טוב עין מו

אחד וכמ"ש הר"ן וכ"ש לפי הנראה מדבריו דהכי הוה גריס בגמ' וכמש"ל. ותו דרבי עקיבא דינא קמשתעי דזה מביא א"ת וזה מביא א"ת ובתקנתא לא איירי ור"ש איירי בתקנתא דידהו דשנים יכולים להביא אשם ולהתנו' ומ"ש הרב ז"ל דעיקר הדברים להביא ממ"ש רבנן דאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ושוב פקפק גם בזו. באמת אעיקרא דדינא פרכא דאין ראיה כלל מזה והדבר פשוט דהא ילפי לה מג"ש דמצות מצות וכו' וכמו שהאריכו בש"ס שם בכריתות דף כ"ב ע"ב. ומצו סברי רבנן דאשם לא בעי ידיעה בתחילה ואין זה תלוי בזה. ומאי דמסיק הרב מפירושים ישנים מגדולי הרבנים (נראה שהוא מהדורא קמא דרש"י) דלא נתברר מאן דסבר דאשם בעי ידיעה אלא ה"ק אי איכא מאן דסבר וכו' הדבר קשה לומר כן כמ"ש בפשיטות רב דימי למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה דאין סברא זו רק הכונה אי איכא מאן דסבר ולומר דהש"ס מספקא ליה אי הוי פלוגתא אי לאו והם דברים רחוקים אי מצד הלשון ואי מצד הענין דאי הש"ס לא ידע מאן דסבר הכי הרי אמרו אפושי פלוגתא לא מפשינן ונימא דאין סברא זו בעולם

ומהרש"ל ז"ל בספר חכמת שלמה כתב שם בשבת וז"ל יש מפרשי' דמאן דפליג התם הוא ר' יוסי דס"ל התם דלית ליה תנאי בקרבנות וליתא דשמא דוקא שנים שיביאו קרבן א' בתנאי לית ליה אבל אחד מביא קרבן בתנאי וכן מוכח מדר' גופי' שם שיש לחלק בהאי גונא ואולי האמוראים מצאו מ"ד להפך בתוספתא עכ"ל ואפ' דהרב ז"ל במ"ש יש מפרשים כיוין על הרז"ה בספר המאור שכתב כן. וק"ק שדוחה דבריו באדרע וחיל והוא עצמו אפיק לה בלשון שמא. וכל כי הא דאנן לא ידעינן מאן ניהו מר דסבר אשם בעי ידיעה ואשכחן דרבי יוסי לית ליה תנאה בקרבנות שפיר נאה לומר דהש"ס קים ליה דרבי יוסי בעי ידיעה באשם נמי. ולא לתלות דאמוראי הם מצאו מ"ד להפך. ומאי דמוכח מדר' גופיה וכו' לכאורה נראה דכונתו דמדרבי יוסי גופיה מוכח כן מדקאמר אין שנים מביאין אשם אחד והו"לל אין תנאי בקרבנות סתם ומדנקט אין שנים משמע דדוקא שנים אבל אחד יכול להביא ולהתנות. ואם זה כונתו אינה הוכחה דרבי יוסי נקט לישנא דר"ש דאמר שניהן מביאין אשם אחד ועלה קאמר ר' יוסי אין שנים מביאין אשם אחד

וחזה הוית להגאון הרב שמלה חדשה בבכור שור דף קי"א שהשיג על מהרש"ל דהרי אמרו בכריתות דף ז' דרבי יוסי אית ליה תנאי אף בשנים דלאו על חטא אך על חטא ה"ט דלית ליה תנאי משום דבעי ידיעה וא"כ כיון דסבר רבי יוסי דגם באשם אין שנים מביאין ש"מ משום דאשם בעי ידיעה וכו' עכ"ד. ובספר משנה לחם להרב יחיאל מיכל בשיטתו לכריתות יצא לישע מהרש"ל וכתב דצ"ל בסוף דבריו וכן מוכח מדר' עקיבא גופיה שם שיש לחלק בהאי גונא וכונתו דתנן פ' דם שחיטה חתיכה של קדש וחתיכה של חולין אכל אחת מהן ובא