טוב עין סג

רבו אמרה מהר"י בי רב הובאו דבריו בשו"ת הרב המבי"ט בראשון סי' ק"ג וכ"כ מהר"א די בוטון סי' צ"ג והביאו הוא ז"ל וכ"כ הרש"ך גופיה בשני סי' קנ"ט וכ"כ הכנה"ג גופיה אות י"ד. ומ"ש דמהריב"ל ס"ל דדעת הרא"ש כהרמב"ם הרואה יראה דאין להוכיח מדבריו כלום דכונתו דהרא"ש והרמב"ם שוים בחילוק סתם למפרש. ומאי דקשיתיה על מהר"ר שמחה דתבריה לגזיזיה ופליג דידיה אדידיה לפום ריהטא נראה לפק"ד דדעת שפתיו ברור מללו דברישא כתב דאין לומר דכי אמרינן בהאיש מקדש דבטל מקח היינו לגבי משלח אבל לגבי מוכר קיים ותו ליכא לאקשויי מהך דג"פ דה"ק דבטל מקח לגבי משלח וקיים לגבי מוכר ז"ש דאין אנו יכולים לתרץ אמנם לקושט' דמילתא דאמרי' דהרא"ש כהרשב"א א"ש דלעולם ההיא דהאיש מקדש היינו דבטל המקח מכל וכל אמנם ה"ד בנתאנה אענם הכא דשלוחא הוא דעוית המקח קיים לגבי מוכר. גם מ"ש דנתחלף וכו' נראה דלא נתחלף לו אלא משום דמהרש"ך שם השוה הרשב"א להרא"ש מסתמא כשהקשה אח"כ אתרוייהו קא רמי

ומה שתירץ לקושי' מהרש"ך דמיירי בעד המוכר שכבר הוציאם וכו' מלבד דדברי הרא"ש לא משתמען הכי אלא דאף דכונת הרא"ש בעד המוכר ס"ס קשה קושית מהרש"ך דמאחר דהמקח בטל מה בכך אם הוציאם המוכר ישארו עליו מלוה: ולא יתחייב השליח באחריות. ובמ"ש בספר פרי הארץ בענין זה אכתי פש גבן למשקל ולמטרי בדבריו טובא ואין להאריך

שם הרמב"ם ה: שלוחין סוף פ"ח. השביחו גדולים את הנכסים וכו'. אתה תחזה למהר"ש יונה מה שפירש בסוגית בתרא דף קמ"ג ע"ב לדעת מרן בכ"מ. ולי ההדיוט ק"ק דכפי דרכו של הרב מהר"ש יונה נמצא לקושטא דמילת' דר"ח דאמר אפילו לא הניח להם אביהם אודייני השכר לאמצע אסיפא דאמרו ראו קאי והוא לאמצע משום דלא הוי מחמת עצמן דאפילו קטנים מצו מנטרי ליה וא"כ מה הלשון אומרת דרבי חנינא אפילו לא הניח וכו' דמוכח דקאי אמתני' וכפי פירושו דקאי אסיפא הרי במתני' קתני אם ראו וכו' השביחו לעצמן והיכי אתי לישנא דרבי חנינא לאוסופי אמתני' דאפילו לא הניח השכר לאמצע דנראין הדברים דמתני' קאמר השכר לאמצע ואתי ר"ח לאוסופי דאפילו אודייני דינו שוה דהשכר לאמצע ולפי דרך הרב הנזכר דר"ח למסקנא אסיפא קאי לא סליק שפיר. ומ"ש הרב מהרש"י שם דהרמב"ם דחה הך סוגיא מכח סוגית המפקיד דף ט"ל ודף מ' בעובדא דמר בר איסק וכו' כפי מה שפירש רש"י התם ע"ש באורך. ק"ק דהא קי"ל הלכתא כבתראי וסוגית בתרא הנז' הן הן הדברים הנאמרי' לר"ח בריה דר"י בריה דרבא משמיה דרבה והיכי שביק רבנן בתראי ופסק כרב ורב חסדא דהתם. ותו דהכא בסוגית בתרא שקיל וטרי הש"ס בהך מימרא. ומה גם דסוגיא במקומה עדיפא ואיך דחה כל זה מקמי ההיא דהמפקיד ודוק היטב

ה. הרמב"ם ה' מכירה פ"א דין א'.