טוב עין כב

לשמו הגדול שימחק ומוציאין לעז על מי המרים. ומוכרח להגיד להם. והשתא לדעת הרב משנה למלך דגזרת הכתוב הוא אף שזה ידע איניש בנפשיה שעשה תשובה שלימה ואמיתית מחוייב להגיד לסנהדרין ואין משקין לאשתו. ברם למ"ש אני הדל אם זה בא ביאה אסורה ויודע כי לא נודע כלל כגון שמתה האשה תכף והוא עשה תשובה הגונה ואמיתית כתקנה מאד. כאשר הסנהדרין יאמרו לו אם בא ביאה אסורה יכול לומר להם כי לא בא ומשקין את אשתו דכיון דהוא יודע בעצמו שהפליא לעשות דרכי התשובה ודאי הרי הוא צדיק גמור וכאלו לא חטא והמים בודקין את אשתו

ועל הרב מהר"ר יחזקאל ק"ק ממ"ש בספרו הבהיר שו"ת נודע ביהודה א"ח סי' ל"ה דתשובה לא מהני לפוטרו מן המלקו' ומן המיתה וצדד דהוי גזרת הכתוב ע"ש. ולי ההדיוט אינו גזרת הכתוב אלא טעמא כי לא אתנו יודע האמת אם שב ורפא לו או אם תשובתו נשאר מעל על דרך שכתב הרב עצמו בדגול מרבבה כמו שהבאתי דבריו לעיל בסמוך

וכיוצא בזה יש לתרץ לקושית הרב משפט צדק דאתאן עלה והרי הוא כמבו"אר. וכן יש לתרץ לדברי הרמב"ם שכתב דאעפ"י ששלמו צריכים לעשות תשובה ופירש מרן בבית יוסף אעפ"י ששלמו מרצונם והקשה הרב עדות ביעקב סי' מ"ג דהא בהרהור להחזיר סגי. ואפשר לומר דלא ידענא אם עשו תשובה ודאי עד שיהא לנו הוכחה יותר להחזירם לכשרותם. אמנם לשון מרן בבית יוסף וביותר הכסף משנה פי"ב שהוסיף לומר דאעפ"י ששלמו העביר' דעבוד צריך תשובה וכ"כ הרב סמ"ע סי' ל"ד הא קשיא ודוק הטב ועמ"ש האחרונים ובס' חשק שלמה סי' ל"ד הגהת ב"י אות מ"א. ולא ע"ט האסף

והנראה בדעת הרמב"ם הוא דגם אם שלמו פירושו ברצונם מ"מ לא כתב כן אלא למלוי ברבית וכו' והכי דייקי דברי הרמב"ם שכתב תיכף כיצד מלוי ברבית וכו' דדוקא הנהו בעינן שיעשו תשובה וחזרה גמורה דהנאתן מרובה ולא בדילי אינשי מינייהו. אבל לא בגזלן באקראי וכן כתב רבינו תם בתשובה הביאה הרב שבלי הלקט ח"ב סימן צ"ח והביאה הרב עדות ביעקב סימן הנזכר ועיין בדרכי משה ומהרימ"ט ח"מ סי' תשעים

וחזה הוית להרב עדות ביעקב שם שהביא ראיה ליש מפרשים בתרא שהביא רבינו ירוחם ז"ל מסוגית קמא דף צ"ד דאמרו שם ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה אי עשה תשובה מאי בעיא גביה איבעי ליה לאהדורי שלא הספיק להחזיר עד שמת אלמא גזלן בעל תשובה מקרי מן היום אשר נתן בלבו ובפיו אמר להחזיר והלכך חייבים בכבודו זהו תורף דבריו. ולי ההדיוט יש לדחות ולא תיהוי תיובתא לי"מ קמא שהביא רבינו ירוחם דדוקא בכי האי גוונא דעשה תשובה ואמר שרוצה