טוב עין ח

גמורים ולעול' דגם בש"פ מצד המצוה מקודשת

ואני בעניי אמרתי למורי הרב דיש לקיים הוראת הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל וראיתו באומר הרי את מקודשת שיהא ש"פ כאן ואם הוא כשר ש"פ כאן ומקודשת ואם הוא פסול אינו ש"פ כאן ואינה מקודשת כלל אלא נראה דשיווי מצד המצוה לא חשיב ממון. ומורי הרב ז"ל הסכים לדברי

שבתי וראה דאם כונת הרב בראיתו כמ"ש אכתי תקשי להרמב"ם דמשכחת לה דמקדש באתרוג שש"פ מצד עצמו וכ"ש מצד המצוה. וקדשה באתרוג זה שש"פ מצד עצמו ע"מ שיהא כשר לד' מינין ונמצא בא לידי חיוב. אלא מוכרח לומר דכיון דמה שבא לידי חיוב כרת הוא מכח התנאי לא קרינן ביה שנחלקו בדבר המביא לידי חיוב כרת דאף דאם מתגלגל לבא לידי חיוב כרת אחר כמה דברים נעשה ז"מ היינו בשהדברים ממשמשין ובאים מצד עצמם בלי תנאי כי הנהו שכתב הרמב"ם שם. אבל כל דבעי תנאי בקדושין לכשיבא לידי כרת אינו נעשה ז"מ. ולפ"ז נסתר"ה דרכ"י שישבתי לראית הרב מהר"י רוזאניס. והדרא דחיית מורי הרב ז"ל. והרי בדין ז"מ דלא משגחינן בתנאי אלא הא דכל שבא לידי חיוב כרת היינו דברים כסדרן מצד עצמן. ומעין דוגמא לא נפלאת היא ולא רחוקה הא דאמרן דלא ניחא לאוקומי משנה וברייתא היכא שהתנו דמשמע להו דכיון דתנו סתמא לא מיירי אלא בדברים כסדרן לפי פשוטן בלי תנאי וככל אשר אמרנו בעניותנו אחת למעלה

והן עתה נראה לדעתי הקצרה לקיים ראית הרב הגדול מהר"י רוזאניס דהנה הא דחיישי' שמא ש"פ במדי הוא מימרא דשמואל ובו בפרק בימי האמוראים חיישי רבנן דהויא ספק מקודשת. אבל כשהיה נוהג דין ז"מ בזמן הבית ודאי לא הוו חיישי להכי דכל שאינו ש"פ כאן תו לא חיישינן שמא ש"פ במדי וא"כ הרמב"ם הוה מסדר דיני ז"מ בזמן שהיה נוהג דין ז"מ ואז לא הוה חיישינן חששא זו שמא ש"פ במדי ונתקיימה ראית הרב הגדול ז"ל. וכיוצא בזה הן כל יקר ראתה עיני להרשב"א בחידושיו בשמעתין שכתב וז"ל אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים. וא"ת מהיכא ילפינן שטר מואקח את ספר המקנה וההוא שטר מכר הוה איכא למימר התם מוכר שדהו מפני רעתה הוא כדכתיב הנה הסוללות בא העיר ללכדה. ול"נ דלאו קושיא היא דהא דאמרינן בשטר מכר לא קנה לאו משום דכסף מעכב בקנית שטר דהא אי פריש פריש אלא דרבנן הוא דתקון משום דאפשר דלא סמכא דעתיה וקרא דינא ושמואל תקנתא דקם אדעתא דאינשי עכ"ל. וכיוצא בזה נימא דראית רבינו מהר"י רוזאניס בריאה וטובה דדין ז"מ היה בזמן הבית ויהי מאז לא הוו חיישי שמא ש"פ במדי ומייתי ראיה ממ"ש הרמב"ם בז"מ דכתב הדין לאותו זמן

והנה על מ"ש מהריב"ל דאם נשבע הוי כפריש הקשה הרב משנה למלך