טוב עין ס

להביא כל המשנה להורות דרישא וסיפא בחדא גוונא ובחדא מחתא ולא כמו שעלתה על דעת רבא לאוקמיה רישא בין בין והיו דבריו לאותם שאינה של הפתק ורבא אף הוא ראה שהדין עמו ושנה בלשון אחר דיחדן

שוב ראיתי להרשב"א בחידושיו שכתב וז"ל כתב רבינו האיי גאון והלכה כמ"ש רבא בשניה שאם יחדן להטמנה מטלטלין אותן וקאי רבינא כותיה דקאמר משנתנו בשל הפתק. ולא הבנתי דבריו דהא משמע דרבינא קאי כלישנא קמא דרבא ולתרוצה מתני' דלא תקשי לרבא וכו' ע"ש. ואפשר דהגאון מכח הדוחקים שיש בפי' התו' ודעמייהו פירש כאשר פירשנו בעניותנו וז"ש וקאי רבינא כותיה דקאמר משנתנו בשל הפתק ודוק

ג. הרמב"ם ה' מכירה פכ"ב דין ט"ו. דין ההקדש ודין העניים וכו' הרב לחם משנה הקשה על הרמב"ם מסוגית קמא דף ל"ו דאמר התם אנן יד עניי אנן ומוכח דאי לאו יד עניי אנן לא הוי הקדש ולדעת הרמב"ם הוי נדר לעניים ולא אצטריך טעם יד עניי אנן ע"ש. ויש לתרץ במ"ש הרב דרישה ופרישה סימן רי"ב לתרץ מה שהקשה על מרן שהשוה דעת הרמב"ם והרא"ש וזה תורף תירוצו בקצור דס"ל למרן בדעת הרמב"ם דבאומרו מה שתלד בהמתי יהיה הקדש בדברים אלו קבל שלא יהנה כשבא לעולם וכיון דאסור ליהנות ממנו הרי הוא כאלו אמר אתנם לצדקה ואין חילוק ביניהם אלא שזה פירש דבריו ובאומרו יהיה הקדש נשמע מדבריו. ומיהו דוקא בדברים שהם כבר שלו משא"כ האומר חוב שיש לי על פ' יהיה הקדש וכיוצא דדברים אלו לא אתו ממילא ומחוסרים גבייה וקניה דהתם אינו הקדש זה תורף דברי הרב דרישה עיין שם באריכות. אמור מעתה נסתלקה תמיהת הרב לחם משנה מכל וכל דהרמב"ם לא כתב דכשאמר יהיה הוי הקדש אלא דוקא בדברים דאתו ממילא לא כן בדברים אלו וכיוצא דלא אתו ממילא והתם הש"ס מיירי בחוב דמחוסר גבייה וקניה ואמטו להכי אצטריך לטעם יד עניי אנן דאי לא הוה מצי הדר ביה והרי הוא כמבו"אר

והרב בני יעקב דף ע"ט ע"ד הקשה על הרב סמ"ע דכפי דבריו הרמב"ם למה נקט בה' ערכין לשון עלי דמשמע דדוקא לשון עלי אבל לשון יהיה לא הרי אף אם אמר יהיה הקדש הוי הקדש וכמ"ש פ' כ"ב מה' מכירה וכו' ע"ש. ואנו שזכינו לס' דרישה ופרישה על ח"מ שם ביאר הרב דבריו ולק"מ קושית הרב בני יעקב דכתב בהדיא בדרישה דכשאומר עלי אפילו שהם מחוסרים גבייה וקניה מועיל וכמ"ש הרמב"ם האומר הרי עלי להקדיש כל מה שתעלה מצודתי מן הים הרי עלי ליתן לעניים פירות שתוציא שדה זו וכו' ע"ש וכלם הם מחוסרים גביה וקניה וגם כשאמר פירות שתוציא שדה זו מחוסר חרישה וזריעה ומשום הכי כתב הרמב"ם הרי. עלי דלשון יהיה בהני אינו מועיל ע"ש בדרישה (נרמז בקיצור בברכי יוסף י"ד סי' רנ"ח)

ושמעתי שגדול אחד הקשה על מ"ש