טוב עין צד

ממעט הבעל שלא יפר על ידי שליח וכבר ראיתי שתפסו עליו בזה ועיין בנדרים דף ע"ב וש"ע סי' רל"ד דין ל'

ע"ט. סי' תמ"ב דין א' אפילו שעה אחת קודם הביעור וכו' עמ"ש הרב פר"ח כאן ובי"ד סי' ל"ו ודוק בדבריו כאן ושם ועיין בתשובת מהרימ"ט סי' ל"א ודוק

שם דין ד'. כגון הטריאקא וכו' הרב פר"ח כתב דקשה דכאן סתם כדעת הרמב"ם דחוזר ונעור ולקמן סימן תמ"ז דין ד' סתם כמ"ד אינו חוזר ונעור וחילק בין נתערב ממילא ובין עירבוהו במזיד ע"ש. ודבריו קשים דא"כ מה הוכיח מרן בב"י מדין זה דטרי"אקא שהר"מ ס"ל חוזר ונעור וכן הקשו עליו האחרונים ומה שכתבו דהכא איירי דפסח עצמו שעשה הגוי לא נהירא ומ"ש הרב בית דוד דמרן חזר בו הוא דבר קשה

פ' סי' תמ"ז דין יו"ד. בספר ברכי יוסף הביא משם בית מועד וז"ל כתב רבינו גרשום דמעשה בא לפניו באשה שהגיסה הקדרה בכף שלא בהגעלה ולא הרגישה בפעם ראשונה ובפעם שנית הרגישה והתיר לה התבשיל השני מפני שהכף הוגעלה בתבשיל ראשונה וכמ"ש בכל יום ויום נעשה געול לחבירו נראה לדעתו שהדבר שאוסר במשהו אפילו שהוא פגום אוסר ואין נראה כן שכל שהוא פגום אינו אוסר ואולי חמץ אינו חשוב איסור פגום עכ"ל. ובאמת תיובתא חזינא ופירוקא לא חזינא דא"כ דחמץ אינו חשוב אסור פגום היכי משכחת לה הדין שכתבו הפוסקים נט"לפ מותר גם בפסח. ויותר ה"ל לתרץ דשמא ס"ל לרבינו גרשום כדעת הסוברים דנט"לפ אסור אף בפסח אך לע"ד ק' הדבר לאוקומיה דברי רבינו גרשום דמיירי בתוך הפסח כמו שהבין הרב בית מועד דהיכי קאמר מפני שהוגעלה הכף בתבשיל ראשון שהרי כתב הרשב"א בתורת הבית והביאו הטור סימן צ"ג שלמד מההיא דכל יום נעשה געול לחבירו משום דהוי מידי דהתירא אבל במידי דאסורא לא אמרינן הכי וא"כ איך יתכן דרבינו גרשום מיירי בתוך הפסח דאסורא בלע מקרי ואפי' בע"פ מחצות ולמעלה איסורא בלע מקרי ודוחק לומר דרבינו גרשום פליג על הרשב"א לכן נ"ל דאיירי בע"פ קודם חצות עכ"ל הרב מהר"ר אליהו ישראל בהגהותיו כ"י

ואפשר דיש לחלק בין איסור בלוע ואינו בן יומו דאמרו ז"ל שהוא פגום לדבר שנפל שהוא פגום ממש כי אין פגמו משום שאינו בן יומו ומצד היותו בלוע רק הן בעודנו עומד בעינו בשעתו הוא פוגם תערובתו תכף וניכר החו"שה אל העי"ן וזה טעם לפגם המותר בפסח. אך מצד שאינו בן יומו ובלוע דבעלמא חשיב טעם לפגם מצד שהוא איסור חמץ חשיב כאלו אינו פוגם. ובכי ה"ג אם הרשב"א מודה דאמרינן פעם ראשונה חשיבה הגעלה כיון דבעלמא חשיב טעם לפגם בפסח תסגי לאסור בפעם ראשונה ובזה נחו שקטו הערותיו. ומ"ש דמעשה זה בע"פ קודם חצות לא נהיר' מכמה אנפי ודוק כי קצרתי. ומ"ש הרב שיירי כנה"ג בדין זה