טוב הלבנון, שער שמיני - שער חשבון הנפש ג

מלא מציאה וכו' מאין ליש הכל ענין אחד:

במתכונתו תכונת האברים וסדורם:

והמוצק המורכבים הקשים שבדומם:

ויזהירהו ממנו להיות נזהר ממה שהזהירו:

הלה' תגמלו זאת וגו' הלוא הוא אביך קנך וגו':

מתבוססת נרפסת ברגלים מל' והוא יבוס צרינו (תהילים ס׳:י״ד):

והשלמת צורתו ומהותו ר"ל הנפש המדברת שבו נבדל משאר בעלי חיים:

ביכלתו יתברך אשר גדולים מעשי ה' בהוייתו בבטן אמו ויציאתו בלי נזק וכנזכר בשער הבחינה:

והכנת טרפו הכין לו מזונותיו והוא החלב שבשדי אמו המתהוה מן הדם הנעצר בימי העבור:

קודם לזה המזון אשר הולד ניזון במעי אמו:

ואחריו חלב האשה:

והתיכון לפי המדה והשעור הצריכה לכל אחד מאבריו כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח):

כי אתה קנית כליותי תסיכני בבטן אמי, ור"ל שאתה לבדך קניתני וסוככתני בבטן אמי במקום שאין אור ואין שום דבר יכול להגיע שם:

כי אתה נוחי מבטן מוציאי ומושכי כמו יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג) ובתחלה הביא ראיה על פליאות היצירה בבטן האדם ואח"כ על פליאות יציאתו לכך הקדים פסוק כי אתה קנית אע"פ שהוא מאוחר מן פסוק כי אתה גוחי:

מלפנו מבהמות וגו' מלמד אותנו השכל יותר ממין בעלי חיים:

אדם כמוהו כלו' שאין לו יתרון עליו רק בטובה זו בלבד:

רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כלו' כל הבריאה בשבילנו שאין קץ לטובותיו עלינו:

ההיתה ראויה וכו' כלו' האם היה חושב שכל יכולת וכח עבודתו לו מספיק בהשלמת ההודאה והשבח לאותו האדם:

והמפיק המשלים אותנו:

והמעט ממה וכו' כלו' ולכל הפחות ממה שאנו חייבים:

בהתאחרו מהבין וכו' מה שהוא מתאחר מהבנת התורה:

והתערבותם כלו' ענין שכתב כאן קאי אענין שלמעלה וכל' שאמרו חז"ל עירוב פרשיות כתיב כאן:

ותקל בזולתו ר"ל די לך בהבנת הפשוט ונראה בעיניך שאין אתה חייב להבין יותר:

נחשא ופרזלא די לא חזין ולא שמעין שבחת וגו':

וינוחו אבריו האברים שדרכם להתנועע כמו הידים והרגלים אלו נפסקה תנועתם:

או ינועו הנחים אלו התנועעו הכליות והכרס אשר דרכם להיות נחים:

מגיעים אליו החושים כלו' אלו הוסר מעליו כח הה' חושים:

בעולם שלא עבר כלו' איך ישא פניו להשתמש בעניני העולם להנאה עצמו נגד רצון הבורא הלא מאחר שעניני העולם שומרים תפקידם ואינם משנים טבעם שהטביע להם הבורא ואיך ישנה הוא פקודת הבורא שעליו ע"י עניני העולם:

בו בעולם כלומר לא נמצא דבר בעולם שיעבור על טבעו:

ובעוזרים שחייבם באבריו וכחו אשר נתן לו אלהים לעבוד אותו ולסבול כל עניניו:

ושיעבור על רצונך שהאברים אשר לך יעברו רצונך:

וזולתה פ' כי תבא כמו יככה ה' בטחורים, והיית משגע, שהטבע אשר לו יעזוב משמרתו ויגיעו לו חלאים רבים:

ולא הניחו לנפשו כלו' לנפש האדם שהיא חלושה בתחלת בריאתה ותולדתה בבקשת המזון יותר מכל בעלי חיים וכמאמר חז"ל מעולם לא ראינו שועל קיץ וארי סבל והם מתפרנסים שלא בצער:

העודפות בנפשו יתר על שאר בעלי חיים או גם יתר על שאר בני אדם:

באסוריו מל' ואסרה אסר על נפשה:

והרשהו מהעברת מחשבותיו ניתן לו רשות ובחירה להטות מחשבתו אל יצר הטוב או אל יצה"ר:

ומה שיקציפנו עליו מוסב על ויחשב במסורת התורה שידע הענין המקציף את הבורא:

פנות גופו צדדי גופו:

מסך מסוה וכסוי:

יבואוהו יבואו אליו:

אבל ויראו ממך ר"ל אעפ"י שאין לזה לכאורה חבור עם וראו כל עמי הארץ:

ולא תכונה שעור ומדה:

העצם והמקרה מפורש בשער היחוד:

ואין אחד גם זה שם:

וצפון סודותם מסתרי לבבם:

איך נרצה לו מנפשותינו איך נוכל לרצות אותו יתברך מהנפש אשר לנו:

במה שלא נרצה מהם לחברינו ר"ל אם האוהב שלנו מרגיש בנו שאין לבנו שלם עמו:

עם סכלותם במצפון לבותינו כלו' שאע"פ שהם מרגישים קצת עכ"ז אינם יודעים מצפונינו לגמרי ועניני הרמאות והתקוע בלבנו נגדם כ"ש הבורא היודע כל פרטי הלבבות ויותר נראה לגרוס עם התרמית באל"ף והוא נכון:

ביחודרו וכמה שזכר בכאן בתחלת האופן השמיני בפן הא':

ובעשותו הוא פן הב':

חשבון האדם עם נפשו כלו' יחשוב השתדלות עבודתו לאלהים בחלקיהם שיהיה לכל הפחות כפי ההשתדלות שלו במעשה מלך בשר ודם אם יצוה עליו איזה ענין:

שיהיו בתנועות גופו כלו' אם מצוה עליו לעבדו בתנועות גופו:

ולא יניח כלו' ודאי שלא יעזוב מצות המלך אך ישתדל בכל יכלתו:

ואם יהיה ר"ל הצווי:

בחרוז גריי"ם בל"א:

במפורד הוא בזולת חרוז רק במליצה ולשון נופל על לשון:

ודרך העברה קרוב לגוזמא לדבר אליו בענין אינו אמת אך הוא להפלגת השבח, כמו משגבי מנוסי:

ומשל להמשילו לשמש וירח וכוכב בשמים:

שלא יזמנהו ויראהו כלו' לא יניח שום שבח שלא יזמנהו ויראהו למלכו:

להראותו השבח והתהלה:

מחפצו שיגיענו טוב מצפונו לו כלו' בשביל שחפץ שיגיע טוב מחשבתו ושלמות כונתו אל המלך:

שום הכנסה כלו' לא יכנס בזה שייכות כונת הלב:

יגוני בעבורך היגון שיש לי כדי ליחד עבודת הלב אליך,

בטל ממני כל היגונות זולתו, כי פניתי לבי מכל הטרדות והמחשבות:

ודאגתי ממך ליחד לבי אליך וכו':

מעשי העולם הזה והעה"ב מטרדות העוה"ז ואפילו ממחשבות עוה"ב יפנה לבו:

ויפנה לבו מל' ואנכי פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א):

כי המלות תהיינה בלשון כלו' חתוך הלשון את המלות:

כקליפה הוא אשר סביב גרעין הפרי:

והעיון במלות ר"ל הבנת פירוש המלות:

והתפלה ר"ל סדור הבקשות והשבחים:

והעיון ר"ל שידע אל מי מכוין בתפלתו ומה מבקש בה:

כל אודותיו כל הצטרכותו:

לבו ומצפונו שהוא אדון הגוף ועיקר החי כמו האיש בערך בני ביתו:

כגוי אשר צדקה עשה ומשפע אלהיו לא עזב ישאלוני משפט צדק קרבת אלהים יחפצון, כלו' שהם שואלים בפה ולבם בל עמם לקיים הענין במעשה וכמ"ש רש"י ורד"ק ז"ל:

ימוד אדם ישער בנפשו:

אל יתפלל הרי שמוטב שלא יתפלל כלל משיתפלל בלא כוונה:

הכון ל' הכנה:

אל תעש תפלתך קבע כלו' שתקבע לך זמן להתפלל תמיד כאילו היא עבודה ידועה בעתים מזומנים ומורגלת לו תמיד שא"כ יתפלל בלא כוונה שדומה לו כפורק עול מעליו בשגמר תפלתו:

אלא רחמים ותחנונים כלו' אינה באה רק בבקשת הרחמים ותחנונים כאלו נזדמן לך צורך לבקש רחמים ואם אין אתה יכול לכוין בתחנונים מוטב שלא תתפלל:

לפני המקום כלו' דע לפני מי אתה עומד הלא אלהים יחקור כוונתך והוא היודע תעלומות לב:

בהתעטף עלי נפשי מל' תפלה לעני כי יעטוף. כלו' מתוך צרה ולב נשבר:

נשא לבבנו אל כפים וגו' ודרשו חז"ל נשא לבבנו באמת אל הקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפו ומשליך מידו כל טינוף, כי מודה ועוזב וכו':

כלות הנפש כלומר שיחשוב בכליון וחסרון נפשו לתשועת ה', וכלות מל' כלתה לתשועתך נפשי:

עם רוממותה לבוראה בצירוף השבת והתהלות שאנו מנשאים ומרוממים את בוראנו ומודים על רוב טובותיו עלינו בכדי שנכנע אליו מאד בהצטייר גדולתו ומה שאנו חייבים לו מן העבודה:

והשלכת כל יהביה עליו משאה וצרכה, מענין השלך על ה' יהבך (תהילים נ״ה:כ״ג). *לפיכך אנו מסדרים בתפלתנו צרכינו וצרותינו לפניו נגיד אע"פ שאין דבר נעלם מנגד עיניו והוא יודע צרכינו יותר ממנו ומטריף לכל חי מזונותיו עפ"י פעלו וכפי מה שגזרה חכמתו עכ"ז אנו שופכים שיחנו לפניו בכדי שנרגיש בגודל חסרוננו אליו ובטחונו בו, וכמו שכתב המחבר בסוף השמונה עשר:

ולפי שהיה קשה על הנפש לזכור כל זה כצ"ל (כל זה, כלומר עיקר הכוונה שבתפלה שאינה רק כלות הנפש והכנעתה):

ובלי חבור וסדור כלו' אינו שייך בזה חבור וסדור מאחר שהוא מסור ללב:

כתבו רבותינו ז"ל וכו' כלומר לא מצאו לכתוב חבור בסדר התפלה רק הזכירו הענינים שרוב בני אדם חסרים מהם ויתכן ההנעה בעבורם כמו הענינים שבי"ח ברכות שאנו מתפללים בכל יום ערב ובוקר ומנחה:

ולא תבוש בהתנפלה לא יתבייש האדם בתפלה זו בזכרו חסרונותיו וחטאיו ברבים שגם זה בכלל חסרונותיו מאחר שתפלה זו נתקנה לכל אדם וכדרך שאמרו חז"ל על ושחט את החטאת במקום אשר ישחט את העולה כדי שלא יתבייש החוטא:

ויראה ממנה יהא נראה ממנה:

ולפי שהיתה ר"ל שמא תאמר א"כ לא היה לרבותינו לסדר רק הענינים מבלי הצטרכו להוציא בשפתיו ודי שיתבונן בה במחשבתו עד שיכנע בעבורם וכלות נפשו אליו הלא ה' יודע מחשבות אדם ובוחן כליות ולב:

ואין לה קימה וכו' ר"ל אין לה קיום בעבור מהירות ההרהורים העוברים על הנפש:

מעצמה לחשוב בלבו מבלי שיוציא בשפתיו:

הולכת אחר המאמר ר"ל הדבור וענין המאמר מעורר הכוונה:

והמלות ר"ל המלות צריכין אל ענין המבוקש בתפלה:

בתפלה קצרה והיינו מפני שעיקרה הכוונה בלב:

הקשה במה שאתה צ"ל הקשר כלו' תקשור חושיך בתפלתך בקשר שאתה קושר בעמדך לפני המלך:

עם סכלותו במצפונך אעפ"י שאין המלך יודע מצפון לבבך:

אמונת הבורא הבורא האמין אותך עליה ופקדה בידך:

הקובעים אותו הגוזלים אותו:

דור תהפוכות מלאים הפכים לבם וכונותיהם הפך היוצא מפיהם:

לא אמון בם עזבו האמונה אשר הפקדתי בידם:

ויגיע בה יגיע בכונתו אל תכלית גבול המצוה כלו' לעשות אותה כתקונה כפי האפשר:

ובסופו יראה מהאל ועם גמר המעשה יכוין ליראה את האל ולחפוץ בקיום רצונו:

וישא נפשו ימסור כוונות נפשו כמו אליך ה' נפשי אשא (תהילים כ״ה:א׳):

על ההקשה על ההקש והדמיון:

הריצות זריזות, כמו ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳):

ומה שעובר על לבו מחשבות לבו:

בשוה תדיר כי גם אם יסתר איש במסתרים ה' יראנו בנגלהו ובתעלומות לבו:

כרצונם ממנו כפי רצונם מאתנו:

עלת סיבת:

מעניני התורות משתדלים לידע ולהבין התורה אשר שומר אותה המלך:

כי עם הארץ וכו' ומתיראים פן יחטאו מתורתו ויתחייבו ראשם למלך:

לא יטרידנו וכו' אין דבר אחד טורדו מלזכור דבר אחר:

שב אל רעיון ישים הענין אל מחשבתו תמיד:

ויחשוב המאמין יחשוב בחשבון הזה בתדירות עם נפשו:

נמצא עמו במצפונו ישים בלבו יראתו:

ולא יניחהו לעצמו בכדי שלא יאונה לו כל און אינו עוזב עניני הנהגת זה האדם על עצמו וליכלתו ועוצם ידו אך הש"י ישים עין השגחתו על הדרכתו והנהגתו:

ויראה מאין עין וכו' כל זה ענין אלהי עמוק וקרוב למדרגת רוח הקודש:

מבלעדי הקשה מבלי שיצטרך להקיש ולדמות עפ"י ראיות ומופתים כאשר יעשו החוקרים אבל ידע הכל בכח שכלו, וכדרך שאמרו חז"ל חכם עדיף מנביא:

איננו קץ במאומה מענינו כל מה שיקראוהו בעניני עולמו לא תקוץ נפשו בהם לחוזק בטחונו באלהים דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד:

ולא בוחר ענין יותר מענין שישמש בדבר הנראה טוב אשר יקרה אותו:

ממה שבחר הבורא כלומר כל ענין המגיע אליו יודע שהוא בגזרת הבורא ית' היודע טובתו יותר ממנו:

מה שאהב לו מה שהבורא אוהב כלו' מדבק עצמו במדותיו, וכמ"ש חז"ל מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו':

לשקוד על דלתותי יום יום רמז לחשבון האדם עם נפשו תדיר:

בפנים מאופני הוצאותיו כלומר עניני הוצאה הנצרכים לעבודת המלך:

בסוף כל חדש וחדש שאם יראה שכבר הוציא מן הממון יותר מן הראוי יכול לתקנו בשאר החדשים:

ומה שיש עליו מה שהוא חייב למלך:

אין פחות משתחשוב כלו' לכל הפחות תחשוב במה שנשאר מימיך:

ואל תדלק אחר ההעלמה בהעלמה כלו' שתחשוב שתוכל להעלים חשבונך מן הבורא מאחר שאתה רואה שאין הקב"ה מעניש אותך תיכף על עין ראשון שח"ו ענינך נעלם מנגד עיניו ותרצה להתמיד מעשיך:

הנחה כאלו הקב"ה ותרן הוא וכבר ויתר לך על עונך ויותר עוד:

כי הימים מגלות נגללים כמו מגלת ספר וראוי שנכתוב מעשינו ומחשבותינו בכל יום הנגלל ועובר כמו שאנו כותבים על המגלה:

אין הבין לא יבינו לבקש חשבון על ימים העוברים ולכל הפחות על העתיד:

ותכלית תתבולותיו וכו' כלו' משתדל בו בתכלית התחבולות שיש לו לא יבצר מהם וכן בסוף היכולת שיכול ע"ז:

בזותו בעניני אחריתו ואיך עניני אחריתו שהוא עוה"ב נבזה ונקלה בעיניו בערך ההשתדלות בעוה"ז:

הרמה שבמחשבות היותר נשגבה ורחוקה ממנו מכל שאר המחשבות:

המישרהו אליו הנותן לו עצה ישרה איך ישיג הקנינים שבעה"ז:

לעתות אצור המסחרים עת קבוץ הסחורות:

וזלותם כצ"ל והוא מלשון זול ר"ל שחוקר על יוקר הסחורות ומתי הם בזול ועלותם וירידתם ענין א' וכפל הענין לחזק הדבר או ר"ל אם הוא עת צורך הסחורות בכלל ושנת משא ומתן:

ועלותם וירידתם חשיבותם ופחיתותם:

ואין תכלית לו כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו:

יגיעתו לריק שלא ירויח מאומה:

ממנו מן הממון שקבץ ביגיעה גדולה:

הפגעים ההפסדים:

אם בחייו שירד מנכסיו ויגיע העושר לאשר הוכן לו:

מדוה הכאב:

התעיף עיניך בו ואיננו כרגע שתכפול עיניך להעצימם ולהסגירם והעושר איננו:

ואישר אותנו הורה לנו האושר:

והספק ההסתפקות:

החסיד הוא אגור בן יקה שהיה בימי שלמה (לפי פשט הכתוב כמ"ש באבן עזרא) אשר לו מיוחס קאפיטול ל' שבמשלי המתחיל דברי אגור בן יקה:

ראש עניות:

וכמוהו מצאנו יעקב אבינו ומה שהביא הפסוק שבמשלי קודם לזה הוא מפני שבמשלי הענין מפורש יותר:

להעמיד גופך על ענינו כלו' לתת נפשך עליו לעשות בו נחת רוח לגופך:

אשר לא תתמיד לך חברתו חברת נפשך עם גופך:

כי אם זמן מועט שיעור חיי האדם בערך עולם הארוך:

לא יפרד ממנו צער הגוף לא יפרד ממנו צער לעולם:

מפגע פגעים רעים:

אם ישבע מאכילה גסה וממותרות רוב מעדנים יחלה:

ואם ירעב יעזוב מנהגו באכילתו יחלש מחמת תאותיו ושנוי הרגילות והנאות מעורבות בצער ולא ימצא דרך המציל אותו מיגונו בענין ממוצע:

ואיה יתרון נפשך מאחר שלהנאות גופך חרדת את כל החרדה הזאת אע"פ שאינך מגיע אליו רק מעט מזעיר ולתקון נפשך אשר בידך להשיג לא פנית כלל הרי הגוף חשוב אצלך מנפשך כמה וכמה:

ומעלת עולמה עולם הנפש שהיא ממעון הרוחניות, על עולם הגוף שהוא עפר מאדמה:

ועלותה עלות הנפש כמו שנא' והרוח תשוב אל האלהים, מירידת הגוף ושובו לעפר כמה שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

ועמידתה וכו' קיומה לעד, מחליפת הגוף שהוא נפסד ונחלף ונפרד לד' יסודות:

וקיומה מהפסדו הוא הענין שזכר אך כפל הענין במלות שונות לחזק המליצה:

ודקות עצמה הנפש הוא עצם רוחני:

והבנתה הנפש מוכן לכל ההשכלות והגוף הוא נוטה לעניני בהמה:

וקבולה המדות הטובות הנפש נוטה בטבעה לכל המדות הטובות, והגוף נוטה בטבעו לכל מדות מגונות:

מהזיקו והועילו אין בידך להזיק לו או להועיל לו וכמאמר חז"ל ע"כ אתה חי וע"כ אתה מת, עיין בגוף הספר עוד פירוש על זה:

צוית נצטוית, כמו כי כן צויתי (ויקרא י'):

מחרוץ שם זהב:

לא ישלול אותם לא יגזול אותם:

מה שימצא הכסיל שמא תאמר מה יעשה הכסיל הבלתי יודע לקנות החכמות ויהיה תיקון נפשי כתקונו:

נתבע נענש:

על טענה שהיא עליך ולא לך כלו' אותה הטענה שאתה חושב לך לעזר שתאמר הלא הכסיל פטור מקניני הלמודים ואעשה כן גם אני, שזה אדרבה טענה עליך שמפני שאתה חכם יותר הדין נותן שיהיה עונשך יותר חזק והקב"ה מדקדק עמך יותר:

על מעשהו וכו' ר"ל כל א' יבקש חשבון מעשיו לפי ערך חכמתו והכרתו ויכלתו בעבודת הבורא שהוא צריך לשלם חובות הבורא לפי רוב הטובות שהגיעו אליו:

מה שעלה בו עד תכלית מה שזרע חשב התבואה היוצאת מן השדה ונגד זה תבעו על התבואה שהיתה ראויה שתצא אילו זרע כולה, אמור מעתה שכל עוד שהשדה יותר חשובה ומבורכת הוא נתבע ביותר הפסד הזרע, וכן האדם כל עוד שהכרתו ויכלתו יותר הוא נתבע ביותר הפסדו מעבודת הבורא:

מדוהו כאבו:

ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה כלו' אם קיימת קצת המצות כפי שכלך הקב"ה חושב עמך על כלל המצות שתעשה כמו כן לפי שכלך, וכמשל העבד הזורע קצת:

עת המשך הטובות בעוד שטובות הבורא עליך, שאתה מחוייב ג"כ לעבדו בשביל הטובות נוסף על זולתך:

ולהשוות מעשיך לחכמתך שיהו מעשיך דומים ליכולת החכמה שבך:

והותר כל טרחך תראה להותיר לך זמן ופנאי בתשלום החוב לפי חכמתך:

חובות תורתך מה שאתה חייב להתורה:

אשר יתכן לעמוד זולתה ר"ל הבלתי צריך לקיום הגוף ולחיי נפשו:

יפקדנו יחסרו כמו ולא נפקד ממנו איש (במד' לא):

בלו ואולי לו היינו לשעבר לומר אילו היה לי כך וכך מן הממון, ואולי ר"ל להבא אולי יהיה לי כך וכך ממון:

ככל חוטא שיטעון כלו' אם יחטא אדם איזה חטא ודאי שלא יצילנו שום טענה ואמתלא מן העונש כמו בגנב שהביא למשל שאעפ"י שהשעה לחצו על זה עכ"ז חייב בכפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו:

שדחקו נראה הדוחק שלו נראה ומבואר:

כ"ש שאר החטאים שלאו של גניבה ניתן להשבון משא"כ בשאר חטאים:

שים לך האריכות הזאת לשלל זה מוסב על מה שזכר למעלה שלא יתלה עצמו בלו ואולי זה האריכות שהוא מצפה להגיע למעלה כך וכך יקח לו לתקון נפשו והיתה לו נפשו לשלל ולמציאה גדולה:

בעוד שתוכל לפרוע חובותיו דבר יום ביומו לא תאחר לשלמו:

ותהיה מנושיו מבעלי החובות להבורא:

ותצר עליך האמתלא תהיה דחוקה וצרה:

אל כל מי ששוער ממנו וכו' כל מי שהוא משער בנפשו שהוא אוהבו איך הוא אוהב אותו ונפשו כלה אליו:

כמים הפנים לפנים כמו שהמים כשמראה בו האדם פנים שוחקות כן לב האדם אם הוא שלם לחבירו אז גם לב חבירו שלם אליו:

ולא יניח מיכלתו לנפשו מאומה לא יותיר לעצמו מאומה מכל היכולת שיש לו:

בגמולו לגמול אותו טובות:

עם הקרבתו בצירוף התקרבותו אותנו:

כאשר לא תבטח נפשנו עליו וכו' כמה טבענו עבה:

ותנוע לשון תנועה:

והנהגתו הטובה לנו נבוש כצ"ל:

וגול מעל לבך הסר מעליך כמו ויגל את האבן (בראשית כ״ט:י׳):

נסך עליך כסה אותך:

וטרח והשתדל תאור באור אתה כאשר תתאמץ ותטרח בזה ביגיעה אז תאור באור החכמה:

כי כבר אמר החכם במתעלמים מוסב על מה שאמר והפריח נפשך עד שתבין הצלתך כי מפני רגילתך בעניניך כמדומה אתה שזך לקחך:

אנשי רע לא יבינו משפט האנשים המורגלים באון ועמל נעשה להם כטבע עד שלא יבינו האמת וכדמיון שזכר המחבר מהעכביש האורג על מאור הבית בהתמדה שסותם האור לגמרי:

במה שהוא עובר במקום שהוא הולך ר"ל איזה סחורה היא חריפא זבינא במקום ההוא:

ואיננו יודע במה שגזר לו הבורא אעפ"י שאינו יודע אם יצליח במשאו ומתנו או אם יתמיד בחיים עד הגיעו שמה:

למועד לעת השמור לכל חי:

ובמה שנפגע בו במה שנפייס את בוראנו כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא:

והנסיעה מתמדת אנו רואים מדי יום ביומו אנשים נוסעים אל המקום ההוא:

והמרגוע רחוק המנוחה של עולם הבא רחוק ממנו לא במהרה מגיעים אליה ובס"א והמרגוע קצר, ר"ל המנוחה שיש לה פנאי בעוה"ז קצר כי טרדת הזמן רבה עלינו:

לבית מועדנו מל' הכתוב ובית מועד לכל חי (איוב ל׳:כ״ג):

הה לשון קריאה בצער כמו הלילו הה ליום:

כמה היא כוללת כוללת תחתיה כל בני אדם:

שיהיה בטוח מהיותו בו ר"ל אין שום זמן בימי חייו שיהיה בטוח בו מן המות:

איננו מתעכב מבוא וכו' ר"ל אין שום חודש או יום או שעה שיתעכב המות ולא יבא:

ואיננו בא בימי הזקנה כלומר אינו בטוח בו שיבא דוקא בימי הזקנה:

מבלעדי הישישות ימי הישישות הם קודם הזקנה:

קהל מחבריו אנשים דומים בשני חייהם אליו או אפי' בשנים פחותים ממנו הלכו לעולמם:

תקותם חזקה לא שמו המות לנגד עיניהם כמו הוא אך היה תקותם לבנות ולנטוע בעניני העולם:

ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו כלו' אינו רואה בעצמו שום יתרון על האנשים האלה אשר מתו אשר אותו היתרון יחייב שיתאחר הוא ויתקיים בעוה"ז יותר מהם:

ויוחיל ויקוה:

יום החשבון יום המיתה:

מי שקדם המות לפניו תקן את עצמו כלו' מי שמקדם לפניו ענין המות ושם אותו לנגד עיניו תמיד מתקן עצמו:

כאשר הוא סוף כל האדם התכלית של האדם הוא המיתה ועולם הבא:

אדם להבל דמה בעוד שהוא אדם הוא הבל כי עיקרו ותכליתו יום המיתה בהפרד הנפש מעליו והיא לא נטמאה בטומאות עולם הזה להיות צרורה בצרור החיים:

במעלות הבדידות שישב בדד מבלי יתחבר עם מרעים:

וברוע חברת כסיליהם שיתבונן ברעות המגיעות בהתחברות עם הכסילים:

מבלי דוחק כל זמן שאין לו הכרח על שיתחבר עמהם:

ומרעת חברתם וכו' פורט הרעות המגיעות מן חבורות כאלה:

מותרי הדברים אחד מן הרעות הוא שמרגיל עצמו בדברים בטלים:

ואמר ונאמר כך אמר פלוני ולפעמים נוגע הדבר לאחד מהם ועובר על לא תלך רכיל וכן ונאמר כך אמרו על פלוני ואם הוא איזה גנאי לפלוני הוא עובר על לשון הרע:

ובלבול ארוך ספורים ארוכים אין צורך להם לא לתקון הגוף ולא לתקון הנפש:

ברוב דברים לא יחדל פשע ר"ל רכילות ולשון הרע:

אצור מותר דבריך הטמן מותר הדברים מל' אוצר:

תשב באחיך תדבר מתוך שהוא רגיל בדברים בטלים לא יכול להתאפק שידבר אף באחיו:

והכזב וכו' אף זה מן הרעות המגיעות:

הקשבתי ואשמע לא כן ידברו הנביא אומר כשאני הולך בקרבם אני מקשיב ומאזין שאין אחד מהם שידבר האמת והנכון:

אמרו הן או לאו די שתאמרו הן או לאו:

ובזות קצת היושבים שיגיע להתלוצץ ולבזות קצת היושבים:

והעדר יראת וכו' כלו' ועוד המגיע מהתחברותם מן הרע הוא מה שבעת שמדבר עמם אינו פנוי לשקוד על יראת אלהים:

עם מעוט ההצלה כלו' שאין ההתחברות מועיל כלל לתיקון גופו בעניני משאו ומתנו:

ומהם מן הרעות המגיעות:

חיוב הצווי וכו' שאם יתחבר עמהם ויראה מעשיהם המגונים הוא מחויב להוכיח אותם מה שא"א לו לצאת בזה ידי חובתו כמו שמבאר והולך:

והשלישי בלב חייב שישנא אותם ואיך ישנא אותם מאחר שיושב ומדבר עמהם:

ואם יוכל למחות כלו' אינו יוצא בשנאתו אותם בלבד:

העבודה לשון שבועה:

בחברתם וריעותם בהתחברו לכסילים:

ורועה כסילים מל' אחוה וריעות:

ירוע ירוצץ וישבר:

כי עמוד בר הלבב העמוד שעליו נשען זכות וברות הלב: וייפה יעשה יפה בעיניך:

ואח"כ השמד פן יטעה אותך וכו' אל יטעה אותך מחשבות לבך שאף אם תתחבר לחכמים והיודעים את אלהים תבטל מעליך מעלת הבדידות:

אך היא הבדידות הגמורה אדרבה זו היא עיקר המעלה הזאת שמהם תלמד שלא להתחבר לרשעים ויתרבו עליך שאר המעלות:

לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך פן יוכיחנו:

אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' כשישמעו יראי ה' הדברים היוצאים מהכופרים בהשגחת האל באדם נדברו איש אל רעהו ומרבים דברים ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול והקב"ה מקשיב ושומע לכתוב דבריהם להיות דבריהם מקוימים כן פי' ירש"י והרד"ק ז"ל:

בעת גבהותה והתגדלה בזמן שהשעה משחקת לו וה' השלים משאלות לבו:

ורוחק משאליה כלו' כמה הם רחוקים משאלות לבו ממנו בטבע שיגיע להם ואעפ"כ לא מנע אותם הקב"ה מהם:

והמוצאים מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאות באדמה:

והעמידו העמיד אותו להבין:

מסודות עליון העולם הזה ותחתונו כלו' שהבינו מסודות שהם עליונים בעולם הזה ומה שהוא מתחת בעולם הזה:

בשבתו ובהודותו לבוראו נתן לו לב לדעת חסד אל עליו כל היום לשבח אותו ולקרוא אליו ביום צרתו:

בעת המצוקות בעת שיגיע לו צר ומצוק:

ובחרו בו בחר בו מכל העמים:

ושלחו אל ברואיו בחר אותנו להקים נביא מקרבנו לישר הברואים לעבודתו:

ויאות לך כמוהו מחוייב לך כמו אלו הטובות:

חסר ממנו עליו איך שום גמול שקדם לו העבד אך מחסדו כי גבר עליו בלבד:

מבזות נפשו שיהיה בזוי בנפשו:

ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות כדרך שהאדם מורגל לשאול מאדם זולתו שאינו יודע מה צריך לו ואיך אופני תקנתו ואינו יודע פחיתותו נגדו:

אך יעזוב עניני אליו ישליך עליו יהבו והוא יתברך יודע יותר אופני תקנתו ומה צריך לו וכמו שנזכר בתפלת אחד מן הצדיקים שהביא:

לא נשאני מל' הנחש השיאני:

וקדש שמך לקדש שמך:

להעיר אותך עליהם להודיע אותך מה צריך לי:

שארגיש בגודל חסרוני אליך אני מוציא משפתי מה שאני צריך אליך כדי שארגיש ביותר מגודל החסרון שבי:

ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני לבקש גדולות הנפלאים ממני אם הוא לטובתי או לא:

כגמול עלי אמו השלכתי עליך בטחוני כמו התינוק היונק שכל מחסורו ובטחונו עלי אמו שהיא יודעת מה צריך לו וכך שמתי נפשי לנגדך:

בטול ההרגשות הפסד א' מן החושים:

שהוא ראוי להם לעונשים הללו:

והנחת התשובה שהניח מלשוב בתשובה:

מאורך זמן מריו שמאריך לו הזמן על עונותיו וממתין לתשובתו:

עם התמדת טובותיו עליו לא די שאינו עונשו אלא שמטיב עמו בתמידות:

והמלטו מהמהם מן המית ענינם כמו לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם (יחזקאל ז׳:י״א) והוא לשון המייה:

הסתירם הבורא הסתיר ענשם:

ולדחות אותם הפגעים הרעים הראוים לבא על חטאיו:

אחד מחסידינו ר' חנינא בן דוסא כנזכר באגדה דברכות (דף ל"ג) וערוד בא מן הנחש והצב כפירש"י ז"ל שם:

בפנים שקנהו מהם ובאופני הוצאתו יחשוב באיזה פנים הגיע לידו אם בהיתר או לא ועל איזה דרך חייב להוציא אותם:

ופרוע חובות בני אדם כמו הצדקה והמעשר:

ואל יחשבנו מעמד עליו בלבד לא יחשוב שהממון הזה לא העמיד לו הבורא רק לו לבדו להנאת עצמו:

מפגעי הזמן עליו אם יפגענו הזמן בהפסד ממונו:

ולהחזיר האמנות הפקדון שהאמין אותו הבורא עליו:

ולא יחמוד אדם בממונו כלומר לא יקנא שום אדם מחמת ממונו:

מלוה ה' חונן דל מביא ראיה שמה שיוציא האדם לצורך מצוה אינו משלו או שהקב"ה משלם לו או שמקדים לו תחלה לפקדון:

ויחרץ יזרז א"ע כמו אז תחרץ (שמואל ב' ה'):

למנהג לרגילות:

ומצפון נאמן סודות אמתיות.

שרשי המלאכה וכלליה יסוד התחבולה וההמצאה של המלאכה:

ומילד מהם תולדות ממציא ענינים חדשים במלאכתו:

חכמת השיעור חכמת המדידה הנקראת הנדסה:

לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי שיוכל לידע בעיונו ובשכלו כל חכמת השיעור אף מה שלא למד:

אקלידוס שם החכם שחיבר יסודי הנדסה:

ויחפוץ לעמוד על תולדותיו שידע דרכי העיון ודרכי המופתים בחכמה זו ואיך השכל ממציא אותם:

ויתכן כלל מדעו יתוקן כלל ידיעתו להבין ולהורות בחכמה זו בכל מיני הצורות אף מה שלא למד אותם וידע כל מיני הצורות כל עוד שהידיעה אינה נמנעת כי אמנם כן דרך חכמי המדידה להגיד בכל הצורות הן שטחיות הן גופניות על איזה תואר שיהיו מידיעת קצת חלקיו שאר חלקיו דהיינו באופן שאינם ידיעות נמנעות כמו שתאמר אם נדע בכדור גופני כמות אלכסונו כמו שתאמר שהוא יו"ד אמות ונרצה שנדע כמות שטחו מסביב יברר בעל חכמה זו במופת כמותו וזה מפני שלא יצוייר שני כדורים שאלכסונם שוה ושטחם משתנה וכיוצא בזה:

כמעט שתדמה לנבואה כמה שאמרו על חכם אחד קדמון כאשר המציא ידיעת אלכסון הארוך במופת הידוע היום התברך לאמר שכעין נבואה היתה לו:

אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם:

ונכש שרשיהם תולש עשבים רעים מן הטובים נקרא מנכש בל' חז"ל:

ודמן אותם וזבל אותם מל' לדומן על פני האדמה (ירמיהו ח׳:ב׳):

כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה:

בדרך עקוב דרך שיש בו הרים ותלים מל' והיה העקוב למישור (ישעיהו מ׳:ד׳):

במחנים רבים במקומות הרבה אשר יחנו שמה ובכל מלון צריך לפרוק ולטעון:

פעמים שני פעמים בערב לפרוק ובבוקר לטעון:

מפני שרצו להתיחד כל אחד פונה לדרכו להטריח עצמו רק בחלקו בלבד:

וביותר מחוקו כל אחד רוצה לעצמו יותר מהחוק המגיע לו:

ומפני שרצו ממנו מן העולם:

ומנעם הוא די הספוק העולם מנע מהם אפי' די צרכם אין להם:

ס"א ועטר כל אחד מהם ר"ל כל אחד סובב את חבירו לבלעו מל' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו) רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳):

בהיות לבך שלם עמהם כי כמים הפנים לפנים וגו':

מי שהוא ראוי לזה ר"ל ירא שמים שהיודע בחבירו שעבר עבירה מותר לשנאתו:

שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כמו שמן וקטורת המשמח לב אעפ"י שהוא רחוק מהאדם והאדם נהנה מן ריחם הטוב כן ימתק האדם מן רעהו בעצתו הטובה והביא ראיה שאין ראוי לגלות סוד רק לאדם שעצתו אמונה והוא צריך אליו ומוכרח לגלותו לו בעבור עצתו:

והכוכבים העומדים וההולכים הכוכבים הקיימים שהם בגלגל השמיני נראים שאין להם שום תנועה בפני עצמם מלבד שהם סובבים את הארץ במעת לעת ע"י גלגל היומי המכריח כל צבא השמים והגלגלים שתחתיו, וההולכים הם חמשה כוכבי נבוכה שהם שבתי צדיק מאדים כוכב נגה שיש להם מהלך מיוחד כנודע בתכונה מלבד השמש והירח שאף להם תנועה מיוחדת ומבוארת לכל והם העיקר שבצבא השמים לפי מה שנראה לנו:

ואל ישיאך יסיתך:

על עזיבת התימה שתעזוב לתמוה מהם,

ותהיה קדימת ידיעתך מה שאתה יודע מקודם שכן יהיה תנועתם ומהלכם מחייב שיהיה הפלא הזה קל בעיניך:

ואם ימצא על דרך הזה ענין הנערים וכו' ומעידים צ"ל מעודם ל' מעודי עד היום הזה (בראשית מ"ח) כלו' אף שבנערים שאין להם שכל עדיין להתבונן בשום דבר ומה שראה בילדותו תדיר אינו מתפלא ממנו כל ימי נערותו מהעדר ההכרה עדיין לבחון בדברים ואף בדבר חדש בערך נערותו אינו יודע לשאול עליו:

כן ימצא רוב עמי הארץ הם דומים לנער שאינו יודע לשאול בעבור רגילותם:

והרבה מחשובי בני אדם לא בלבד עמי הארץ שאין להם שכל לבחון אף גם הלומדים מטעה אותם הרגילות שמאחר שלא תמהו עליו בנערותם נעשה להם כטבע כלו' שאע"פ שנמצא כן בנערים אינו מן הדין שבגדלותם ימשך שכלם אחר רגילות נערותם:

כקדרות השמש והירח לקוי השמש והירח:

והרעמים שקורין דאננער בל"'א:

והזועות רעידת הארץ:

ס"א והזיקות הם הכוכבים הנראים כמין שבט נקרא בלשון חז"ל כוכבא דשביט:

והסערה רוחות הגדולות:

מהלוך הנהרות והפלא על ההמון מים רבים ועצומים מאין הם באים וחכמי הטבע נחלקו בזה ואין כאן מקומו:

והגרת המים נביעת המים מן המעינות תמיד בלי הפסק ולפעמים יצאו על הרים הגבוהים אשר נביעתם שם הוא דבר פלאי:

ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בענינים בנערותך אל יפתה אותך מה שאתה סכל בענינים אלו להבין בתחלת הנערות שלך שלא תבחון בהם בעת שיתחזק עליך הכרתך:

ובר לבך בעת שלבך זך:

סתום עינים עיניך היו סתומים:

כי עיניהם היו פקוחות אך נאמר על ענין ההבנה בדעת טוב ורע:

שתפקוד אותה את נפשך לפקוח עין בחינתה על הנפלאות שאתה מורגל בהם:

ותחפש על סכלותה כלו' על ענינים שאינך מבין בהם ואתה הכל בידיעתם:

רואות מה שאינם רואים הפתאים הפתאים אינם רואים בעיניהם מה שהחכמים משכילים בלבותם:

הלוא תדעו הלוא תשמעו תשמעו לדעת מה שאתם רואים בעיך להבין בלב:

צורות הענינים הדקים ציור הבנת ענינים העמוקים:

אינם כצורתם וכו' אינו יכול להבין אותם באופן שמבין אותם המשכיל יותר שהוא מעמיק בהבנתו יותר:

על מה שנצטייר וכו' מחמת הרגילות שאתה מורגל בציור הזה מנעורך כמדומה שכבר יצאת בו ידי חובות עיונך ואינך רוצה לחשוד שכלך שלא הבין הדבר וכמאמר חז"ל שבשתא כיון דעל על, ועכ"פ לו יהיה כדבריו עכ"פ מאחר שעתה שכלך יותר שלם תחזור לעיין בדבר כי בודאי תבין יותר:

ומה שסובלות וכו' נתכוון לאיזה פירוש בלשונו:

ומה שהסברא נמצאת בו מה שיש בו סברא נכונה:

ס"א שההקשה מה שיש בו להקיש אליו וללמוד ממנו:

מהשתכל מן ההשתכלות:

ומגמת עניניהם רצון הענינים מל' מגמת פניהם (חבקוק א'):

וכבר קדם בשער הזה בפ' התשיעי:

בתחלת למודך בימים שהיתה הבנתך חסרה עדיין:

ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו אפי' הדבר הנראה לך שהוא כן בלי ספק תזכרנו להתישב בו עוד אולי תעמוד יותר על האמת:

שלא בדרך החקירה הראשונה שלא היית יודע עדיין להתעורר על מקום הספק וענינו:

שהכרתך לא הוסיפה וכו' תחשוב שהכרתך בעת ההיא היתה כל כך גדולה עד שאין צריך להוסיף עליה:

ולהיות נכרי אצל דעתך שתמאוס דעתך הראשונה הנטוע בלבך מעודך:

חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם העצל בחקירה הוא חכם בעיניו מרבים החוקרים ומכלכלים דבריהם במשפט ובטעם ושבעה רומז לשבע החכמות:

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו מי שהוא עצל בעיונו ונדמה לו שהוא חכם לפי מראית עיניו יש יותר תקוה לכסיל ממנו שהכסיל יתכן שילמד ויחכם וזה אין לו תקנה:

החכם עיניו בראשו העינים הם בראשו שיכול להביט לפניו וגם להחזיר פניו להביט מאחוריו:

בתחלת עניניו מהענינים שמעודו ועד היום הזה:

לא יביט אל מה שעבר כל מגמתו רק לעבור הדרך ואינו חושש להביט מאחוריו:

ואם יחזיר פניו שאפילו אם ירצה להחזיר פניו לא יתבאר לו מאומה מאחר שבמחשך הלוכו:

והכסיל בחשך הולך אינו פועל כלום רק מה שהוא הולך ואינו חושש על מה שעבר:

שיש יתרון וגו' החכם שכלו מאיר לו והכסיל נעדר השכל כל עניניו בחשך:

בשני המעונים בשתי הדירות שהם עוה"ז ועוה"ב:

כאשר תרצה האחת מהם כלו' אם אתה חושב לרצות אחת מהן תקצוף השניה המתקנאת בחברתה:

הנהגה ומחשבה הנהגה היא רגילות הדרכת המחשבה על זה:

במים השוים לא קרים ולא רותחים:

הצריכים מאד לגופך ההכרחים אל קיום הגוף:

ללחישות שניהם כי בחלוש הגוף תחלש גם הנפש מעבודתה לאל:

אשר יעמידנו על ענינו כלומר שיקיים בריאותו כפי ההכרח לא שישים החלבים על החזות ויעשה פימה עלי כסל:

ותן לנפשך וכו' יותר מיכלתה כלומר יותר מיכולת המדומה לך מן שכלך עכשיו כי להיות שהנפש רוחניית תוכל שיוסיף לך השכל הרבה מה שלא תוכל לשער שאין ליכלתה גבול ויתכן להגיע עמה אל מעלות גדולות מאד כשישתדל על זה:

ואל תתחכם יותר וגו' נתכוין עם וגו' על למה תשומם גם על הפסוק שאחריו אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך טוב אשר תאחוז וגו':

פן תשומם מלשון שממה כי תהיה זאת סבה לחלישת שניהם כמדובר לפני זה:

וכן אל תפליג וכו' זה פירוש אל תרשע הרבה שאח"ז כדי שלא תאמר מאחר שיש לחוש שבחלוש הגוף תחלש גם הנפש א"כ מן הדין לבקש הנאת הגוף ותטה ביותר להנאת התאות הגופניות מבלי ההכרחי לה על זה אמר ואל תהי סכל שברבות התאות יחלש השכל כמשל ב' צרות שזכר:

פן תמות בלא עתך זה גרוע ייתר שאין לו תקנה עוד במות הנפש בטבעה בים התענוגים:

בטבעה בים התענוגים הנפש טובע ברבוי התענוגים כמו שאדם טובע בים התענוגים הגופניים דומים לשטף מים רבים בערך רוחניות הנפש:

הדרך השוה הדרך הממוצע:

והחזיק באחריתך עיקר ענינך יהיה לחזק הנפש שהוא אחריתך:

ואל תנח עולמך בריאות גופך:

ומה שאמר ואל תתחכם יותר ולא אמר ואל תהי סכל יותר ר"ל כי משמע לפי פשוטו שאין ראוי להיות חכם ביותר ורק שיהי' לו סכלות ג"כ ויהיה בדרך ממוצע לא חכם ביותר ולא סכל ביותר וא"כ היה ראוי שיאמר ואל תהיה סכל יותר שמשמע ג"כ דרך ממוצע:

מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע וכו' ר"ל יש מן החכמות שהוא מותר ומחויב ויש שהוא אסור כמו שמפרש ועל חלק האסור הוא שאמר אל תתחכם יותר, לא על הסכלות:

יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט יקר לשון כובד ור"ל שמעט סכלות הוא שוקל ומכריע כל החכמה והכבוד שבאדם ומפסידם:

מה בין שתי המצות בין מצות המלך ומצות הבורא יתברך:

והתאחרו מהפיל העונש בו לפעמים מתאחר מלהביא בו העונש מחמת איזה סיבה שיקראהו:

ורחקו מהשקיף עליו המלך אינו בוחן לבו ומעשהו במסתרים:

וטרדתו בנפשו המלך טרוד בנפשו עד שישכח ממנו:

וכבר אמר החכם כו' עכ"ז צוה התכם שנירא את המלך:

ולא יירא ואיך לא יירא:

והתמיד סתרו עלי מסתיר עונשו ממני ומאריך אף:

שיעכרני מל' יעכרך ה' היום הזה (יהושע ז׳:כ״ה):

או יענני ל' ענוי ועונש:

כל מזמותיו בתוך כל מחשבותיו וענינו לא יעלה על לבו אימת השופט כל הארץ לא יירא ולא יחת:

סבל רוצח ולא סבל מתקצף ר"ל שיתן שמחה בלבו על הרעה המגיע אליו מן ה' לא שיסבול מחמת הכרח שאין לו ברירה וכמאמר חז"ל תנחומא דבבלאי גדופא הוא דאמרי מה הוי לך למעבד דמשמע אלו הוי ליה מידי למעבד הוי עביד לדחות מעליו גזירת ה':

על התקצפם שאעפ"י שקבלו כל הבא עליהם ולא חטאו בשפתיהם אבל בלבם היו תמיד ממרים עם ה' ולא רצו בגזירותיו רק כמי שהוא מוכרח לקבל על כרחו:

היו מראים מרדם שהוציאו בשפתיהם רוע לבבם ומחשבתם שאינם חפצים בה' ובגזירתו:

והדומה לזה ממה שנאמר וילונו העם על משה (שמות ט"ז):

ולא מחילה בו אין הקב"ה מוחל עונותיו מחמת היסורים שהגיעו עליו מאחר שאין מקבל אותם ברצון רק בהכרח:

וחלוק ענין הסבל תראה שתחלוק ענין הסבל וכו':

הסבל על עבודת אלהים לסבול חרפת האדם בעבור קיומו מצות אלהיו בקום ועשה:

והסבל על המרותו לסבול בעבור שאינו רוצה לעבור אחת ממצות ה' אשר הם בלא תעשה:

והסבל על פגעי העולם מה שמגיע עליו מצרות אשר אינם בעבור עבודת ה' או המרותו:

הסבל על מה שחסר שפגע בו איזה הפסד בממונו או בבניו וקרוביו:

העדר דבר אהוב שאינו יכול להשיג חפצו ותאותו:

שיהיה התחלה וכו' על דרך הנסיון כלו' שהאדם השלם הקב"ה מביא אותו לידי נסיון כדי שיצא הטוב שבו בכח אל גבול המעשה ואז על ידי המעשה ימצא לו בהירות הנפש וזכותה יותר הרבה משאלו לא יצא צדקו לפעולת המעשה אשר הנפש מתעצמת בו ובזה יגדל שכרו, וכן ענין כל נסיון שבתורה:

בהעלות על לבך צער וכו' כשיעלה על לבך צער הרעה ותחשוב בענין הנזכר יהיה לך נחמה ותרופה על צערך ומרירותך:

ויורה על רצונך זה שתזכור תמיד בענין הזה הנזכר:

מפיק רצונו משלים רצונו:

אם התנדבת בנפשך וכו' אלו תחשוב שכל יש לך מן הבריאות והקנינים וכל אשר אתה רואה אצלך הכל נדבת לה' ומסרת עצמך וכל אשר לך לאלהים היתכן שירע לבך בכל מעשה ה' אשר הוא עושה בעניניך וכמשל מקבל המתנה שמשנה עניני המתנה שדעתו ודאי לטובת הענינים הוא לעשות כן מאחר שהכל שלו ומכ"ש הבורא יתעלה שאין דבר נסתר מנגד עיניו ודאי שכל מעשהו בעניניך לטובתך המה:

בנראה ממנו לפי המדומה לך:

כמו שאתה סבור כלו' אפילו לפי מה שאתה סבור שאתה נתת לו הכל משלך אף שבאמת אינו כן כי הכל מידו ומאתו היה לך הכל בתחלה ומשלו נתת לו וכמש"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך (ד"ה א' כ"ט):

ואל תראה הצער כלו' לא יהא נחשב בעיניך הצער, מג' רואה אני את דבריו שבל' חז"ל:

כ"ש שאתה וכו' והכל היה שלו מתחלה:

ואם נעלם אע"פ שנעלם:

אף כי הנשים אפילו הנשים:

מעלות הנפשות השכל והיראה:

שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל:

אצל אדוניה הבורא יתברך:

על זכותה על בהירותה ואורה:

וקדרותה שחרותה:

ונטותה עם שכלה ועם תאותה וכו' איך תהיה נוטה אם אחר שכלה או אחר תאותה:

רוח איש יכלכל מחלהו וגו' רוח איש היא נפש האדם *ור"ל כשם שנפש האדם סובל הגוף הבריא ומסדר עניניו בבריאותו כמו כן בהיותו חולה יסעדנו על ערש דוי והוא הטבע הנמשך אחר הנפש הידוע להרופאים המתנגד לחולשת האדם ודוחה אותו בכחו בעזר הבורא ודוחה מן הגוף כל חלי וכל מכה כפי האפשר וכפי מה שאמרו כת הנקרא שאליאני"ר ודבריהם קרובים לדעת תורתנו (לאפוקי כת המיחאני"ק התולין הכל בעניני המשקולת מבלי חכמת הטבע):

ורוח נכאה מי ישאנה אם החולשה היא בנפש עצמה מי ירפא אותה:

מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים יותר מכל דבר השמור נצור לבך כי ממנו מוצא חיי עה"ז ועוה"ב:

המשלים השלשים הפן המשלים לשלשים פנים הנזכרים:

בתנאי הגרות בתנאים שהוא בעבורם גר בעוה"ז:

וייחלו והפחידו הודיע אותו התוחלת והשכר בקיום מצותיו, והפחידו בעונש כשיעבור על מצותיו:

לזמן ולמקום המצות התלוים בזמן והמצות התלוים במקום:

והזהירו על הנסיעה הודיעו שיבוא עת שיהיה מוכרח לצאת משם פתאום ושיהיה נכון תמיד לדרך הזה:

ולהתרחק מן הגאון והגובה ירחק מן הדברים המורים הגאון והגובה:

והארץ לא תמכר לצמיתות כי גרים ותושבים אתם עמדי:

גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך כי גר הבא למדינה צריך שידע דתי המדינה וחקיה כי במה יתרצה אל אדוני הארץ אם לא בשמור מצותיו:

שאין לו חומל וכו' שאין מי שירחם עליו לחלות בעדו פני אדוני הארץ להמליטו מעונש קיצור עבודתו:

כדי הספק מבלי טורח מה שהוא מספיק לו בלבד מאחר שהוא גר בארץ לא לו למי יעזוב עמלו אשר יעמול בו בעת צאתו משם:

המעט מן הטובה מאחר שהוא נכרי בארץ המעט מן הטובה שעושין עמו הוא חסד גדול וכמאמר רות מדוע מצאתי חן בעיניך להכורני ואנכי נכריה (רות ב׳:י׳):

משבר רוחו מחמת שרוחו נשברה ונפשו שפלה ואין יכול לדחותם מעליו:

גר באמת ענינך בעולם הזה הוא הגרות האמתי יותר מכל גרות שבעולם:

ויחידותך בו שאתה יחיד ובודד אין לך עוזר וגואל משום בן אדם מעת בואך לעוה"ז עד צאתך ממנו:

צאתך אל גדר ההויה יצירתך בבטן אמך:

או להתיר תנועה לפתוח ולהשים תנועה לאברים שדרכם לנוח:

או להחרידך לצאת וכו' למהר יציאתך קודם מלשון וכל העם חרדו אחריו (שמואל א י״ג:ז׳):

או להקל עליך הענין ענין חבלי הלידה:

בטרפך במזונותיך:

המגיע אותך אל אחריתך המספיק מזונותיך עד סוף ימי חייך:

ומעלליך פעולותיך הטובים והרעים הכל תלוי בבחירתך ואין שום נוצר יכול לפעול בך כלום:

אי זה יחס איזה ערך ודמיון:

האתה בעוה"ז הרי אתה בעוה"ז וס"א ואתה בעולם הזה כאסיר שלא יועילוך וכו':

כי אם גר שלא יועילוך רוב אנשיו וכו' ר"ל כמו גר שאין לו קרוב וגואל שלא יועיל לו רבוי האנשים שבמדינה מאחר שאין קרוב אליו ולא יזיק לו מה שהם מועטים מאשר שאין לו עזר מהם:

צוות מתחבר אליו מל' צוותא בל' חז"ל:

התיחד בבריאתך כשם שהוא לבדו בוראך ומנהיגך ומזונותיך וחייך בידו:

ויחל מל' תוחלת ותקוה:

כן דעה חכמה לנפשך לפני זה כתיב אכול בני דבש כי טוב ונפת מתוק לחכך כן דעה הוא צווי, ופירושו אכול דבש והנופת שהם מתוקים לחיך גם כן דעה החכמה בעבור נפשך שתחיה:

ותתן הדין מעצמך תודה על חסרוניך:

יבקע לך אורם מל' אז יבקע כשחר אורך (ישעיהו נ״ח:ח׳) האור בוקע החשך ודוחה אותו מהרה וכך ידחה אור השלשים פנים מחשכי סכלותך במהרה:

וחשוב בהם תמיד כי ברבות המחשבה בהם ירבה לך ההבנה בעניניהם כטבע האמת כל עוד שמתעסקים בו הוא מובן יותר ומתקרב אל הלב:

מעוט דברי בהם שאף שכתבם בקצור יש בהם ענינים וענפים הרבה מובנים לכל אחד כפי כח שכלו ובהירות נפשו:

שתשנה אותם שתחזור עליהם שנית ותתמיד בהם:

ומוסרים רוחניים מוסר הנכנס בנפש ובשכל:

ותעמוד על הנראה ממלות שתבין פירוש המלות:

והיה מתישר בהם ומיישר אליהם תהיה מתקן דרכיך ביושר עניניהם וגם כן להיות מישר דרכי אחרים לפנות מחשבתם להגיע אל הבנת עניניהם:

ולמוכיחים ינעם המוכיחים את אחרים על רשעם יבוא עליהם נועם ה' וברכת ה', ובודאי שהמוכיח א"ע על רשעו שכרו יותר גדול ויותר חזק: