טוב עין עב

מר דברי רש"י. איברא דאגב שיטפא וריהטא לא זכרתי דברי רש"י. אבל מה שכתבתי דהפשט על המשלח נ"ל ההדיוט אמת וצדק ושלום כת"ר יגדל בית צדיק חוסן רב ולא יזח החו"סן בנפש אדם מוע'ט צעיר אנכי ונבזה נאה דורש שלום כת"ר באהבה רבה פור"ס מן החיי"ם סוכת שלו"ם

ב' פתח עינים פ' הערל על דף ע"ח עמ"ש שם דמקשים העולם אמאי לא פריך הש"ס מקרא וכן הקשה הרב ישרש יעקב ומה ששמעתי שתירץ הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל ורמזו הרב שער המלך ה' ט"מ דף ס"ח. ועתה ראיתי בספר האגודה שכתב וז"ל מנעורי הוקשתי אמאי לא פריך מקרא גם דור עשירי ונראה דהוה ס"ל דבדורו' אחרונים לא חיי כדי שלא יטמעו בהן להכי פריך ממתניתין עכ"ל. ונעלמו דבריו מכל הרבנים ז"ל. ואם כנים הדברים דזה מדרש רז"ל שעזרא גזר כמו שכתבתי בפ"ע. הר"ב האגודה לא ידע מדרש זה. ומ"ש הרב שער המלך שהוא בילקוט. כמדומה דליתיה בילקוט

ג' בסוף תשובות דשייכי לה' מאכלות אסורות כתב דצפור דרור טהורה והביא ראיו' ע"ש. וק' לי אמאי לא מייתי מתלמוד ערוך פ' אין צדין דאמרו צפור דרור קושר בכנפיה וכמ"ש הרב פרי חדש א"ח סי' תצ"ז דין ט' והשיג מסוגיא זו על הגאון מהר"י קולון ועל הרב ט"ז ע"ש באורך

ד' לענין אחד שרצה לירש כמנהג או"ה וטען שהמנהג בעירו לדון בעש"ג ודינא דמלכותא דינא. שומו שמים על זאת. ומי אמר מנהג זה. והרב כנה"ג בתשובותיו והובאה תשובתו בספר ארח לצדיק כתב דלא שייך מנהג. ודינא דמלכותא דינא לא שייך בנחלות כמ"ש הרשב"א והביאה שם. ועוד דידוע דדינא דמלכותא דינא אינו אלא במשוה גזרותיו ובשאר ערים שתחת ממשלת המלך לא נהגו כן. ועוד דהא דאמרו דינא ד"ד הוא שכך גזר ואם לא יקיימו גזירתו ריב לו עמהם אבל הכא ודאי לא איכפת ליה. ואם יביאו ראיה גמורה ואמיתית שכך נהגו בעיר זו מימי עולם והוא מנהג קבוע בהסכמת הקהל מה שאין בידם. מ"מ אם כן המנהג שנהגו באמת משנים קדמוניות לכאורה נראה דמצי לומר קי"ל כהרי"בש ומור"ם ומהרש"ך שהביא הרב כנה"ג בתשובתו. ועוד שיש לומר כמ"ש בספר ארח לצדיק בתוך תשובת הרב כנסת הגדולה דהרשב"א לא אמרה אלא כשרוצה לדון בדיני האומות אבל אם המנהג כן מודה הרשב"א ובזה תירץ תשובת מהרש"ך ע"ש באריכות והכי נמי בנ"ד יאמרו זה וצריך להתישב בדבר ועת לקצר והיה לכם לזכרון

סימן ח"י קצת הגהות על ש"ע עולו"ת מועטות נשי"ם קצרו"ת. מילי קטנ"י אר"ש בעטי"ם מזומנות דמות שורו"ת

א. א"ח סי' א. דין א'. יתגבר כארי וכו' עבר"י אנכי עפר דקדקתי עמ"ש מרן בא"ה בתשובותיו דיני כתובה סימן ב' ע"ש.