טוב עין קכו

הסברות ולא הכריע ואדרבא הוכיח מפי' הרא"ש בנדרים להפך ע"ש

וראיתי להרב לחם משנה פ"ו דנדרים דין ד' שהביא מ"ש הרא"ש בפסקיו בנדרים דעל מתני' דהתם דף ל"ג הזכיר אוקמתא דרבא בלוה ע"מ שלא לפרוע דמוקי לה כרבנן וכתב דכיון דהרא"ש סובר כר"ת גם לחנן בשאר חובות אית' לאוקמתא דרב' בלוה ע"מ שלא לפרוע ומכאן יצא לו להטור דהרא"ש ס"ל כר"ת והאריך בזה ע"ש. וקשה על הרב לחם משנה דנעלם ממנו דהרא"ש פ' הכונס על דף נ"ח כתב בהדיא דפורע חובו של חבירו פטור ויהיב טעמא דהירושלמי דהוה מפייס ליה. ותו ק"ל דרבינו בעל הטורים בקצור פסקי הרא"ש פ' שני דייני ופ"ד דנדרים הביא המחלוקת ואעפ"י שבנדרים הרא"ש לא זכר ממחלוקת ר"ת וריב"א כלל. ואם כדברי הרב לח"מ שמדברי הרא"ש שם בנדרים דמייתי אוקמתא דרבא משם חפר אוכל ומבית אביו למד דסובר הוא הרא"ש כרבינו תם שם בקצור פסקי הרא"ש בנדרים הי"ל לפסוק כר"ת ותו ק' דבקפ"ה פ' הכונס פסק דפורע חובו של חבירו פטור בפשיטות והוא הפך מ"ש בח"מ סימן זה דדעת הרא"ש במסקנא כר"ת. ותו קשה על הרב לח"מ דנעלם ממנו מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ג סימן ט' דשם מבואר להדיא דהרא"ש סובר כרי"בא דלא כר"ת וקשה על הטור גם כן. וכבר הרב שפתי כהן חד"ד ותי"מא על הרב סמ"ע שפסק כר"ת כיון דהרא"ש ומהר"י וייל סברי הכי. ודעת שפתי"ו ברור מללו דהוכיח מדברי הרא"ש פ' הכונס ובתשובה הנז' ופ' חזקת דסבר דלא כר"ת והן בפיו תוכחו"ת מל"ב פוסקים שפסקו כרי"בא ע"ש באריכות

גם אשו"ר להרב שפתי כהן שם דעל מה שפסק שם מרן דאפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע פטור קרא ערער דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והגמי"י ורי"אז שהביאו הירושלמי השמיטו הא דבעל חוב דוחק ואע"ג דהיה אפשר לומר דסמכו אמה שכתבו סתמא אין זה עיקר דכיון דבירושלמי פלפלו בזה ה"ל לכתוב האי דינא בפירוש אלא ס"ל דבע"ח דוחק צריך לשלם והיינו דהירוש' הוציא כן ממשנת שוקל את שקלו ואי לא שקיל ממשכנין אלמא דס"ל לירושלמי דלא אפשר לאוקומה באבוד וגבוי וכיון דבש"ס דילן מוקי לה באבוד וגבוי לא מוכח האי דינא. ותו מסקנת הירושלמי גופיה דבע"ח דוחק חייב לשלם דאמרו בירושלמי פ' אין בין המודר עד כדון בבע"ח שאינו דוחק בבע"ח דוחק נשמיעיניה מן הדא תדע לך שהוא כן ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות וחטאות ואשמו' בשלא נכנס לידיו כלום דמשמע לירושלמי דמקריב משלו והתם אי לאו בעה"ב מקריב ממשכנין דכיון דשל גבוה למאן פייס ומשני מי סבר' דמיירי כשלא נכנס לידיו של כהן אלא איכא לפרושי דהפרישם ונכנסו ליד כהן ונאבדו ולא מחייב בעה"ב וכאן הרי לא נתן להפורע כבר מעות לשלם וא"כ בע"ח דוחק חייב לשלם ועוד האריך הרבה ומסיק דבהאי דינא רבו המחייבים