טוב עין קכז

ולא אשכחן בבע"ח דוחק אלא מקצת פוסקים והא ר"ח ור"ת והרא"ש וסמ"ע וב"ח שפסקו בלא"ה דחייב ובבע"ח דוחק איכא הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג והגמי"י ורי"אז דמחייבי זהו תורף דבריו

ודברי הרב ז"ל במקום הזה קשים שפ"ת לא ידעתי אשמע, דהא הרמב"ם כתב פ"ו דנדרים דין ד' וכן הסמ"ג לאוין רמ"ב ריש דף ע"ב וז"ל פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה ומניעת התביעה אינו בכלל איסור הנייה עכ"ל. ומדבריהם ז"ל הללו מוכח דסברי הרמב"ם והסמ"ג דגם בע"ח דוחק אינו נקרא הנאה דמניעת התביעה הוא וסיים הסמ"ג דמבריח ארי הוא. גם הגמי"י סברי הכי שהרי פכ"ו דמלוה כי מייתו הירושלמי שם נאמר ועיין בתשובה י"ו מס' נזיקין ושם מייתי תשוב' מהר"ם דכתב בפירוש תרי זמני דאף בבע"ח דוחק פורע חובו אינו חייב לשלם. ותו קשה שצירף לזה סברת ר"ת ודעמיה וסמ"ע וב"ח והוא דחה דבריהם לקמן והאי לא מצרי"ף. ותו שצירף להרא"ש עמהם והוא ז"ל הוכיח במישור דהרא"ש סבר איפכא דסברתו היא כרי"בא כמדובר

ותו איכא לאתמוהי על הרב ש"ך איך חשד לגדולי עולם. ר"י שהביאו התוספות פ' הכונס. והתוס' והרא"ש בשם רי"בא והרב העטור ומהר"ם והר"ן והריטב"א בחידושי כתובות (שהוא תדיר מזכירם) ודעמייהו שלא ידעו הירוש' דנדרים ותפסו להפך בדעת הירושלמי והשתא דמשמיא אנהירנהו לעיינין לאדפוס"י הדר"א חידושי ופסקי הרב המאירי והרי"טבא והרב הנמוקי לנדרים שם אני מוצא שלשת הגבורים הביאו הירו' דאפילו בבע"ח דוחק ומוכח דכן הבינו בירושלמי דנדרים דהתם קיימי. ותו לדברי הרב ש"ך הירושלמי סותר את עצמו מכתובות לנדרים. ותו כי הפירוש שפירש הרב ש"ך בירושלמי דנדרים לא תוכל האר"ש שאתו. והפירוש האמיתי והבכור הוא כמ"ש הרב המאירי וז"ל ואין מניעת ההזק וסלוק התביעה בכלל איסור הנאה ופירשוה בתלמוד המערב אפילו היה בעל חוב דוחקו אע"פ שמ"מ גורם לו הנאה אף גרמת הנאה מותר שהרי אף על ידי אמצעי וכו' כמ"ש במודר ואין לו מה יאכל וכו' ומאחר שלא נתן בידו כלום מותר וזהו שפירשו בתלמוד המערב מפני שלא נכנס בתוך ידו כלום והוא מ"ש בגמרא אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא כלומר מניעת ההיזק לבדו אינה קרויה הנאה וכו' עכ"ל. והן הם דברי הרמב"ם והסמ"ג שהבאתי בסמוך כאשר יראה המעיין ועיין לקמן

ואני בצדק אחזה להרב קרבן העדה בפירושו לירושלמי שם בנדרים בתוספותיו שהביא דברי הרב ש"ך ושם הקשה קושיות אחרות חזקות על הרב ש"ך. ואגב רהטאי ראיתי שפירש הירושלמי דנדרים כמו שפירש הרב המאירי ז"ל. ומסיק לענין הלכה וז"ל ומה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם הא דבע"ח דוחק נראה דהיינו טעמא דבבלי בנדרים דף ל"ד ומקריב עליהם קיני זבין וכו' וגרסינן עלה איבעיא להו הני כהני שלוחי דרחמנא וכו' ת"ש ומקריב עליו אי אמרת שלוחי