עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryטוב עין

טוב עין צח

Tov Ayin 98 · טוב עין · free full Hebrew text

Open in the reader →

ס"ק ג' דימה זיעת האדם למי פירות וליתא. רד"ק בהגהותיו כ"י

שם דין ז'. יש לברר המלח קודם הפסח מחיטים וכו' חטה שנמצאת במלח עיין באחרונים וכל זה בחטה שנתבקעה ומי שאינו מורה כן לא ידע באסור והתר בין ימינו לשמאלו ודע דיש ג' מיני מלח האחד הוא כחתיכות גדולות שחופרין אותו מן הקרקע והשני הוא כחתיכות גסות שחופרין אותו ממשרפות הים והאחד המלח הדק המבושל והמלובן ע"י מים ודם וכל זה מבואר בתוס' דביצה דף י"ד ובי"ד סימן קל"ד בהגה ובד"מ ס"ס זה ובאותו שחופרין ודאי דאין לחוש לחמץ וכמו דמסיק בפר"ח כאן אבל במלח מבושל ומלובן יש לחוש בו לכ"ע כמ"ש הד"מ ותימה על הרב פרי חדש שסתם דבריו ולא חילק בזה ושמא נעלמו ממנו דברי התוס' והד"מ. או דבירושלם שהיה מקום מושבו אינו מצוי מלח מלובן ודק כמו שיש קצת מקומות גם במדינו' אלו שאינו מצוי בהם אלא שאין נראה כן מחיבורו על י"ד ואין כאן מקום. להאריך. ומענין שני מיני מלח שחופרין ממשרפות הים ומהקרקע עיין בספרים מהטבעיים. רד"ק בהגהותיו כ"י

סי' תס"ג דין ג'. שמא לא נקלה באור יפה. ודוקא בכרמל איכא למיחש להכי אבל קמח קלוי פסק הרמב"ם פ"ה דמותר לבשל לכתחילה. וכתב באר היטב דממה שסתם מרן אלא מצה אפויה משמע דס"ל דגם קמח קלוי אסור. וליתא דגם הרמב"ם מארה דשמעתתא נקט בלשונו אלא מצה אפויה. הרב מהרא"י בהגהותיו כ"י. ואינה השגה דהרמב"ם שכתב בסמוך דקמח קלוי מותר מוכרח לומר דמצה אפויה לאו דוקא אבל מרן שלא כתב דקמח קלי מותר אנו מדקדקים מ"ש מצה אפויה. ותו דהרמב"ם כתב אלא מצה אפויה אבל קמח קלי אסור ור"ל קמח מהחיטין שקלו אותם וא"כ הרי פירש דדוקא מצה אפויה אבל קמח קלי אסור. ומינה דקמח קלוי שרי. אבל מרן שסתם יש לפרש דאתא לאפוקי אפילו קמח קלוי ודוק

סי' תס"ז דין י"ו. חטה ושעורה שנמצאת בזפק וכו' צריך איזה ימים קודם הפסח לקנות תרנגולו' הצריכות לו לכל הפסח ולהאכילן מעת קנייתם דוחן ודור"א שאינם מחמיצים. וכבר ראיתי לרב אחד בכ"י שצדד לאסור איסר לקנות תרנגולת בתוך הפסח שאם יהיו בזפק חיטים נמצא שהוא קונה החמץ. ולדידי אם צריך לתרנגולת אין לבטל שמחת הרגל ויכול לומר בפירוש שאינו רוצה לקנו' הזפק כלל ותכף לשחיטה כשיפתחוה ימהרו להשליך הזפק לר"ה סתום כמות שהוא

פ"ה. סי' תס"ח דין א'. מחצות ולמעלה. והטעם שנאסר מפני הקרבן ואעפ"י שבטל הטעם תקנה לא זזה ממקומה וכ"כ הרא"ם בתוספותיו שאעפ"י שמתחילה לא גזרו אלא מפני החגיגה והפסח שלא יתרשלו בהם מ"מ כיון שנמנו עליו ואסרוהו אין להתירו עד שימנו עליו להתירו ומה