טוב עין קלב

רחמים ופלטו ואכתי משוא פנים וכו' אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו ארון. מהך שמעינן בנ"ד שאם כתבו ליהודי א' ותפשו אותו והדבר ידוע שאם ימלט זה שיקחו אחר תחתיו אין להשתדל להצילו אבל אם יצאה הגזרה לקחת קצת יהודים הרשות נתונה להשתדל להציל לכל מי שירצה. והאי דכתבינן דאם כבר נכתב למלכות דאסור להצילו כיון דלוקחים אחר תחתיו היינו היכא דהוי ודאי דליכא ספיקא אבל היכא דאיכא ספיקא דעדנא ישתנה ויעבור זעם ולא יקחו אחר תחתיו אין ספקו מוציא מידי ודאי וכו' וכל המציל מצוה רבה קעביד וכו' ואם לחשך אדם לומר וכו' דשב ואל תעשה שאני וה"ט דשופר וה"ט דלולב דמשום גזרה דשמא יעבירום וכו' מבטלינן מ"ע וכו' יש לחלק דהתם מבטל מ"ע דשופר שלא יבא לידי חילול שבת החמור אבל בנ"ד דשקולים הם אין ס' מוציא מידי ודאי זהו תורף דבריו ז"ל

ויש להעיר בדבריו דאיך כתב דאם יצאה הגזרה לקחת קצת יהודים רשאי להציל למי שירצה והרי בסוגיא הלזו שהביא הוא ז"ל מפורש דבריש' אמר שלא העבירו ודמי לנדון דידיה דהגזרה על קצת בני אדם מזרע שאול ולא נכתבו וקאמר דלא העבירו והוי כנ"ד שכתב דרשאי להציל מי שירצה. והרי על זה פריך הגמ' וכי משוא פנים יש בדבר ואיך הרב למד מסוגיא זו דאם לא נכתב שמותם רשאי להציל מי שירצה

ונראה לחלק דלא דמי דהתם היה מוטל על דוד המלך ע"ה להעבירם על פי ציוויו ועל פיו היו מעבירים אותם ולהכי אם לא העביר למפיבשת הוי משוא פנים אבל בנ"ד דהמציל מציל אחד שרוצה והגוים הם הלוקחים השאר וזה המציל אין לו עסק כלל במסורת השאר בזה הוא שדן הרב ז"ל להתיר להציל אחד מטעם שלא נכתב

אמנם לכאורה יש לעמוד על דברי מהרי"בל ממ"ש הרב שבלי הלקט כ"י שבלת שס"ט וז"ל מעשה ונקצצה ערבה ע"י גוים בשבת ויום ערבה חל בא' בשבת ושאלו למורי והתיר וכו' ומשום מצוה הבאה בעבירה אומר מורי שאין לימנע ואע"ג דגרסי' בירושלמי פ' האורג מצה שהוציאה בר"ה בשבת אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח מטעם מצוה הבאה בעבירה הני מילי כשהעבירה על ידי ישראל אבל כשהעבירה נעשית על ידי גוים לא הויא מצוה הבאה בעבירה עכ"ל. למדנו דלפי הירושלמי מצה שהוציאה בר"ה בשבת אינו יוצא בה י"ח בפסח דהוי מצוה הבאה בעבירה וכ"כ בס' בית מועד וז"ל יש מי שפסק שאם הוציא מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח כי לא ימצא חילוק בין זו למצה גזולה עכ"ל. והשתא לפי זה אם הוציא לולב מרה"י לרה"ר בשבת שוב אינו יוצא י"ח. וא"כ אמאי אצטריך מהריב"ל לומר דשאני התם דמבטלין מ"ע דשופר שלא יבא לידי חילול שבת החמור. תפוק לי דאפילו לא היה חילול שבת חמור לא דמי לנ"ד דהתם אם מוציא השופר או הלולב