טוב עין עח

ז"ל כתב וז"ל מורי ז"ל לא היה קם בעניית אי"שר של הקדיש ואמר לי שאותו הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מן התלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרוני' הדפיסוהו אח"כ בתוך דברי הירוש' עכ"ל וכ"כ בספר פרי עץ חיים שהוא ספר הכונות מסודר מהרב עיר וקדיש מהר"ם פאפיראס כ"ץ ונדפס קרוב ללשון זה ע"ש דף ט"ז ע"ג. ואין ספק דאלו הרמ"ע ז"ל ידע דברי האר"י ז"ל היה עונה אמן בכל כחו כאשר השב"ח השבי"ח מעט דבש אשר רדה ממהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל ואין להאריך

ל"ג. סי' ס"א דין ו'. ידגיש בדלת שלא תהיה כריש. סעיף זה קשה מאד ואין לו הבנה דאעפ"י שהדלית והריש הם דומות קצת בתמונתם מ"מ במבטא יש הבדל גדול ביניהם. ועוד למה ידגיש הדלת והלא אין בה: דגש ועוד שאם ידגיש מאבד כונת היחוד ועיין בספר שתי ידות למהר"ם די לונזאנו דף ק"ז ועיין בספר מציץ המליץ בתשובת הרב קזיס. מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י וכבר כתבו האחרונים דמ"ש ידגיש לאו דוקא אלא שיטעמנה יפה. ומ"מ עדיין אינו מתישב מ"ש שלא תהיה כר"יש

ל"ד. סי' ס"ב דין ג'. ובלבד שיוציא בשפתיו. זהו כונת ה"ר מנוח הביא דבריו מרן בכסף משנה פ"ב. והרב יד אהרן נתלבט בלשון ה"ר מנוח. והדבר ברור שצ"ל בדברי ה"ר מנוח לא השמיע לאזנו. ונעלם מהרב יד אהרן מ"ש הרב בית חדש בסימן זה. ועיין מה שכתבתי אני בעניי בספר הקטן פתח עינים ברכות דף ך'

ואתה תחזה דשם העליתי דבספק ברכה יהרהר בלבו. וכבר בעניות כתבתי כן בברכי יוסף בסימן זה אלא דשם הייתי קוהה על דברי הרב מהר"י זיין בספר פרח שושן. ובפתח עינים הסכמתי דלא כוותיה ע"ש

ל"ה. סי' ס"ח דין א'. יש מקומות שמפסיקין בברכות ק"ש לומר פיוטים וכו'. מרן והטור לא דברו אלא בפיוטים המפסיקין בברכו' ק"ש אבל פיוט מי כמוך שהתקין רבינו יהודה הלוי לשבת זכור לומר אותו בנשמת כל חי איני יודע מה מצאו בו עול חדשים מקרוב באו לשנות המנהג ולומר אותו חוץ למקומו אחר חזרת התפלה ובק"ק אמשטרדם ושאר קהלות גדולות לא אבו שמוע לשנות מנהג' ואומרים תוך נשמת כל חי וישר כחם. הרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י. ולישרי לן מר דהקהלות שביטלו אמירת מי כמוך בתוך נשמת יפה עשו ולימטי להו אפיריון דהא בתוך ברכות פסוקי דזמרה דהם ברוך שאמר וישתבח אין להפסיק וכתבו האחרונים דאף לברוך הוא וברוך שמו אין להפסיק ואיך יפסיקו בפיוטים ובפרט מי כמוך הארוך. ותו נשמת כל חי הוא מתוקן קודם שסידר רבי המשניות שהרי בזהר הזכירו וכל דבריהם כגחלי אש על פי חכמת האמת ואיך יוסיפו בפיוט ארוך שלא כענין. ורבינו יהודה הלוי וחביריו המשוררים לא ידעו שדברי התנאים