טוב עין נט

דרבא כדקאמר מעיקרא וכו' דרישא מיירי בכל גיזי צמר בין של הפתק בין שאינם של הפתק דאין מטלטלין אותם וקאמר רבא בהנהו שאינם של הפתק ל"ש אלא שלא טמן בהם וכו' והא דקאמר בסיפא כיצד הוא עושה וכו' בשל הפתק קאמר ואעפ"י שטמן בהם וכו' ע"ש

ועין רואה כמה נדחקו רבותנו בעלי התוס' בזה. חדא דמתני' רישא איירי בכל גוונא וסיפא דכיצד הוא עושה דוקא בשל הפתק. ותו דרבא דקאמר לא שנו אצ"ד אחד דרישא קאי באינם של הפתק וטפי הו"ל לקבוע דבריו בסיפא כיצד הוא עושה ולימא מר ל"ש אלא בשל הפתק אבל אינם של הפתק כיון שטמן בהם מטלטלין אותם ולא לסתום דבריו כך דעל מי סמך שנפרש רישא דמתני' בין בין ושנפרש דבריו דקאי לחלוקת אינם של הפתק. ותו מי דחקו לרבא לאוקומי מתני' כי האי גוונא לוקמא לכולא מתני' בשל הפתק וא"ש רישא וסיפא בדבר אחר. ותו מ"ש הרא"ש בכלל פירושו שפירש כהתוס' והאי דקאמר רבא אם יחדן להטמנה אהפתק קאי וכו' ע"ש דמשמע דאוקומתא דיחדן רבא גופיה קאמר לה. בשנותו את טעמו מכח קושית ההוא מרבנן ואי רבא מאריה דשמעתתא הדר ביה ממאי דקאמר ברישא מאי בעי רבינא ליכנס בכל הדוחקים הללו לישב מאי דאמר רבא בתחילה כיון דאיהו גופיה הדר ביה ועיין בתוספות ד"ה אלא אי איתמר

ולולי דבריהם אפשר לומר דודאי רבא גופיה הדר וקאמר אוקומתא דיחדן וכמ"ש התוספות והרא"ש. ורבינא לאו לתרוצי לרבא אתא אלא מילתא באפי נפשא הוא דאוקי מתני' בשל הפתק והש"ס סידר השני אוקמתות שנאמרו במתני' חדא דרבא וחדא דרבינא והיינו דקאמר הש"ס ורבינא אומר בהפתק שנו כלומר דרבא קאמר ההיא אוקומתא ורבינא אמר בהפתק שנו ולכ"ע מתני' בהפתק ורבא ורבינא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ואפשר דרבינא מקמיה דשמע מילתיה דרבא אמר מילתיה אמתני' בדרך לא שנו אלא דכי שמע למימרת רבא ומאי דאותיבו ליה ומאי דאסיק קיצר דבריו דהיינו הך. ומ"מ התלמוד קבע דברי רבינא משום דבדרבא לא פורש דאיירי בשל הפתק ולעולם דכולה מתני' בשל הפתק ורבינא אמתני' קאי ולא אדרבא ולא פליגי רבא ורבינא והן אמת שהוא קצת דוחק בלשון ורבינא אומר אמנם נראה דניחא בהאי ולא בכל הנהו דוחקי

ואם כנים אנחנו בזה אפשר לישב קצת מאי דאיכא למידק ובפרט למה שנראה מדברי הרא"ש דרבא עצמו הדר וקאמר אוקמתא דיחדן דמעיקרא מאי מאי סבר אטו לא ראה המשנה ח"ו. אמנם אפשר דרבא היתה כונתו כמו שמפרשים היום דבריו התוס' והרא"ש ואותיב ליה ההוא מרבנן, דסיפא קתני כיצד הוא עושה ומסתמא רישא וסיפא בחד גוונא וכמש"ל והיינו דקפיד ההוא מרבנן לאתויי כל המשנה בגיזי צמר וכו' דלא ה"ל לאתויי אלא מכיצד הוא עושה וכו' לאותוביה אבל עפ"ז כיון