טוב עין קכט

בע"ח דוחק ומסתמא גם דעת הרי"ף ורי"אז כן. וא"כ פסק מרן דאפילו בע"ח דוחק פטור שריר וקיים כמו שמפורש בהדיא בירוש' ואמאי נבקש המצאות לומר דתרי תלמודי פליגי. וחזינא לכל א' מרבוואתא קמאי בבא אליו נת"ן הבבלי על הירושלמי ועביד טצדקי לאשויינהו בשלום יחדיו. ומאי דחזינן דלפום ריהטא הירושלמי והבבלי חלוקים בפירוש הא דתנן ומקריב עליו קיני זבין כמ"ש הרב קרבן העדה הנז' נראה דלדינ' שוים דיכול המודר לתת בעדו קיני זבין וקני זבות שיקריבום לכפרתם. אמנם הבבלי לשון התנא דקאמר ומקריב עליו משמע ליה דהכהן המודר מקריב עליו. וגם אפשר דמשמע לתלמודא דהאי לישנא דתנן ומקריב עליו קיני זבין וכו' הוא לשון כולל דיכול המודר ליתן בעדו קיני זבין ואם הוא כהן יכול להקריבם ודוק כי קצרתי

ותבט עיני להרב מהר"ר יהונתן בספרו אורים ותומים שגם הוא הקשה בתומים על הרב ש"ך כקושית הרב קרבן העדה ואגב רהטאי מידי עוברי ראיתי שכתב על דברי הרב ש"ך ובקצור אכתוב תורף דבריו וז"ל ליתא דא"כ הא דתנן שוקל לו את שקלו היינו אם כבר שלח שקלו ע"י ש"ש ונאבד דפטור הוא ולא מקוד' וא"כ איך כתב הרמב"ם מי שנדר הנאה שוקל לו את שקלו סתם ה"ל לפרש דהוי דוקא כששלח ונאבדו אבל מתחילה לא דעביד איסור תורה וכו' ועוד דבאמת אף דלס"ד דאמרינן דמיירי לאחר שנתרמה מ"מ לפי התירוץ דפורע חובו כחנן אף בזה אמרי' דמיירי פורע שקלו בפשוט דאל"כ הא דשוקל שקלו למה לי השתא פורע חובו דחוב גמור יכול לפרוע א"כ שוקל שקלו פשיטא ועכצ"ל דלמסקנא דמוקמינן כחנן הך דשוקל שקלו לא איירי באבוד וקמ"ל אפילו בע"ח דוחק וכ"כ הרשב"א וכו' אלא דלא כתב ראי' וכו' ובאמת טעם השמטתן וכו' ולכן נראה ברור דאין התוס' מפרשים בירושלמי ב"ח דוחק ואינו דוחק כמ"ש הר"ן דהב"ח נוגש דסתם ב"ח בחזקת נוגש ואם זה אינו נוגש היום ינגוש למחר וכו' אבל מפרשים דירוש' וגמרא לדבר א' נתכוונו דהך דלוה ע"מ שלא לפרוע עד שירצה וז"ש בירושלמי אין ב"ח דוחק הרצון שאין בידו לדחוק כי הלוהו לפרוע כשירצה אבל ב"ח סתמא דיש בידו לנגוש נקרא ב"ח דוחק וא"כ דברי הירוש' פשוטים דעל הך דפורע חובו י"ל ב"ח שאינו דוחק והיינו כאוקמתא דרבא וקאמר אשכחן בב"ח שאינו דוחק ב"ח דוחק מנ"ל והיינו ב"ח סתמא מבלי תנאי זה ומייתי ראיה משקלים דלית בהו התנאי דימשכין על השקלים ולכן התוס' דבקשו להביא ראיה דירוש' פליג הן על רב אושעיא הן על רבא לא ה"מ להביא ראיה מפורע חובו דמוקי לה הירוש' בב"ח שאינו דוחק והיינו כרבא ע"מ שלא לפרוע וכו' ומעתה יפה עשו הפוסקים שהשמיטו וכו' עכ"ל בקצ"ר אמיץ

ומ"ש בתחילת דבריו דהרמב"ם לא הו"לל שוקל את שקלו סתם וה"ל לפרש וכו'. אם הרמב"ם היה כותב לשון המשנה המודר הנאה שוקל לו את