טוב עין צט

שאנו מתירין לישא וליתן עם עכו"ם וכו' משמע דאפילו בזמנם היו מקומות שלא היו עע"ז ולא גזרו אלא על אותן מקומות שהיו עובדי ע"ז בלבד וכיון שכן אין בזה משום דבר שבמנין ומזה הטעם עצמו אין אנו נוהגים עכשיו בשום א' מכל אותן שאסרו חכמים משום סכנה כגון במים אחרונים משום מלח סדומית ובגילוי המשקין משום סכנת ארס וכו' מפני שאין מלח סדומית ולא חמת זוחלי עפר מצוי בינינו ולא אמרינן בהו דבר שבמנין וכו' כיון דמוכחא מילתא שלא גזרו אלא במקום סכנה וכו' אבל דבר שגזרו עליו בכללות אעפ"י שלא גזרו אלא בשביל דבר שהיה בזמנם בכל המקומות ועכשיו נתבטל הדבר הגזרה במקומה עומדת דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו עכ"ל הרא"ם בתוספותיו בקצור. והתוס' פ' אין מעמידין דף ל"ה סע"א הולכים בשטת הרב שכתבו ואנו שאין נחשים מצויים בינינו אין לחוש משום גלוי ואין לומר דבר שבמנין וכו' כי ודאי כשאסרו תחילה לא אסרו אלא במקום שהנחשי' מצויים עכ"ל וזה מסכים הולך כדברי הרא"ם ז"ל

וראיתי למרן ב"י סימן של"ט גבי לא מטפחין וכו' שהביא דברי התוספות ריש פ' המביא שכתבו דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר וכתב מרן ואע"ג דבפ"ק דביצה אמרינן שאעפ"י שנתבטל הטעם לא נתבטלה הגזרה התוס' מדמו לה למשקין מגולים דשרו האידנא לפי שאין נחשים מצויים בינינו כמ"ש הם ז"ל פ"ב דע"ז עכ"ל מרן. ולכאורה יש לחלק דדוקא במקומות שייך לומר כן כמ"ש התוספות בע"ז דלא אסרו אלא במקום שהנחשים מצויים וכמ"ש הרא"ם גם במלח סדומית וכו' אבל לתלות בבני אדם אי בקיאי אי לא בקיאי לא דמי וי"ל שהגזרה היתה כללית אמנם התוס' פ' המביא אזלי לשיטתם שכתבו שם בביצה פ"ק גבי מאי דאמרינן י"ט שני לגבי מת ואין לומר שצריך מנין אחר דכיון דזה הטעם משום חששא ועברה החששא עבר הטעם וה"נ אמרינן גבי מים מגולים וכו' ע"ש ונראה דרוח אחרת אתם והא הו"ל למרן ז"ל להזכיר שהתוס' אזלו לשיטתם כמ"ש במסכת ביצה עצמה. והרמב"ן הביאו הר"ן פ' אין מעמידין כתב דשאר המגולין לא נאסרו במנין אלא שהיו אוסרים עליהם שסכנתם מצויה וכן השיב רבינו יצחק הזקן בתשובה. ואין ספק שהגבינה נאסרה במנין וכו' ע"ש. והרשב"א בספר תורת הבית בבית הג' שער הששי כתב דמסתמא כל דבר שנאסר במשנת פ' אין מעמידין נאסר במנין וכו' ע"ש

וכבר הרב פרי חדש בי"ד סימן קי"ו האריך ושקיל וטרי בענין זה והקשה על התו' דפ"ק דביצה ע"ש באורך ומסיק מדנפשיה ודבריו מכוונים לדברי הרא"ם בתוספותיו הנז'

שם דין ב'. מלאכה להשתכר. לענין נטילת הצפרניים אחר חצות יש מן האחרונים שהחמירו. ולדידי אין להחמיר דהא יותר חמור חול המועד מע"פ