טוב עין כח

הכי אתמר בירושלמי ר' ירמיה בריך קומי ר' זירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה מה כרבנן (ה"ג הרא"ש אבל בירושלמי דקמן הסברות הפוכות וכן ראיתי בתוס' ישנים כ"י דמייתו נוסח הירוש' דקמן וכתבו דבתלמוד שלנו הסברות להפך) שלא לערב ראשי אותיות מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותיות. והשתא קשה דאיך התוס' והרא"ש מייתו מילתא דאדחיא בירושלמי ומה גם הרא"ש דמסיק דסמכינן על הירושלמי ומה זו סמיכה במקום דהירושלמי גופיה נדחה קרו לה להאי טעמא. ותו דהתוס' והרא"ש נתנו טעם על לחם מן הארץ דהוי לישנא דקרא והירושלמי סלקיה בקשיא. ותו יקשה על הירושלמי דמאי פריך מעתה המן הארץ הלא יש לומר כמ"ש התוס' והרא"ש דהוא לשון המקרא

ואפשר לומר בשימת עין בדברי הירושלמי דקלסיה רבי זירא ועל זה שואל מה כרבנן ומשיב דאין הטעם דסובר כרבנן אלא שלא לערב האותיות ומשו"ה קלסיה וקשה דאי סבר כרבי נחמיה דהמוציא להבא משמע משום [שלא] לערב אותיות יברך בלשון גרוע דהברכה לשעבר ובריך המוציא שהוא להבא שלא לערב. ומאי קאמר והא הו"ל למפרך בירושלמי. אמנם נראה שהכונה היא מה כרבנן דאיהו סבר דהלכתא כרבנן דהמוציא להבא משמע ומשו"ה קלסיה דמסיק הלכתא כרבנן. ולזה דחי לעולם דאין הלכה כרבנן רק דהדבר שקול ולא פסיקא מילתא כרבנן אלא דכיון דלרבנן מיהא לשעבר משמע קאמר המוציא שלא לערב. ועל זה קאמר אם אינו סובר הלכה כרבנן ואמר שלא לערב לאו שפיר עבד אלא מעתה יאמר המן הארץ וידחה לישנא דקרא הא ודאי לא וכמו שהוא עצמו בריך לחם מן הארץ ואם כן אי לאו דסבר הלכה כרבנן הו"ל למימר מוציא זה כונת הירושלמי. ומעתה לדידן דפסקינן הלכתא כרבנן טוב לומר המוציא שלא לערב ולחם מן הארץ לישנא דקרא. וניחא טובא לשון התוספות דקאמרי והלכתא המוציא ואע"ג דמוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע ובירוש' מפרש טעמא וכו' כלומר למאי דאמרינן והלכתא המוציא יש לומר טעם הירושלמי. אבל כשרצו לומר בירושלמי דר' ירמיה לאו משום דסבר הלכתא כרבנן אלא טעמו שלא לערב דחו טעם זה דא"כ יאמרו לחם המן. אבל כשאנו אומרים הלכתא כרבנן אז ישנו לטעם זה שלא לערב. ולחם מן לישנא דקרא והן הן דברי הרא"ש דהשתא דהלכתא כרבנן נהגו לו' המוציא ולומר בורא מטעם דבהמוציא ניצול מעירוב אותיות כדבר האמור. ויותר נראה דהתוס' והרא"ש לא הוו גרסי בירושלמי זה הסיום מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותיות וכן משמע מדברי תוס' ישנים כ"י

וחזה הוית להרב באר יעקב דף יו"ד שהאריך הרבה בענין זה ואגב רהטאי מידי עוברי בדבריו ז"ל ראיתי שכתב דהתוס' והרא"ש מפרשים דמאי דקאמר מר ר' זירא אי אמר המוציא אשמועינן טעמא ואשמועינן הלכתא אשמועי' טעמא הכונה שלא לערב האותיות כמ"ש בירושלמי ואין הפירוש כרש"י דאשמועי' טעמא