טוב עין סב

שנא להו בין הודיעו ללא הודיעו עש"ב. דהרי סברת הר"ן היא כסברת רבינו דמחלק בין הודיעו ללא הודיעו אלא דבסתם כתב הר"ן דאין כופין למשלח אם אינו רוצה וגם אין כופין לשליח כמ"ש הרב שפתי כהן סי' קפ"ב ס"ק ו' ע"ש. ומה שתירץ בס' פרי הארץ למה שהקשה עוד מהר"א ששון דדברי מרן סתרא"י נינהו ממ"ש בב"י למ"ש בכ"מ ולמה שהקשה לדברי מרן בב"י ממ"ש הר"ן ובר מן דין הרואה יראה דשינויי דחיקי ורחיקי נינהו

וחזה הוית למהרש"ך סימן הנז' שהק' לדעת הרא"ש יש דאף אם רוצה אשה בקרקע יכול להחזיר לה מעותיה ויתבטל המכר מכל וכל א"כ כשאמר זיל זבין מיניה שלא באחריות מסתמא כשלקח מהמוכר נתן לו מעות ומה צורך לכל זה שילך ויקח מן המוכר שלא באחריות וכו' אותם המעות שנתן למוכר יקחם מהמוכר ויחזירם לאשה. ולק"מ דהרי כתב מרן בב"י שדברי הרשב"א הם דברי הרא"ש וכבר כתב הרשב"א בתשובה בתולדות אדם סימן רנ"ה דהבטול מקח הוא בין השליח והמשלח אמנם לגבי שליח ומוכר לא נתבטל. שוב ראיתי שכ"כ בס' פליטת בית יהודה סימן כ"א. והיותר שיש להרגיש על מהרש"ך הוא דהוא עצמו בח"ב סימן קנ"ט כתב כדברי מרן שדברי הרא"ש כהרשב"א ע"ש. ושם בח"ב סי' הנז' ראיתי שהק' על הרשב"א דכיון דס"ל דהאי עובדא בשם האשה שעשאתו שליח קנה א"כ היכי קאמר ולפיכך המקח קיים אצלם דכיון דשינה שליחותו דין הוא שיהא המקח בטל עכ"ד ותימה על תמיהתו דהרשב"א בתשובה ההיא חולק דלא אמרו דהמקח בטל אלא בנתאנה שליח אמנם בהך עובדא דלא נתאנה אלא שעוות השליח המקח קיים לגבי מוכר

שוב ראיתי בכנה"ג בהגהת ב"י אות י"ג המה כן ושם ראיתי באות ח' הביא מ"ש בס' פליטת בית יהודה על קושית מהרש"ך להרא"ש הנז' וכתב עליו וז"ל ולית' שמדברי הרא"ש מוכח דבטל המקח מכל וכל וכו' ומהריב"ל ח"א סימן ע"ט מוכח דס"ל דהרא"ש והרמב"ם שוים. ועוד יש לתמוה על החכם הנזכר דהכא כתב דס"ל להרא"ש כדעת הרשב"א וכו' ואלו בסי' הנז' דף נ"ו כתב אבל מה שק' טובא וכו' דאין אנו יכולים לתרץ אליבא דהרא"ש דמאי דאמרינן בהאיש מקדש דמצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הוא דוקא לגבי המשלח אבל לגבי מוכר אין המקח בטל עכ"ל. ואתמהא דכתב כאן וכו' גם מ,ש וכבר קדמני בזאת הקושיא מהרש"ך לא הבינותי וכו' שנתחלף לו הרשב"א והרא"ש וכו' עיין בדברי קדשו באורך ומה שדחה דמדברי הרא"ש מוכח דבטל המקח מכל וכל וכו' אזיל לטעמיה שכתב לעיל על דברי מרן במ"ש שדברי הרש"בא כהרא"ש דאינו אלא על מה שפירש הך עובד' במפרש ולפק"ד נראה דעל כרחין הרא"ש סבר כהרשב"א דאין לומר דהרא"ש סבר כהרא"בד כמ"ש האחרונים ולא מתוקמ' סברת הרא"ש אלא כהרשב"א וכפשטות דברי מרן שהשוה אותם בכל וכשיט'