טוב עין צז

ראבי"ה והרוקח ושאר גדולי אשכנז וגם בקהלות ספרדים סומכים עליה. רד"ק בהגהותיו כ"י. ואני בעניי אומר דלכתחילה אין להתיר ואין ראיה ממנהגים שנתפשטו מדלת העם שלא על פי מורה הוראות וכבר כתב מרן בב"י דלכתחילה יש לכל בעל נפש ליזהר שלא ללוש יותר מעשרון ואפי' בתנור גדול ואפי' יש הרבה עוזרים וכבר קבלנו הוראות מרן כידוע

סימן תנ"ז דין ב' הגהה. ואם יש כהן קטן שלא ראה קרי הרב מגן אברהם כתב דאי ידעינן שראה קרי טמא. ובספר דגול מרבבה השיג עליו וכבר קדמו הרב חק יעקב ושבות יעקב ח"א סימן כ"ב. ושם תראה דהרב מהר"י כ"ץ חלק עליו לקיים דברי הרב מג"א וכן הרב חק יוסף האריך לדחות דברי ה' שבות יעקב. ואני בעניי עמדתי על כל דבריהם עיין בס' הקטן בר"י סי' זה באורך

סי' תס"א דין ד'. יוצא אדם במצה שרויה וכו' י"א דוקא במים ויש מתירין גם ביין וכ"כ בדרשות מהרי"ל דף י"ז ע"א דפוס קרימונה אך מה שסיים שיברך תחילה בפה"ג אינו מובן אצלי דהא נפטר בקדוש. ותו דהוי טפל למצה ולא עדיף מחרוס' שהוא מצוה ואעפ"כ אין לברך עליו משום דהוי טפל למרור כמ"ש הטור הרב מהר"ר אליהו ישראל בהגה כ"י

ולי ההדיוט לק"מ דמהרי"ל סבר דיברכו בפה"ג על כל כוס וכמ"ש מור"ם לקמן סימן תס"ד וכן מוכח ממהרי"ל בדרשותיו דף ך' ע"א ומאחר שכן לא דמי לעלמא דהכא תקינו רבנן דבכל כוס יברך בפה"ג ומהרי"ל שם הכריע לברך בכל כוס דאסור ליהנות וכו' ע"ש. ולכן כתב דהשורה מצה ביין יברך בתחילה בפה"ג כיון דהלילה זו אשתני דעל [כל] כוס מברך אעפ"י שבירך בקדוש. ומה שהקשה שהוא טפל יש לחלק בין זו לחרוסת כאשר יראה המעיין ודוק

שם דין ה'. לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ וכו' הרב פרי חדש הביא ראית רא"ביה להתיר מלחמי תודה והרבה להשיב עליו ובכלל כתב וז"ל ועוד דלדעת הרי"ף וכו' דריחא לאו מילתא היא בדיעבד מעתה מדאוריתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד ולפיכך שרי לאפותם כלם ביחד ואף מדרבנן משום שאין שבות במקדש אבל בעלמ' אה"נ דאסור עכ"ל. ומ"ש דמדאוריתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד. אזיל לטעמיה שכתב כן בי"ד בקונט' אחרון בהשגותיו על בית הלל וכ"כ התוס' פ"ק דגיטין דף ג' ע"ב אמנם במקומו דקדקתי על הרב פר"ח ממ"ש בנימוקיו בברכות בספר מים חיים לא ע"ט האסף. ומ"ש דאין שבות במקדש שמעתי מקשים דהרמב"ם פ"ט ממעה"ק פסק דתודה נעשית חוץ לעזרה ועיין להרב ברכת הזבח דף קכ"ז ודף קל"ה

פ"ד. סי' תס"ב דין ב'. מי פירות עם מים וכו' זיעת האדם אינו מחמיץ כמ"ש בב"י סי' תנ"ג ולפיכך הלש עיסה ונפלה זיעת פניו בתוך העיסה אינו נדון כמי פירות עם מים ואין לחייבו לאפות מיד כמ"ש בדין זה ואפילו טיפות הרבה ובעל באה"ט