טוב עין לו

הצעיר בחש"ב. ואתה קדוש החזק במנהגך אל תרף דלראשונים שומעים

ומיהו ודאי דצריך זהירות גדול לעשות אות לטובה עשאה סימן כדי שלא ישכח דבר שבמנין וגם לצוות לזה לבני ביתו שיזכירוהו ואז ילך בטח זכור יזכור לספור ספירת העומר ואז ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ולא תבא תקלה וממחתה כי לא תקרב

ומ"ש בתשובת הרא"ש שבספר בשמים ראש הנז' בסוף דבריו ובשאר ימים איני מקפיד שיהיה עם חשכה משמע דלא היה מקפיד אפילו שיהיה בין השמשו' וקאי על מ"ש ואם אומרים אותה מבעוד יום כמבואר. וק"ק דהרא"ש גופיה בסוף פסחים כתב דספק חשכה יכול לברך וא"צ להמתין שיהיה ודאי לילה כיון דהוי ספיקא דרבנן. ויראה דצ"ל ובשאר הימים אני מקפיד שיהיה עם חשכה והיה טעמו דהוא ספיקא דרבנן

סימן ט' אשו"ר ברהט"ים. בספר בשמים ראש איזה פרטים

הנה ספר בשמים ראש היה אצלי בתורת שאלה לימים ומידי עוברי בהעברה בעלמא אגב רהטאי ראיתי שנים שלשה גרגירים. דשייכי למ"ש בקונטריסי אמרתי אעלה על אר"ש ממדב"ר ארי"ם בס"ד

א. זה חזיתי בסימן י"ט שכתב על ברכות השחר דהראב"ד סבר דכל אלו הברכות רשות. והנה הטור ומרן בבית יוסף סי' רי"ח כתבו משם הראב"ד על ברכות הראיה שהם בלי שם ומלכות ואלו הרא"ש בתשובה הנז' כתב על כל ברכות השבח. ולי ההדיוט נראה דהכי משמע מדברי הראב"ד בהשגותיו על ס' המאור בסוף ברכות הובאו בס' תמים דעים דאע"ג דבתחילה קאמר על ברכת ראיה סיים וכתב אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך צריך הזכרה ומלכות ומוכח דברכות השבח אין צריך הזכרה ומלכות כמ"ש הרא"ש ומה שכתב הטור משם הראב"ד ברכת הראיה לאו דוקא ושם סיים הראב"ד ומ"מ על כולן אם אמר הזכרה ומלכות לא הפסיד ועיין מ"ש הרשב"א בחידושיו בריש פ' הרואה ודוק

ב. י"ד סימן י"ג דין ב'. אם הפריס על גבי קרקע וכו'. הרב פרי חדש כתב דלדעת הרא"ש פשיטא דמברך על השחיטה ועיין בדבריו. והיום נראה בעליל ס' בשמים ראש והוא מתשובות הרא"ש ושאר גדולים ואחזה אנכי שם סי' רפ"ג כתב בפשיטות דלא יברך על השחיטה וכתב כיון דאיכא כמה מילי דלא תקינו רבנן לברוכי על כן אין לברך אלא במידי שקבעו ברכה וכל דלא ידענא במידי דרבנן אי שוייוהו מצוה גמורה לברך לא נברך. אמנם אינו חתום הרא"ש בסוף התשובה. והגם דמסתמא היא מהרא"ש. אפשר דזו היא לרב אחר ואינה מתורת הרא"ש

ג. א"ח סימן ט"ל דין ג'. גר שחזר וכו' כתב מור"ם בדרכי משה והביאו הרב מגן אברהם דגר תושב שרי לכתוב תפילין והוא כשר. ואני בעניי