טוב עין צו

והרי בסמוך דין כ"א כתב מרן וז"ל חביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים מותרי' בהגעלה או בעירוי ג' ימים וכתב מור"ם והגעלת החבית יעשה כדרך זה ילבן אבנים וישימם בהם ויערה עליהם רותחין בכלי ראשון ויגלגל החבית שיגיע הגעלה לכל מקום עכ"ל. ואם כן הרי משכחת הגעלה וגם אפשר בעירוי ג' ימים. ומ"ש דלקנות חדשים אי אפשר וכו' זו אינה טענה דלימי הפסח יכול להשתמש בקטנים המצויים ואין להאריך

סי' תנ"ג דין א'. הגהה ויש אוסרים וכו' כבר כתבנו במקום אחר דבערי אשכנז ופולין שכבר קבלו עליהם חומרא זו אין להקל להם ומה גם דהראב"ד מגדולי הפוסקים כתב דהוו חמץ נוקשא והגם דמהש"ס מוכח להפך כבר קבלו אבותיהם כמה דורות להחמיר ואין לפרוץ גדר ח"ו

ומ"ש עוד בהגה וכן מותר להדליק בשמנים וכו' הגאון מהר"י בס' דגול מרבבה עמ"ש הרב מגן אברה' דמשמע במהרי"ל דמותר לאכול שמן זית השיג עליו והוסיף דיש להחמיר דשמן זית כותש במכתשת כמ"ש במנחות דף פ"ו ויש לחוש למכתשת חמץ וכו' ע"ש. ואני בעניי אומר אמר רב הנח"ה שוברת דמפורסם דהשמן נעשה בבית הבד ומה ראיה מהשמן שעושין במקדש למנורה ומנחות דבהא מיירו מתניתין וגמרא במנחות. ובספרי הקטן בר"י כתבתי דבעה"ק אינם אוכלים רוב הת"ח שמן שומשמין אבל מדליקין כיון דרוב ההמון אוכלין אותו ע"ש סי' תמ"ז אות י"ד ויש סמך לזה ממ"ש בחולין דף מ"ט אינהו מיכל אכלי אנן מסתם לא סתים לן ע"ש ודוק

פ"ג. סי' תנ"ה דין א'. אין לשין אלא במים שלנו וכו' מעשה בא לידי בק"ק טריאיסטי שבאו לשם [אורחים] בע"פ אחר חצות ולא היה בקהל מצות להאכילם ולא מים שלנו והתרתי להם ללוש מצות במים שלא לנו על סמך הרי"צ גיאת ובעל העטור ורש"י והרא"ש ומרדכי ורי"אז דס"ל דדין מים שלנו אינו אלא במצת מצוה כי כדאי להקת נביאים אלו לסמוך עליהם. מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י. ויפה הורה כי הם אשכנזים ואינם אוכלים מצה הנילושה ביין: וא"כ בשעת הדחק כזה שאין להם לאכול יש לסמוך על הפוסקים הנז'. ומה גם דיש מתירין בדיעבד כדלקמן דין ג'

שם דין ו'. ומ"מ אין ליתן בה תבלין וכו' פי"ב ממעשה הקרבנות דין י"ו פסק הרמב"ם גבי מנחות דתבל השיריים בקצח ושומשומין וכו' כשרה והשיגו הראב"ד שם דבמצה אפויה נשנית וכו' אבל למנחת הסלת ללוש את שירים בתבלין אסור משום חימוץ ובודאי שזו כונתו בהשגתו פ"ו דחמץ ואשתמיטיתיה מהרב המגיד ומהרב ב"י וכיון דלדעת הראב"ד אסור אפי' בדיעבד נ"ל דאין להקל בדין זה. רד"ק בהגהותיו כ"י

סי' תנ"ו דין ב'. אם לש יותר משיעור זה וכו' הפר"ח חולק על זה. ולי נראה דאין לזוז מפסק מרן ואפילו לכתחילה נוהגים התר בכל תפוצות ישראל שידענו ושמענו שמעם על סמך