טוב עין עד

מד' חייבת וכו'. עבר"י אנכי הבאתי דברי הר"אש דמוקי בריתא דספרי לחיובא בד' כנפיה מיהא. ומה שהקשה עליו הרב ברכת הזבח ואני הדל יישבתי קצת. ובספרי הקטן חיים שאל ח"א סי' פ"ו הארכתי בעניותי לישב דברי הרא"ש בס"ד

י"ב. כתבו האחרונים דיש ליזהר שלא ילבוש בעלת חמש כיון דרבינו שמחה ודעמיה סברי דבעלת חמש פטורה לגמרי. ובשו"ת בשמים ראש סימן שס"ט תשובת רבינו קלונימוס שהקשה לרבינו שמחה מסוגית סוף הקומץ רבה. ובסי' ש"ע תשובת רבינו שמחה על קושיתו. וע"ש בהגהות

י"ג. סי' י"א דין ט'. לא למעלה משלש אצבעות. עמ"ש אני הדל בקונט' שיורי ברכה ומה שרמזתי על זה בקונטריס חיים שאל ח"ב סי' יו"ד בס"ד

י"ד. סי' י"ג דין א'. והיוצא בה לרשות הרבים בשבת וכו' עבר"י שם הבאתי מה שנסתפק רבינו מהר"י רוזאניס במקדש באתרוג שאינו ש"פ מצד עצמו אלא מצד המצוה וכו' ע"ש באריכות ועמ"ש בקונט' זה לעיל סימן ב'

ט"ו. סי' ז"ך דין א' הגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע וכו' עיין בשו"ת בשמים ראש סי' ק' ובהגה

ט"ז. שם דין ד'. לא יהא דבר חוצץ בין תפלין לבשרו וכו' עבר"י אנכי עפר הבאתי דברי הרב משנה למלך פ"ב מה' עבודת יום הכפורים ואני בעניי מתרצנא מילתיה דרב. והן עתה אחר זמן רב למעלה מעשרים שנה האיר וזרח ספר"א רבא דאוריתא שמן המר להרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר מרדכי רובייו ז"להה ואני אחזה מידי עוברי שהקשה קושיא זו בשם מהרי"ח ז"ל והרב תירץ ע"ש י"ד סימן ז' ולפק"ד מה שכתבתי בבר"י הוא עיקר כאשר יראה המעיין

טו"ב. בשו"ת פני אריה חדש סימן ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ ע"ש. ולי ההדיוט יש לפקפק דבעינן על בשרו ממש דומי' דבגדי כהונה כמ"ש הרא"ש ושם בבר"י הוכחתי דבגדי כהונה אף דבר שאינו חוצץ לא קרינן ביה על בשרו ע"ש

ח"י. דין ו'. אטר יד ימינו וכו' עמ"ש בשו"ת בשמים ראש סימן שי"ט ובהגהה ע"ש

י"ט. סי' ל"ב דין ד'. אלא כל אות תהיה מוקפת גויל. הרב בית חדש סוף סעיף ד' כתב דמ"ש הטור מוקפת גויל אינו משום כתיבה תמה רק הוא הל"מ ע"ש ושמעתי מאהוב ונחמד הרב הכולל כמה"ר בנימן חיים מורינו נר"ו שתמה עליו דהתוס' בגיטין דף ך' ע"ב ד"ה לא צריכא דמעורה כתבו בפירוש דהא דבעינן מוקפת גויל היינו משום דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ומהרמב"ם מוכח דאינו הל"מ עד כאן דבריו נר"ו

ובאמת דלפום ריהטא דברי הרב בית חדש תמוהים דאטו מדנפשיה שרי ליה לאיניש למימר דזה הל"מ אשר לא כתוב בספר בש"ס בבלי או ירוש' או לפחות דאתמר בי מדרשא והרי אפילו הרמב"ם כשכותב על דבר אחד שהוא הל"מ ולא נזכר בתלמוד וכיוצא יצאו עוררי"ן היו תמהי"ם מנא ליה וכאשר