טוב עין עו

כ"ה. סי' ל"ו דין א'. צריך לדקדק בכתיב' האותיו' וכו'. הרמב"ם בתשובה כתב אסור לכתוב כתב אשורי שבו נתנה תורה באמת אלא כתבי הקדש בלבד ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה. אמנם אגרותיהם וספרי חול וכל מה שחוקקים על המטבעות ושקלי קדש הכל בכתב עברי ובעבור זה נהגו הספרדים צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר כדי שיהא מותר להשתמש. בו הרד"ק בהגהותיו כ"י בשם מאור לעינים. ולא היה צריך למאורו כי תשובת הרמב"ם הביאה רבינו ירוחם נתיב ב' ח"א ע"ש ועתה נדפסה בפאר הדור סימן ז' עיין שם

כ"ו. דין ג'. צריך לתייג שעטנז גץ וכו' לא פסל. בקונטריס שם הגדולים ח"ב דף צ"א אני בעניי נתתי טוב טעם למרן שפסק כן. וגם הרשב"ץ ח"א סי' נ"א כתב בפשיטות דלהרמב"ם שעטנז גץ למצוה ולא לעיכובא

כ"ז. סימן מ"ג דין א'. אסור ליכנס לבית הכסא וכו' בשלטי הגבורים פרק במה אשה נסתפק בטסי כסף שעושים לתנוקות וכתוב בהם שם שדי אם מותר ליכנס לבית הכסא בהם. ולדידי פשיטא לי דאסור. והכי אמרינן ביומא דף ז' גבי ציץ ושדי משמות שאינם נמחקים כשם הויה. הרד"ק בהגהותיו כ"י. וגם בעיני פשיטא דאסור. וקמיע שיש בו שמות ומחופה עור מותר ליכנס לבה"כס. ד"מ סי' ש"א בשם הג"א וכן פסק מרן י"ד סי' רפ"ב

ומ"ש מרן בתפילין שבראשו ה"ה שבזרועו ודלא כבית יעקב. אחרונים. וכ"כ רד"ק בהגהותיו כ"י

כ"ח. דין ו'. ומניחן בכלי אם היה בו טפח וכו' עמ"ש הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סי' כ"ו

כ"ט. סי' מ"ו דין א'. כשיעור משנתו וכו' בעיר אחת לא נהגו לברך ברכות השחר כי אם ברכת התורה ושאלו אם יש לנדותן עד שיקבעו כלן בבית הכנסת כמנהג כל ישראל והשיב שאין לנדותן שנשתרבב להם זה ע"פ דעת הראב"ד שסבר שכל ברכות השבח רשות ואין בהם שם ומלכות ואעפ"י שסברתו דחויה רב גובריה ואין לנדותן ועוד שאין לנדות למחסר מקצת תפלות וברכות וכו' ועוד האריך בשו"ת בשמים ראש סימן י"ט ובתשובה לא חתים שמה דמארה עלה ואין לסמוך עליה ומה גם שנשמע שערערו שהמעתיק תשובות אלו בתוגרמה הוסיף איזה דברים כמ"ש בקונטריס ועד לחכמים דנראה ברור מהתשובה הנז' שלא נודע אם הם סמכו על הראב"ד ולא היה עירו של הראב"ד שהיה רבם כדי שנאמר כמ"ש בש"ס במקומו של רבי אלעזר כורתין עצים וכו' במקומו של ר"י הגלילי וכו' דשם היה רבם ובחייו נהגו כרבם. אבל כאן שלא היה רבם ולא נהגו כן בחייו רק שאח"כ בחרו להם סברא זו נגד כל הפוסקים לא מן השם הוא זה. ובודאי הראב"ד עצמו יודה בנדון זה שמי שמקל ע"פ סברא יחידית נגד כל הפוסקים מעצמו. יש לנדות ולהחרים שלא יפרשו מכל ישראל.