טוב עין נה

פר"ח בסימן תנ"ו דין ג' דאסור לעשות בן א"י אשר בח"ל מלאכה בצנעא שאעפ"י שבשאר מנהגים העיקר הוא מקומו הראשון ואזיל בתר דידיה להקל בצנעא כיון שדעתו לחזור מ"מ שאני מנהג י"ט ב' שהוא מנהג גדול וקבוע שפשט איסורו בכל הגולה ולפיכך מחמירינן ביה טפי ואף בצנעא אסור לעשות בו מלאכה ולפיכך אסור לעשות בו מלאכה בישוב וסתמו כפירושו דאף בצנע' אסור עכ"ד וכן מוכח מדברי הרז"ה בספר המאור פ' מקום שנהגו כאשר יראה המעיין ומדברי מרן בתשובה הנז' משמע איפכא דבצנעא מותר במלאכה

ואפשר לומר בדוחק דמרן בתשובה הנז' לא נחית אלא להוכיח שיתפלל תפלת חול בצנעא ולא איירי בדין מלאכה. אמנם לעולם בדין מלאכה סבר מרן דאסור בצנעא מטעם הרז"ה והרב פר"ח דמנהג י"ט שני חמיר שנתפשט איסורו בכל הגולה וכדתרגמה הרב למילתיה בש"ע. והנה צור"ף כדי שלא יזלזלו בו. ומינה לנ"ד דכיון דהחמירו טפי משאר מנהגים לאסור מלאכה אפילו בצנעא להיותו מנהג כל הגולה ולא יזלזלו בו. ה"ה דיש למנוע הקפות הללו כמ"ש מראש מקדמי ארש

ודע שמ"ש מרן בתשובה הנז' כי הש"ג י"שיג על המורה וכתב וז"ל איך עלה על לבו לומר שיתפלל תפלת חול זה דבר שלא עלה על הדעת עכ"ל יראה הרואה שאין דבריו מובנים בלשון זה והנמשך ולפום ריהטא נראה שהוא ט"ס וצ"ל איך עלה על לבו לומר שלא יתפלל תפלת חול זה דבר וכו' ובזה נוחים דבריו והנמשכים כאשר עי"ן הקו"רא ישר יחזה ואין צורך להאריך

גם אשו"ר מ"ש מרן שם בנותן טעם למנהג קדום שבני ח"ל הנמצאים בא"י ודעתם לחזור שמתפללים בפרהסיא תפלת י"ט שני דסבירא להו לגדולי עולם דהא דתנן אל ישנה אדם מפני המחלוקת אינו אלא במלאכה ודכוותא דאפשר למיפק מינה חורבא אבל בתפלה אף אם יתפלל כמנהג מקום שיצא משם לא נפיק מיניה חורב' וליכא למיחש למידי ומעתה נפשטה השאלה מק"ו דהשתא אפילו במקום דמלאכה ודכוותא אסירי בפרהסיא תפלה שריא בפרהסיא כ"ש למתפלל בצנעא דלית דין ולית דיין להוציאו מלהתפלל כמנהג מקומו והחכם המתיר בצנעא ואוסר להתפלל בצנעא כבני מקומן לא מצא ידיו ורגליו עכ"ל. ומסוף דבריו שכתב דלית דין להוציאו מלהתפלל וכו' ניכר שראש דברו אמת כמו שהגהתי גם צ"ל והחכם המתיר מלאכה בצנעא כמבואר. והשתא כיון שהחכם הפוסק התיר המלאכה בצנעא ק"ק דאמאי לא חלק עליו דבשתים לא עלתה לו דמלאכה אסור בצנעא ושרי להתפלל של חול. ומ"ש לעיל דלא נחית להכי ק' דהו"ל להשיב לפוסק ואמאי לא נחית לה מר. ואולי אפשר לומר דאע"ג דלקושטא דמילתא סבר מרן דאף בצנעא לעשות מלאכה אסור לא היה לו כח להשיג עליו דאיהו יאמר דשאר פוסקים חלוקים על הרז"ה. ולהכי אתי עליה מטוניה דדבריו עצמם לא יכונו.