טוב עין קכח

דידן הא קמהני ליה שמעינן דהבבלי מפרש ומקריב עליו אכהן קאי שמקריב קרבנותיו של זה המודר ממנו א"כ אין שום ראיה מהך מתני' לבע"ח דוחק ומשוקל את שקלו אין ראיה דאיכא לאוקומיה באבוד וגבוי ודבר זה קלורית לעינים היוצא לנו מזה להלכה דבבעל חוב דוחק חייב לשלם ודלא כש"ע ח"מ סי' קכ"ח עכ"ל

ואני בעניי אומר כמה רב גובריה להניח מה שכתבו בפשיטות ר"י והרב העטור וריב"א ומהר"ם והר"ן והריטב"א וסיעתם ולפסוק כפי העולה על רוחו בדעת הרי"ף והרמב"ם. ואנן בדידן לא שבקינן מ"ש גדולי הפוסקים בפשיטות למנקט לפום מאי דנפרש אנו בדעת הרי"ף והרמב"ם. ואם מרן בבית יוסף רגיל לפסוק כהרי"ף והרמב"ם נגד שאר פוסקים היינו כשברור לנו דעת הרי"ף והרמב"ם לא היכא דבאים אנו לדון מכח מאי דהשמיטו מאי דאתמר בש"ס. ואם זמנין דמשכחת כי האי גוונא במרן ז"ל. על הרוב האחרונים חולקים עליו. ועוד דמור"ם ומהרש"ל ראבוואתייהו דבני אשכנז ופולין לא דרכו דרך זו דמרן כנודע. ומה ראה הרב הנז' כאן בשנותו את טעמו. אמנם נראה דהרב ז"ל נמשך אחר דברי הרב ש"ך שכתב דרבו המחייבים. ואין הדבר כן

ועוד נעלם מהרב קרבן העדה הנז' מ"ש הרמב"ם פ"ו דנדרים מותר לו שיתן שמעון על ידו מחצית השקל שראובן חייב בה. הרי דכתב בהדיא שהוא חייב בה ונקיט משנתינו כפשטה ולא באבוד וגבוי וטעמו ברור דהאי דבעו לאוקומה בש"ס דילן היינו כי פריך אמתני' דבשלמא שוקל את שקלו איכא לאוקומה באבוד וגבוי אלא פורע את חובו הא קא משתרשי ליה. וא"כ כי מוקי לה רב הושעיא למשנתינו כחנן ממילא רווחא דפירוש ושוקל את שקלו הוא כפשטו מחצית השקל שהוא חייב כמ"ש הרמב"ם ואין צריך שום אוקמתא. וא"כ כיון דממשכנין עליו שמעינן דאפילו בע"ח דוחק פטור מלשלם. ותו דכתב הרמב"ם שם והבאתיו לעיל וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה ומניעת התביעה אינו בכלל איסור ההנאה. ודבריו ברור מיללו כמ"ש בירוש' שלא נכנס בידו כלום והוא הדבר אשר דיבר הרמב"ם שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום והיינו כפי מה שפירש הרב קרבן העדה עצמו והוא פירוש הרב המאירי כמ"ש לעיל

ומתוך הדברים האמורים אתה הראת לדעת דמדברי הרמב"ם מבואר פירוש הירושלמי שהוא כמו שפירשו הרב המאירי ז"ל והרב קרבן העדה וזהו שקשה על הרב ש"ך דפירוש הירושלמי מפורש בדברי הרמב"ם והוא ז"ל נכנס בפרצה דחוקה. וגם אנו נאמר דהרי"ף כן הוא דעתו והוה פשיטא ליה דכי אוקמא רב הושעיא כחנן ודאי אדחיא לה האי פירושא דשוקל לו שקלו על האבוד ועל הגבוי. ומינה מוכח דאפילו בע"ח דוחק לא ישלם דגבי שוקל שקלו ממשכנין וכמ"ש בירושלמי. והנה עיניכם הרואות דהרמב"ם וסמ"ג קרו בחיל דאפילו