טוב עין לד

ת"ח א' מארץ הצבי ששמע שמרן חזר בו בסוף ימיו והיה אומרה בשם ומלכות על פי הקבלה ועל פי זה נהגו קצת לברכה בשם ומלכו' וגער בהם שלא מפני עדות ששמע נניח מ"ש מרן ועוד שלא נזכרה בגמרא כמו שטען מרן כמ"ש הרא"ש על ברכת פדיון הבן זהו תורף דבריו ז"ל

ואני בעניי אומר כי רבינו האר"י זצ"ל כל הנפלאות אשר גילה היה בכ"ב חדשים והיו תלמידיו מעלימין דבריו ובסתום חכמה. ומרן ושאר הרבנים לא ידעו אחד ממאה מגדולתו, והן בעון נח נפשיה דרב האר"י ז"ל בימי מרן. ויתכן שאח"כ ידע מרן מתלמידי האר"י ז"ל שכך היה אומר וחזר בו והיינו כמו שכתבתי שאלו בעלי נסחא האחרת ידעו דברי רבינו האר"י ז"ל היו חוזרים בהם

וגם הרב כנה"ג ז"ל לא ידע בעצם גדולת האר"י ז"ל וחכמתו הנפלאת וכמדומה שלא הזכיר בספריו להאר"י זולת בי"ד סימן קי"ב בשתיית הקאהב"י מהגוים. ומשו"ה גער במברכין. דכיון דהרב האר"י ידע מ"ש מרן בבית יוסף וש"ע והיה מברכה. ודאי כן ראוי לנהוג וגם הוא ידע דבנסחתנו בש"ס לא הוזכרה וטעמו ונימוקו עמו. ובשער הכונות שסידר מהר"ש ויטאל משמע דהאר"י אמר שברכה זו תקנת רז"ל. ובפרי עץ חיים כתב דיאמרו ברכה זו אע"פי שהוא הפך מהש"ע ומ"ש הרב כנה"ג מהרא"ש על ברכת פדיון הבן. הוא עצמו בי"ד סימן ש"ה צידד דדוקא בברכת כהן בפדיון הוא שתמה הרא"ש עש"ב. ובעין זוכר מערכת בי"ת אות ל"ז הבאתי מרא"ש בספר הישר שדעתו לברך הברכות שנמצאו בספרי הגאונים. אלא שהכא ברכת הנותן ליעף כח אנו לא ידענו אם נמצאת בספרי הגאונים

וחזה הוית למרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל הנדפס מחדש על שינוי אנא השם או אנא בשם בסדר עבודה שכתב סימן כ"ח וז"ל יש לומר שהפוסקים שכתבו אנא השם לא לפסוק הלכה שיאמרו כן נתכוונו ולדחות דברי רבי חגי והתוספתא שאין זה הדבר תלוי בפסק הלכה כיון שאין איסור בדבר ואעפ"י שהם כתבו שיאמר אנא השם מי שירצה לומר אנא בשם כרבי חגי הרשות בידו ואעפ"י שזה דבר של טעם אביא דוגמ' זה שכבר ידוע שכל הפוסקי' שלנו הם עפ"י התלמוד ומפיו אנו חיים וכל אשר בשם ישראל יכונה אינו רשאי לזוז מפסק התלמוד עכ"ז יש דברים שאנו מניחים התלמוד ואנו נוהגים כספרים אחרים ואעידה לי עדים נאמנים דתנן בתעניות קורין ברכות וכו' ואנו קורין ויחל כמ"ס ובר"ח אלול שחל בשבת היו צ"ל השמים כסאי ואנו מפטירים כפסיקתא בז' דנחמתא והטעם לפי שאין דברים אלו תלויים באסור והתר הרשות בידו לקרות ולהפטיר כאשר יראה לנו שהוא יותר נכון ואף שהוא נגד הש"ס כיון שאינו דבר התלוי באסור והתר ומשם נלמוד לנדון שלנו וכו' עכ"ל

ומשם באר"ה שהמשנים תיבה או תיבות בתפלה וטוענים מצד הדקדוק או מצד יפוי הלשון הרשות בידם שאינו