טוב עין כז

יוסף א"ח סי' פ"ו בסייעתא דשמיא

נהדר אנפין למאי דהוינן בה דהרב מעד"מ מקשה ורמי על הרא"ש דידיה אדידיה ותריץ יתיב ובדבריו מתישב מה שהיה מקום להעיר קצת דהרא"ש בפ' כיצד מברכין תלי טעמא והיה טעמו כטעם לצ"ד שלא יערב אותיות והתם פ"ק דפסחים מייתי מהא דכיצד מברכין דאמר המוציא לאשמועינן חידוש בברכותיו וכתב דמשו"ה מברך על ביעור לאשמועינן חידוש. וע"פ דברי הרב מעד"מ מתישב שפיר דלעולם דמה שמברך המוציא הוא לאשמועינן חידוש דלשעבר משמע וכן צריך לברך על ביעור לאשמועינן דלהבא משמע אלא דיקשה דלימא הבורא וצ"ל דכבר נשמע מהמוציא וע"ז יקשה דנימא איפכא ולזה אצטריך טעמא דירושלמי שלא לערב האותיות. ושוב ראיתי שכ"כ מהר"ם מינץ בסי' ע"ז

ועדיין צריך למודע"י דמאי ק"ל להרא"ש דנעביד איפכא לומר הבורא לאשמועי' חידוש ולברך מוציא דהוי ככ"ע והוצרך לתרץ עם הירוש' הלא י"ל בפשיטו' דרצו לומר המוציא שהוא ברכה יחידית ולא תקנו לברך הבורא שהיה צריך לומר כן בכמה ברכות בורא פרי הגפן בורא פרי העץ בורא מיני מזונות בורא מאורי האש. אמנם יש לישב דכיון דברכת המוציא תדירות ערב ובקר יש סברא דיברך מוציא לכ"ע וברכת בורא יתקנו הבורא שאינה תדירית. ועל כל פנים יש צדדין לכאן ולכאן בחר הרא"ש בטעמא דהירושלמי וגם זה ישנו במהר"ם מינץ ע"ש בסגנון דבריו. ועי"ל דהיה מקום לומר דכל ברכות אכילה ושתיה יברכו מוציא בורא ככ"ע וברכת בורא מאורי האש יתקנו הבורא לאשמועינן חידוש דלהבא משמע. והיה נשמע ונרגש החידוש ביותר דבברכת בורא בכל ברכות אכילה ושתיה מברך בורא ובמאורי האש הבורא והיה ניכר דברכה אחת תקנו הבורא לאשמועינן דלשעבר משמע ואם בירך כך בשאר ברכות הבורא המוציא א"ל לחזור. וגם בזה יש לצדד. לכך בחר הרא"ש בטעם הירושלמי כי הוא טעם מתישב לכל הדברות

אך קשה על רב זביד דקאמר מוציא ועל הש"ס דאצטריך לומר הלכתא כרבנן ועל הרא"ש דקאמר דנהוג עלמא לומר המוציא ולומר בורא. הלא משנתנו היא זו דקתני המוציא וקתני בורא והלכה כסתם משנה ולא משגחינן במחלוקת דבריתא וכמ"ש מהר"ם מינץ שם. ואפשר דכיון דהדבר תלוי באות אחד לבד אין להביא ראיה מהמשנה דיש לתלות בטעות כההיא דאמרינן ריש פ' אלמנה נזונית הנזונית תנן או נזונית תנן ופ"ה דעירובין דמר תני מעברין ומר תני מאברין וכיוצא וכל חד לימא דהכי תנן כוותיה ומשו"ה רב זביד בריך מוציא דיאמר דהכי תנן ומשו"ה אצטריך הש"ס לומר הלכתא כרבנן. ומשו"ה. תלי הרא"ש במנהגא דנהוג לומר המוציא ולומר בורא משום דאין מופת חותך במשנה כיון דתלו הענין באות יחידית

אמנם הדבר קשה על הרא"ש דתלי זייניה בירושלמי וכתב דלחם מן הוא לשון המקרא וכן כתבו התוס' דהרי