טוב עין ז

והוא חולק עליה' אלא מוכח דהוא ז"ל סבר הכי נמי והיה פשוט בעיניו ומה גם דהרמב"ן והרשב"א לא נחתי להכי. וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ן גבי בהמה גסה נקנית במסירה דכל מקום שאמרו חכמים דאין קונים מן הקנינים אעפ"י שפירשו הלוקח והמוכר שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאלו אמר שיקנה באמירה בעלמא ולא אמרו אי פריש פריש אלא בכסף בקרקעות שדינו לקנות אלא דבמקום שכותבי' לא סמכא דעתיה ולפיכך אם פירש בכסף שיקנה וסמכא דעתיה קונה וכו' ע"ש הרי דלא ממעט אלא כשפירש שיקנה בדבר שאינו קנין וכל ישר הולך בעיניו יראה דה"ה פריש בשטר כיון דשטר הוא קנין

ולפום ריהטא יש לדקדק בהא דכתבו הגדולים דאי פריש דקונה בשטר לחוד קני דהרי אמר שמואל על משנתנו לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים ומתיב רב המנונא מברייתא דקתני שדי מכורה לך שדי נתונה לך ואיהו מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה וכו' והשתא שמואל הכי הו"לל לא שנו אלא כי פריש דהוא רוצה לקנות בשטר לחוד אבל מסתמא לא קנה עד שיתן דמים. וכן רב המנונא מאי פריך מהברייתא אימא דהברייתא איירי בפריש ואמאי אצטריך לאוקמה במוכר שדהו מפני רעתה. ואפשר לומר דלא ניחא להו למימר דמשנה וברייתא מיירי היכא דהתנה ותנו סתמא ושבקי הקניות פשוטות בלי תנאי. וטפי ניחא לאוקומיה במוכר שדהו מפני רעתה דהוי קניה פשוטה ולא לאוקומיה דהתנה. שוב ראיתי להרב עדות ביעקב שהעיר במקצת ותירץ דחיה בעלמא ולי ההדיוט נראה כמו שכתבתי

ומעין דוגמא אביע אומר אשר אמרתי בימי נעורי על מה שנסתפק הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל במי שקדש אשה בחג באתרוג שאינו ש"פ מצד עצמו אמנם מצד הזמן שהוא בחג ש"פ ויותר למצות ד' מינים ויש ספק אי אזלינן בתר עצם האתרוג שאינו ש"פ או דילמא אין לך אלא מקומו ושעתו והשתא שוה פרוטה ויותר מצד המצוה. והביא הרב ז"ל ראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ד דממרים גבי זקן ממרא שאם בא מתוך הוראתו לידי כרת וחטאת אפילו אחר כמה דברים חייב אבל אם נחלקו בלולב ושופר שזה אומר כשר וזה אמר פסול פטור שאין זה בא לידי כרת. ואי אמרת דש"פ מצד מצותו מקדשת איך כתב הרמב"ם דלא משכחת לה בלולב וציצית לבא לידי כרת מצינו בקדש אשה בלולב ומצד עצמו אין בו ש"פ ומצד מצותו לדעת הסנהדרין שהוא כשר ש"פ ומקודשת ולדעת הז"מ דפסול אינה מקודשת והבא עליה פטור אלא מוכח דבעינן שיהא ש"פ מצד עצמו וכמ"ש משם גדול בס' בני חיי א"ה סי' מ'

ושמעתי מעטרת ראשי מורי הרב ז"ל שהקשה דאין משם ראיה דאפילו לאומר שהאתרוג פסול וכאן אינו ש"פ. היא ספק מקודשת שמא ש"פ במדי ובכה"ג אינו נעשה ז"מ דבעינן דלזה לא יהיו קדושין כלל ולזה יהיו קדושין