טוב עין סא

הרב מהריק"ש בהגהותיו לח"מ סי' רי"ב דין ט' וז"ל אלה הם דברי הרא"ש שסובר שאינו יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם אבל לסברת הרמב"ם צריך לקיים דבריו והוא פסק כן בסמוך דין ו' ואולי דברים אלו הם סיום מ"ש בדין הקודם ויש מי שאומר ופליג עמ"ש בדין ו' והוא הנכון עכ"ל. דאשתמיטתי' להרב מהריק"ש מ"ש מרן בי"ד סי' רנ"ח דין ח' אם יש לו חוב על א' ואמר יהיה להקדש אינו כלום אבל אמר כשיבא לידי אקדישנו וכו' ע"ש הרי דדין זה שנאו בסתם בי"ד ואיך קאמר דדין זה סיום סברת יש מי שאומר אבל הוא כבר סתם כהרמב"ם עכ"ד ואני תמיה דלא סיימוה קמיה דהרי מהרי"קש לעיל דין ז' בח"מ כתב בהגהות עיין י"ד סימן רנ"ח דין ח' ושם בי"ד כתב וז"ל ס"ס ח' עיין סימן רי"ב ח"מ ותראה דלהרמב"ם גם באומר יהיה הקדש חייב לקיים גם דבר שלא בא לעולם עכ"ל הרי דהרב מהריק"ש בח"מ וי"ד לו זכר שר השני דינים. אלא דכונת הרב מהרי"קש פשוטה דבשלמ' מי"ד לח"מ הוא קשיא. אבל בח"מ עצמו מדין ו' לדין ט' דעדיין לחלוחית הדיו קימת זהו פליאה. נשגבה וזה רצה לישב שלא יהא סותר את עצמו בב' דינים סמוכי'. והסתירה מי"ד לח"מ אף הוא ראה גם חקרה כאן בח"מ ובי"ד כמדובר

ד. הרמב"ם ה' שלוחין פ"א דין ג'. הן קדם בדין זה תורת אמ"ת היתה בפי מאי דשקיל וטרי מהר"א ששון סי' קל"א דקשיא ליה דלדעת רבינו והר"ן דאוקמו עובדא דפ' גט פשוט ברוצה אשה אמאי הוצרכו לחלק בין סתם למפרש הרי בחילוק זה לחודיה דהכא בחפצה האשה נתישבו הסוגיו' וכדעת הראב"ד בהשגות. ובספר פרי הארץ ח"מ סימן ז' תירץ דאין דעת הרמב"ם והר"ן שוה לדעת הראב"ד שדעת הראב"ד דאפילו במפרש שקנאו למשלח חייביה רב נחמן מטעם דהמשלח רוצה ולפ"ז חילק הראב"ד בין רוצה לאינו רוצה אמנם דעת הרמב"ם והר"ן דאפילו המשלח רוצה אין מחייבין לשליח ומאי דתלי הר"ן ברצון המשלח היינו בההוא עובדא דהיה בסת' ז"התד. ואנא דאמרי אטו נעלם ממהר"א ששון החילוק שיש בין דעת רבינו והר"ן לדעת הראב"ד ומאי דקשיתיה הוא דכיון דכבר הוכרחו לפרש עובדא דר"ן ברצון המשלח למה להו לחלק עוד בין סתם למפרש בהאי חילוקא דהכא ברוצה המשלח די וכמו שחילקו בין סתם למפרש לישב התרי סוגי' אף דלא משמע הכי היה להם לחלק כדעת הראב"ד מאחר שזה עצמו אף דמחלקים בין סתם למפרש צריכים לו וז"ש מהר"א ששון ודוחק לומר דמכח הסברא וכו' כלומר דניחא להו לפלוגי מכח הסברא בין סתם למפרש דהא לא משמע הכי אלא דמכח הקושיא וכו' ע"ש והא גופא קשיא ליה למהרש"ך ח"ג סי' ס"ד ועיין בפליטת בית יהודה סי' כ"א

והדבר הקשה הוא על הרב מקור ברוך סימן ן' שכתב דדברי הר"ן פ' האיש מקדש וסברתו הוא סברת הראב"ד דהדבר תלוי ברצון המשלח ולא