טוב עין צה

ונמשך הרב פר"ח אחריו הם דברי תימא דנעלם מהם מי הוא ר"י הזקן וכו' כמ"ש בקונטריס שם הגדולים ח"א מערכת יו"ד אות ט"ז

פ"א. סי' תמ"ח דין ג'. שוגג או אנוס. הרשב"ץ סימן קצ"ט כתב דהניח באונס אנוס רחמנא פטריה. ודבריו קשים מה ראה לחלוק על הרמב"ם

ומ"ש מכירה גמורה. הרב אליה זוטא בשם הרב מהר"ל התיר לומר לו הילך חמץ זה ותן לי חמץ לאחר הפסח. ול"נ להתיר גדולה מזו שיאמר לו יהיה לך במתנה לח' ימים ואחר ח' ימים יהיה שלי כמ"ש הר"ן והרי"טבא בחידושיהם פ' המגרש גבי היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקה פסקה ואף למ"ש הרב בני אהרן דף קי"ח ע"ג בה' מתנה דהרא"ש חולק בזה כבר הסכים הוא ז"ל דאם נתן לו בפירוש גוף ופירות גם הרא"ש ובפרט דהוי דרבנן יש לסמוך על הר"ן והרי"טבא. הרב מהר"ר אליהו ישראל בהגהותיו כ"י

ולי ההדיוט אין לסמוך על זה דנראה דהרמב"ם פכ"ג דמכירה חולק על זה שכתב המוכר גוף קרקע לזמן קצוב הרי זו מכירה ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל פירות כל זמן המכירה ולבסוף תחזור לבעלה. וכן פסק מרן בשלחנו הטהור ח"מ סי' רי"ב דין ד'. ואנו שקבלנו בגלילותנו הוראות הרמב"ם והוראות מרן. א"כ אין להקל נגד סברתם ובמקום אחר כתבתי בזה בס"ד

פ"ב. סי' תנ"א דין ו'. הגהה. יש מחמירים להגעיל כל כלי שתיה. לענין הכדים גדולים וקנקנים שמכניסים בהם מים לקיום כל השנה ודבר מצוי הוא שנמצא בתחתיתם פרורי לחם לפי שהרבה פעמים שותים מים ופתם בפיהם ומחזירין אותו אל הקנקן למלאת עוד מים וגם לפעמים האשה מתעסקת בלישה ועריכה ונצרכת למים וממלאה מים בידה אל הקנקן וידיה מלוכלכות בבצק באופן דדבר פשוט הוא דיש בשולי הקנקנים חמץ כבוש. מה תקנתם של קנקנים אלו להשתמש בהם לכתחילה בפסח. דהגעלה א"א לפי שהם גדולים הרבה ולקנות חדשים אינם נמצאים ואפילו אם ימצאו הם ביוקר. ואם נאמר דנתבטל בפסח בס' מן המים אין בזה כדאי דלפעמים נשאר מן המים מעט בקנקנים באופן שאין בהם ס' כנגד הפירורים ונשארים שם הפרורים מעת לעת ויותר באופן שנכבש החמץ שם. ואין להתיר מטעם תרי משהו לא אמרינן דאין זה משהו. ואעיקרא הא מילתא דתרי משהו מלבד דכתבו האחרונים דלא סמכו על הוראה זו. ראיתי בפירוש רבינו מנוח על הרמב"ם שהביא מחלוקת מערכה לקראת מערכה בענין זה ומי יכניס ראשו בזה. לכן נ"ל דהתקון ליתן בהם מים על כל גדותם ויהיו שם כ"ד שעות. ואח"כ ישפכו אלו המים ויחזרו לתת בהם לצורך פסח כמ"ש הטור בי"ד סי' צ"ג בשם הרשב"א אם בשל ירקות וכו' וגמר לה מההיא דכל יום נעשה געול לחבירו. הרב מהר"א ישראל בהגהותיו כ"י ככתבו וכלשונו

ואני בעניי אומר מה כל החרדה הזו.