טוב עין מב

במנהג זה כמה שנים כידוע ומעין דוגמא כתב הרב מטה יהודה סוף ס"ק ה' על מ"ש הרב בית יעקב ע"ש

ונראה דמאחר שנהגו העם כן לקום כלם בעשרת הדברות נראה שחייבים הכל לעמוד ואין לשום אחד לישאר יושב דגם שאינו מן הדין לקום עתה שנהגו כל הקהל בזה נעשה חיוב על הכל ואם לאו ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל. ועוד דאמרו לא ישב בין העומדים ומזה קרא תגר הרב כנה"ג א"ה סימן ס"ב בראשו על היושבים בעת ז' ברכות דכיון דנהגו לעמוד זה שיושב עובר על לא ישב בין העומדים ע"ש

אכן לכאורה יש להעיר על זה ממ"ש במגילה דף כ"ב מאי טעמא דכ"ע נפול על אפייהו ורב לא נפיל ומשני דרב פשוט ידים ורגלים עביד ולא נפיל על אפיה דלא משני ממנהגיה וק' והא אמרינן לא יעמוד בין היושבים ולא ישב בין העומדים. והרב מהר"י חאגיז ז"ל בספר קרבן מנחה סימן ש"ץ תירץ דגברא רבה שאני ע"ש ולי ההדיוט אינו מחוור אך י"ל חדא כי נפול כ"ע אאפייהו לא מנכר כ"כ דרב לא נפיל דכלהו טרידי בנ"א ואינם מסתכלים בו ולאחר שסיימו ורואים דרב לא נפיל יאמרו דגם הוא נפל ומיהר לסיים. א"נ דכי אמרינן לא ישב בין העומדים וכו' היינו שלא יש לו טעם אבל הכא רב טעמא טעים דאיהו פשוט ידים ורגלים עביד ולא משני ממנהגיה. אבל בלי טעם אין לעמוד בין היושבים וכו' וא"כ בנ"ד שלא יש לו טעם לישב מחויב לעמוד על עמדו משום אל תשב בין העומדין ורב שאני דעביד פשוט ידים ורגלים ולא היה רוצה לשנות ממנהגו דהיה נראה בעיניו שאינו עושה נ"א כתקנה וכבר נודע דרב מחמיר מאד על עצמו. וזה אצלי טעם כעיקר. וכן לאידך שינויא דאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו וכו' הוא טעם ברור. ובכה"ג לא אתמר אל תעמוד בין היושבים ואל תשב בין העומדים

סימן י"ב. בלשון הרב מג"א סי' א' אר"ש נתנה יבולה. אי אשם בעי ידיעה בתהילה

הנה בקריאת פ' הקרבנות כתבו בשם מהרש"ל דאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון וכו' והרב מגן אברהם ריש א"ח כתב על זה וז"ל וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע"ב דחטא' בעי ידיעה בתחילה וכו' וא"כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ"ל לנהוג דאחר פ' האשם יאמר רבש"ע אם נתחייבתי אשם יה"ר וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחילה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישב דעת הטור ע"פ ההלכה עכ"ל

וכבר תמהו עליו שלמים וכן רבים דהרי כתב הרמב"ם פ"ט משגגות דין י' דאשם ודאי בעי ידיעה בתחיל' והוא הפך הרב מגן אברהם דקפסיק ותני בפשיטו' אשם לא בעי ידיעה בתחילה ואיך העלים עין מאבי התעודה הרמב"ם שפסק איפכא

איברא דדברי הרמב"ם לפום ריהטא