהים עלי, והוא יותר נכון:

וכי הוא כי אם וכו' כלו' אולי אדרבה לאלהים טענה עלי שקצר כחי לעשות כפי מה שאני יודע שאני חייב:

וכולם לא יספיקו כל ימי העולם לא יהיו די שאוכל לספר כל טובות הבורא עלי:

ואיך אוכל לשלם מאחר שאפי' לספר טובותיו עלי אין כל ימות עולם מספיקים כ"ש לשלם בעדם עבודות לאל:

כל הבשר חציר כל מעשי הגופים ועבודות הגויות הם כירק דשא וכל חסדו של אדם כציץ השדה אשר בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש וכמ"ש הכתוב אח"ז יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם:

אם אין אני לי מי לי כלפי השכל נאמרו הדברים, שאם איני משגיח בשכלי על גופי לעמוד נגד טענות היצר ותאותיו מי יעזור לי מאחר שהבחירה נתונה ואין עוזר לי מבחוץ:

וכשאני לעצמי כלו' אפי' אני בן חורין מן היצר בשכלי (וכענין שאמרו בגמ' הרי את לעצמך שהוא לשון חירות) ואוכל לעבוד ה' כפי דעתי:

מה אני היספיק הכל להודאות הבורא וכו' כאמור:

ואם לא עכשיו אימתי הוא כלפי מה שאמר ומה היא מדת ימי וכו' ר"ל מאחר שכל חיי האדם ואף כל ימי עולם אינם מספיקים על העבודה א"כ אם יבטל רגע מעבודת ה' אימתי יוכל לפרוע זה:

השבח מה שבני אדם משבחים אותך:

ונתתי לך בביתי וגו' שם טוב ואחר שהש"י מייעד לצדיקים בגמול הזה ע"כ הוא מעלה ומדרגה גדולה:

נשכר עליהם כזוכה וזיכה את הרבים, וזה הענין אינו כענין שלפניו ששם הפתוי הוא שיעשה מעשים בעניני בני אדם להנאתם בלבד, וכאן מסית אותו שיעשה לעבודת ה' אך בענין שישקיפו עליו בני אדם ג"כ:

ואולי כשאתכוין לזה תשובה זו היא ג"כ נגד הטענה השנית של היצה"ר והוא שיגלה צדקתו כדי שילמדו ממנו בני אדם:

למאוס ולגנות וכו' וגם שוב לא ילמדו ממני שום דבר טוב בחשבם כי לא כוונתי לשם שמים:

מפסיד מעשי שכר מצותי מאחר שכוונתי בהם לשבח בני אדם ושילמדו ממני אחרים וזה וזה לא עלתה בידי:

ובעלי החזון אורג מליצות בעומק שפה כדמות לשון הנביאים:

ותר לו ל' ותרנות:

ומאן לקנות לא רצה לקנות:

ובקשו אצל זולתו הלך לבקש החפץ אצל איש אחר שאינו מכירו לפי שאסור ליהנות מן התורה:

בשאר מאויי בני אדם בעה"ז ר"ל שזה לא נאמר בשם טוב של מעשה הטוב והצדקות רק שם של עושר וכבוד ושאר חשקי העוה"ז:

כשחכמתו מחייבת אינו מגיע לפי צדקות האדם ומעשיו הטובים רק לפי מה שגזרה חכמת הש"י מסיבות שאינם ידועות לנו, כמבואר באריכות בשער הבטחון:

מאנשי עבודתו וזולתם הכל שוים בגמול הזה לפי מה שחייבה חכמתו בזה, ואינו נמשך אחר מעשה הצדקה:

והעושר והכבוד מלפניך כלו' אתה ה' לבדך ידעת הסבה והטעם של העושר והכבוד:

ומה הוא העה"ז חזר להשיב נגד דברי יצה"ר שאחר שעיקר השם אין תועלת לו רק בעה"ז:

בכלו בכל העולם:

ואם יצא בו שמי אעפ"י שיצא בעולם הזה שמי:

כשיגדל ויפשט אף שיגדל ויתפשט:

טרוד נפשי מה שאטריד נפשי:

הנשתוית אם אתה שוה בכל הפנים:

השבה והגנות אם משבחים אותך או מגנים אותך אם שניהם דומים בעיניך:

לא הגעת כלומר לא נשלמת עדיין במדת החסידות:

לחבל להשחית:

מאוייך חשקך:

ושכחת קצך שתשכח סופך:

ויאמר לך אח"כ אחר שהטריד לבך במחשבות הסחורות ועניני העולם:

עת הפנאי הזה בשמחה כלו' זה העת עשה לנו ה' נגילה ונשמחה בה כי טוב תורה עם דרך ארץ ומתי יבא לידך שעה הבטלה כזאת:

וברר מה שיש לך ומה שעליך וכו' ועוד ענין אחר שאף בעת שתפנה עצמך להתפלל יעביר על מחשבתך כל עניני מחשבות זרות הנוגעים בעסקך וכל מה שקרה אותך מעודך וחשבונות שנגד שותפך מה שמגיע לך ומה שעליך לשלם לו:

להרגיש על ענינם לדאוג בעדם ובעד טרפם:

בפספסים מיני השחוק מתמונות עצים כמו הנקרא שא"ך שפיע"ל או דאמי"ן בל"א:

כאלו היא לפניו כאלו הטבלא עם מצב הפספסים ערוכים לפניו:

שנתעלם ממנו בעיון וכו' ששכח איזה דבר עיון הצריך שיעיין עליו:

בכל מעשי העבודה גם בעניני העבודה בעצמו שהוא עסוק בה יטרידהו שיעיין איזה דרך הישרה שיבור לו בעבודת ה':

ויפסיד עליו כפלים שיפסיד יותר בבטולו מן התפלה ממה שמתקן ענינו בבחרו לו דרך העבודה:

בזולתו בזולת ענין העבודה רק מעניני העולם:

במחשבתו ובמצפונו להמרותו כי אולי בשעת תפלתו גם ירבה צעקה ונאקה ובקרבו מחשבת און וחקקי עמל יחשוב למשוך עני ברשתו ולעשות לרעהו רעה:

ובחבו במסתרו:

מה שידע בוראי מלבי כשם שהוא יודע בודאי מה שבלבי כך הייתי אני יודע מה בלבו:

שארצה לו מנפשי שאהיה מרוצה לו מנפשי בענין שאף אדם להבל דמה חלש כמוני ולא שום נברא היה מרוצה מענין כזה:

בהנחת החונף יחזור היצה"ר ויתן על פניו מסוה התוכחה וכאיש מוכיח ויאמר לו שראוי לו מאד להתרחק מן החנופה:

בכסות כל מעשיך שתעלים כל דרכי הצדק שבך מבני אדם עד שיחשבו עליך שאין אתה מאנשי הצדק:

רצון התאמצות והשתדלות בכל כחך:

תצוה על הטוב להוכיח לרבים:

ומהשלמת אופני וכו' כלו' והענין אשר ישלים לך כל זריזותך:

שתתרע שתתחבר לכל בני אדם כאח כרע:

בענין דברי האמת והשחוק כלו' הכל יהיה שוה בעיניך ואל תדקדק עליהם. פן יחסדוך ויוציאו עליך שם פרוש וחסיד ואתה מפסיד שכרך:

כבר עזרת לאויבי כלו' אתה אשר באת להטיב לי בעצתך נגד צוררי. ואתה אדרבה הוא הנוסף על שונאי ובאת במרמה לקחת את ברכתי ולהביא עלי קללה:

שלא להזדיין לבני אדם שלא אתקן ואתקשט עצמי במעשה כדי שיכבדוני בני אדם:

ואתה מצוה אותי שתים רעות שאזדיין עמהם במה שאעזוב עבודת אלהים:

מבלי דעת בני אדם מבלתי שידע אדם:

עילת החונף מחשש הסבה שאהיה נראה עובד ה' כדי שישבחוני בני אדם:

על ברור כוונתך אם היא לשם שמים בלבד בזולת תערובת תקות השכר מבני אדם:

בחן נפשך בו תנסה נפשך במעשה ההוא כשתעלה על לבך שני ענינים:

מה אתה מקוה וכו' מה שכר תחפוץ על המעשה ההיא:

שתדע מנפשך מהחשק שבנפשך:

היית מתייחד שאם היית יחיד ואין משקיף עליך זולת הבורא:

הרבה ממנו עשה עוד מכמו אלו המעשים:

הניחהו אל תעשהו יותר:

שיזדכך לבך לשמים שיהא לבך זך לכוונת שמים מבלי תערובת שבח בני אדם:

אז ינגף היצר כשתודיעו שאינך צריך לחוש לחשש החונף אחר המבחן בשני הדברים הנזכרים:

וכמוך הוא ראוי לגמול העה"ז והבא ר"ל חסיד כמוך ראוי במעשיו לשני העולמות, דומה למאמר חז"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור:

וצריך שתשתדל כפי יכלתך בעבודת ה':

אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך וכו' ר"ל תגיע מחמת מעשיך המרובים אל העה"ז ואז תהיה עובד ה' בשמחה ובלב טוב:

בלב טוב ובשמחה ראוי לך להחזיק טובה לעצמך על כל הטוב אשר צפנת לך ולשמוח במעשיך אשר פעלת בחפץ כפיך ותוסיף אומץ ושקידה רבה בעבודתך בכדי שתזכה לשתי שולחנות:

אור זרוע וגו' ר"ל כי אין זה מצד האושר שיהיה עובד ה' בעצבון רוח ובלב נשבר כדכתיב ולישרי לב שמחה ולא יגיע לך זה רק אם תזכה להנאת עוה"ז:

השתוף הנסתר שמשתף שם שמים ודבר אחר בנסתר:

ששמת נעבדך לנפשך שעשית את נפשך נעבד לך שאתה עובד את נפשך להשביע אותה מפרי מעשיך:

שאתה משתדל וכו' עבודתך לה' היא ג"כ בכדי שתשיג שמחה לנפשך בעוה"ז והרי אתה עובד החומר שבך בשתוף עם הבורא:

עם שאינך רואה וכו' בצירוף שאינך יודע שכל עבודתך אם תעשיה בתכלית האפשר הכל יאתה לו יתברך לבדו והלואי שתספיק לך:

תאות לו יאתה ומחוייבת לו ית' כפי המבואר בספ"ד משער הבטחון:

בים הספיקות בעומק הספיקות:

בעניני ההכרח והצדק אם כל עניני האדם נמשכים בהכרח אחר גזירת ה' בלבד או הם תלוים לפי צדקות בני אדם ומעשיהם כנז' באורך בשער הבטחון:

אלא מה שהוא גוזר ואם היה רוצה שתהיה איש צדיק כבר היה מכריח אותך על זה:

וההנחה עזיבת העשיה:

והוא מהפך הטענות כשתרצה לפנות אחר עבודת ה' יסביר לך טענות ההכרח ולומר שאינך צריך השתדלות על המעשה מאחר שהכל מוכרח וכשתגיע בעסק הנאת עצמך יסביר לך טענות הצדק ולומר שהכל תלוי במעשה ב"א ובחירוחם:

שיאות לו שנאה לו:

ותתנהג בעניני העולם כבר האריך בזה בפ"ה משער עבודת האלהים ושם הכריע שעיקר האמונה הוא להאמין שהדבר הנוגע ליראת שמים הבחירה ביד האדם והנוגע לעניני העולם הכל נקשר בגזירת הבורא. וכענין שאמרו באבות הכל צפוי והרשות נתונה וכו' אלא שקצר שכלנו להשיג עומק הסוד הזה ובאור ענינו:

מצד הגאות והגאון מסיתך לאחוז במדת הגאוה:

ואחד באנשי זמנך כל בני אדם אשר בזמנך אינם כדאים לך וכולם לא נבראו אלא לשמשך ואתה מחיה את כלם במעשיך הטובים:

במאוס אותם למאס כל הנבראים כי הבל בני אדם כזב בני איש זולתי ואני ואפסי עוד:

ובהפחיתם לפחות מעלתם ולפיסוק טובתם:

ענינו את לבבו הענין שהוא עם לבבו:

סכלותו מיעוט ידיעתו:

ויש לו טענה יותר יש לו תשובה והצלה יותר מעולה ממני:

מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו כלו' על הרע הנראה ממנו בגלוי יש לו טענה מחמת מעוטי חכמתו:

יתרון קצורי שאני מקצר יותר בעבודת ה' לפי ערך חכמתי:

עם דעתי אותו לפי ערך הידיעה שאני יודע את הש"י:

על קצורו עם סכלותו נגד קצורו בערך סכלותו:

יכובד בעבורה אין עושין לו כבוד בשבילה:

ובגנות בני אדם מה שבני אדם מבזין אותו בעבור המרותו דבר ה':

ויחסר שכר מעשי בעה"ז ולא עוד אלא שאני אוכל משכר מעשי בעה"ז שמה שמכבדין אותי בעה"ז בעבור מעשי הוא נכיון על שכרי הראוי לי בעוה"ב:

וישאר לו שכר מעשיו בעה"ב הוא משתכר עוד שנוחל שכרו משלם בעולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עולם הזה:

עונש עבירותי שבסתר עונש שלם בעוה"ב שהוא יותר מר ורע הרבה מן העונש המושג בעוה"ז:

ומעמוד מלהבין חסרוני עצמי:

אשר יטרידהו כלו' שמי שהוא עצמו חולה ראוי שיטרד בחולשת עצמו ולא שיפקוד וימנה חולשות אחרים:

יתמיד לך הענין תשאר תמיד על אופן ההצלחה ההיא ועוד תעלה אל הצלחה יותר:

הימים האלה בעוד הצלחתך קיימת:

והתנעם בהם ראה בהם נעימות לנפשך:

ויקרא בשמך המות יקרא אותך:

ותענה ואתה תענה ותאמר הנני כלו' מוכן ומזומן לבא אל ירכתי בור ומחשכי קבר, והנכון לפרש מלשון דירה ומעון שתשים מעונך במחשכי קבר מקום שאין בו חכמה, כמו וענתה שמה כימי נעוריה (הושע ב'):

ולא צער הן הן דברי יצה"ר, אבל לפי האמת כבר אמרו חז"ל קשה רמה למת כמחט בבשר החי, ויאמר לו אין לך לדאוג על העת הזאת, רק על זמן היותר על פני האדמה:

וישים ראיתו וכו' אשר הכונה האמתית היא שמה שיכול לסגל מתורה ומע"ט בזה העולם יעשה בחריצות ובזריזות כי אחר המות לא ינהוג שום תיקון:

ההפסד הזה העוני והדלות:

ודוחק תכליתו שבדוחק גדול יכול האדם להנצל מכל חטא והוא נענש עליו תמיד:

היית שמח בענינך כלו' אלו לא קבלת עליך דרך החסידות והפרישות לא היה הש"י מדקדק עליך כ"כ:

בקרובי אקדש בקרובים להש"י הקב"ה מראה דינו ומדקדק בהם יותר:

מעניני עולמך ואחריתך ימנע אותך מהבאת טרפך ומקיום מצות ה' להטיבך בעה"ב:

כי השינה טובה וכו' כלו' אחר שתסכים עמו בעניני הצום יבא מדין ק"ו להפריע אותך מלקום בלילה, כי כן דרך היצר להתהפך פתאום לרופא מומחה ויודע כל החכמות מבלי למוד כלל. הנה כבר נודע לרופאים מובהקים כי הצום ראוי לשמור הבריאות לפחות יום אחד בכל שבוע, וכן השינה במעת לעת לא תגיע ליותר מז' או ח' שעות ואם לא תגיע רק לד' או ה' שעות עכ"ז לא יזיק לבריאותו:

ידמה בעיניך אבדת וכו' יעביר על לבך המון אנשים אשר ירדו מנכסיהם ויצייר צערם בציור חזק עד שינוע לבך מפחדו:

וישים הריש יצייר לפניך וידמה אותך כאלו תלך ערום ויחף ומחזיר על הפתחים אם יפקד ממונך:

ויזכירך דלות המסכנות יצייר לפניך איך העני הולך ופניו ככרום צפד עורו על בשרו. ודל שם ליובש הגוף והפסד תארו, כמו דלות ורעות (בראשית מ"א) מדוע אתה ככה דל (שמואל ב'י"ג), ומסכנות לשון עניות כמו (קהלת ט') איש מסכן חכם:

והחסרון האביונות, החסר מכל אשר יתאוה:

מין ממיני המצות אשר נוגעים לאיזה הפסד ממון:

שתרפה שתעזבו:

אך חלף מהרה ד"מ אם האדם מתענה ומצטער כל היום בבא הערב אחר שיסעוד לבבו נשכח ממנו כל הצער ואינו מרגיש ממנו כלום וכאלו לא היה, אך השכר עומד לנצח:

לא יתם מל' אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח):

חליפות הנאותך מהרה איך הנאותיך חולפות ועוברות מהרה:

המותר והאסור שבהם כלו' כשעברו הנאותיך אז המותר והאסור שוים אצלך ואין לך הנאה באסור יותר מן ההיתר:

חרפת המנונה בזיון העבירה:

ותחרץ למעשה הטוב תזרז עצמך למעשים טובים, כמו ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳):

סברו תקות היצה"ר:

להכניס הדאגות בלבך ישמיע באזניך קול פחדים כאלו מן מעשיך הטובים הגיעו אליך כל ריב וכל נגע:

ותחרץ עליו תזרז עליו:

לתרמיותיו התפעלות רמאותו כמו כי שקר תרמיתם (תהילים קי״ט:קי״ח):

בפתע הוא ג"כ ל' פתאום:

ללמוד החכמה אלהית או טבעית או למודית:

תורתך הנאמנה לימוד הנגלה:

עיקר האמונה להאמין בקבלת אבותינו:

שתזדיין תתקן ותתקשט:

השיר סדור השיר בחרוזים מסודר בתיבות ונקודות ופיסוק ענינים כדי שיסבול ענין הנגון המכוון שישורר אותו בו לפי ענין וערכי המדרגות שבקולות הנגון ההוא כנודע בחכמת המוזיק"א, ועניני יתד ותנועה ומשקל השירים שנוהגים בינינו הוא מושך ג"כ קצת לכוונה זו:

והמקצב הם עניני יתד ותנועה הנהוג אצל בעלי השיר:

והמשלים הנוהגים להלהיב ולהסב אליו לב ההמון:

דברי הדינים ומחלוקת החכמים כלו' מה לך להטריח עצמך בעומק עיון הדינים ולהכריע בשכלך בין מחלוקת החכמים ולהכניס ראשך בין הרים גדולים כי מה תדע ולא ידעו הם:

שרשי המופת וכו' הכל ענין אחד והוא שנעמוד על עיקר המופת מצד חכמת ההגיון הנקרא דבור והיא מלמדת דרכי המופת איך נסדר ההקדמות שהם המושכלות ראשונות, או המבוארות כבר במופת, ואיך נוציא מהם התולדות. ונבחן ע"פ חכמה זו אם המופת אמיתי או טעות וכנודע בחכמה זו:

ומיני ההקשות דרכי הוצאות הסברות ותולדי החכמה:

ואיכות הילוך העילה עם המעולל התקשרות הסבה עם המסובב ממנו בעניני הטבע והרוחניות:

והתחברות החכמה כו' חכמת טעמי המצות וחכמת הטבע והתכונה ושאר חכמות המפורסמות לכלם יש קשר ואחיזה בחכמה הנסתרת שהיא חכמת הקבלה והחקירה:

מפני עמקם כלו' מפני זה עזוב אותם ואל יהא לך עסק בהם:

כאשר תסמוך וכו' כלו' כיון שסוף סוף צריך אתה לסמוך על הקבלה בדברים שאין שכל האדם משיג אותם וא"כ מה לך לכנוס בעמל החכמה כל עיקר:

יורה אותך בחצי הקנאה ישליך בלבך חצים מקנאת חבריך:

מבלעדיך ממה שלא ידעת אתה ולא למדת:

תטור אותם תנטור להם שנאה:

שללוך בינתך החכמה שלהם שללו אותה וגזלוה ממך:

ואם תחכם מבלעדיהם אתה תחכם יותר מזולתך:

יפחתו בעיניך ליתרון בינתך מחמת שאתה יותר חכם מהם יהיו הם פחותים ונבזים בעיניך:

ותראה זה לעמי הארץ ותראה יתרונך עליהם לכל אדם לבזות אותם בעיניהם. או שר"ל שתחשוב אותם כאלו הם עמי הארץ לגמרי:

יודע מה שאינך יודעו שתראה אותך יודע מעט יותר מחבריך באיזה ענין. עד שלפיכך תחשוב שאתה יודע אותו על בוריו:

ויגבה רוחך מלמוד כשתראה עצמך יותר נבון מבני דורך תחשוב שכבר הגעת לתכלית הידיעה, ואולי אינך רק כראש לשועלים:

ותקוץ עת שיקשו עליך המקשה על סברתך יקוץ בעיניך דברו כמדומה אתה שאין שום זולתך כדאי להשיב על דבריך ולפקפק בסברתך:

ותתכבד בסכל חבריך תתכבד בסכלות ובקלון חבריך:

ותזדיין בהכלם בני גילך תראה עצמך מקושט ומתוקן במה שנכלם ונקלה אחיך לעיניך:

ותהיה שולל ממוסרי החכמה באלהים ובתורתו סוף דבר שתנזור מן החכמים ותשים לאין מוסרם הטוב לדבק באלהים ובתורתו:

בשער דעת אלהים בענין ידיעת אלהים:

כל אשר יראה מה שהוא נראה:

נראה ממך נראה עליך:

השיא עליו הסית ופתה בני אדם שיאמינו בחסרונותיו, כמו הנחש השיאני (בראשית ג'):

וארוב למכשוליו ארוב עליו עד שתמצא מקום להכשילו:

ואין זה גמול וכו' כלומר עדיין אינו די לי מה שאיני שוטם אותו ומבקש רעתו אלא שאני חייב לבקש אהבתו ולדרוש טובתו ולהשתבח בכבודו: