טוב עין יג

מכח הא דתנן סוף קדושין לא תלמד אשה סופרים והיינו משום אבוהון דינוקי ואי איכא אסורא גם בתורה שבכתב לא מיירי תנא בעבדא איסורא. לכך סבר הרמב"ם דהא דתורה שבכתב היינו לכתחילה. אבל בדיעבד שריותא הוא ואינו כמלמד תפלות. ופסק כר' יהושע דהלכה כמותו וכסתם משנה דקדושין דקי"ל הלכה כסתם משנה וברוח מבינתו פרישנהו ותרצינהו

וראיתי בפסקי הרב המאירי לסוטה הנדפסים עתה מחדש דפירש ברוצה אשה בקב ותפלות פירוש מחודש ויפה. אך לא פירש הא דתורה שבכתב וכו' שכתב הרמב"ם כי ארחיה להביא סברת הרמב"ם ע"ש ודוק

סימן ה'. בתשובת הרשב"א סימן אלף ן' ומ"ש האחרונים בס"ד

כתב הרש"בא בתשובותיו ח"א סימן אלף ן' ראובן שהשאיל חפץ לשמעון ע"מ שאם לא יחזירנו ביום פ' שיהא החפץ שלו וישלם כך וכך ולוי נעשה ערב בקנין שישלם לראובן הדמים שפסק לו שמעון אם לא יחזיר החפץ לאותו זמן שקצב ועבר הזמן ולא החזירו. שמעון פטור ומחזיר לו החפץ דהא אסמכתא היא ולא קניא אבל הערב חייב שהרי חייב עצמו בקנין ונוטל החפץ ומשלם דמיו ואעפ"י שאמרו אין נפרעין מן הערב תחילה דאלמא אין ערב משתעבד בדאיכא לוה. לא היא דכל שהלוה והערב מתחייבים אין נפרעין מן הערב תחילה אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא היה השואל חייב וכאותה שאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב עכ"ל

ולפום ריהטא יש לעמוד אמאי אצטריך הרשב"א להביא ראיה מההיא דקדושין דף ז' דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש לך מקודשת מדין ערב דכבר חילק דמ"ש אין ערב משתעבד היכא דאיכא לוה היינו היכא שהערב והלוה מתחייבים והכא השואל אינו חייב. וכי מטית לומר דאכתי לא ידעינן דבכה"ג הערב משתעבד. מה יוכיח הוכח מההיא דקדושין ההיא בערב דעלמא. ותו אמאי הרשב"א לא מייתי מדאמר רבא התם וכן לענין ממונא דאם אמר תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך שקנה מדין ערב ועביד צריכותא דאי מקדושין הוה אמינא אתתא בכל דהו ניחא לה. ואי משום דהתם אמר רבא הילך מנה והתקדשי לפ' מקודשת מדין עבד כנעני תן מנה ואתקדש אני לו מקודשת מדין שניהם בעי רבא הילך מנה ואתקדש אני לך וכו' אתמר נמי משמים דרבא וכן לענין ממונא וצריכא וכו' ואיכא פלוגתא דהאי וכן לענין ממונא אהיכא קאי. והר"יף השמיט וכן לענין ממונא והרמב"ם פ"א דמכירה פסק תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך. ומאחר דיש דינים אחרים ואח"כ אמר וכן לענין ממונא לא רצה הרשב"א להאריך ולהביא מ"ש וכן לענין ממונא. ועוד דבש"ס אינו מבורר אהיכא קאי והגם דהרשב"א סבר דאכלהו קאי כנראה ממ"ש בחידושיו מ"מ לא רצה להאריך. מ"מ הו"ל להרשב"א להביא מ"ש בע"ז דף ס"ג אמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפ' ויקנו נסכי לך קנה מדין ערב. וסוגיא זו לפום ריהטא נראה דנעלמה