טוב עין קטז

התמיה בעיני על הרשב"א ועל המגיד משנה עכ"ל

ועם האדון הסליחה דאגב ריהטיה כתב תלתא זימני מגיד משנה ונתחלף להרב כסף במגיד כי אין בידינו מגיד משנה בהלכות אלו. ותימה על תמיהתו. כי הנה הרשב"א כתב שם שאמרו דכבר טמא מותר ולא דמי לאשה. ולדידיה מאי קאמר הרשב"א והלא במשנה וירוש' לא אתמר הא דכבר טמא. ומה הלשון אומרת דאמרו דכבר טמא מותר. אלא הדבר ברור דהא דבנוסחתנו כתוב לא מסתברא אם היתה כבר טמאה. הוא טעות והנסחא היא כבר טמאה וקאי על מאי דתנן התם ברישא היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו א"ל נכרי תן לי אחת ואטמאה ואם לאו הרי אני מטמא את כלם רבי אליעזר או' יטמא את כלם ואל יתן לו אחת מהם ויטמא רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע. ועל זה אמרו בירושלמי לא מסתברא אם היתה כבר טמאה דגם בזה ר"א אומר יטמאו כלם וכו' ורבי יהושע אומר יניח א' על הסלע. אלא אם היתה א' מן הככרות טמאה יתן לו הככר טמאה. והדר על חלוקת נשים דתנן בתר הכי קאמר לא מסתברא אם היתה שפחה דיטמאו כלן ולא ימסרוה אלא יתנו השפחה. והדברים ברורים ובשיורי ברכה הקשיתי על מהר"ר אליהו ז"ל ע"ש

צ"ז. סי' קע"ט דין א'. ולא בגורלות. עמ"ש אני הדל בקונטריס חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"א ע"ש

שם. דין ב'. ותרנגולת זו שקראה כתרנגול מרן בבית יוסף כתב שמצא כתוב שנוהגים לשוחטה כי כן ציוה החסיד ואמר מהר"א שישחטו סתם ובס' הכבוד שכתב החסיד צואתו והקשה ויישב ושכח חילוקו זהו תורף דבריו בקצור. ושוב כתב מרן ז"ל דמהגהת הרמ"ך על הרמב"ם נראה שהיה גורס מותר ואפשר שעל גירסא זו סמכו העולם עכ"ל מרן. והרב כנה"ג הורה גבר עמ"ש מרן מצאתי כתוב היא תשובת מהרי"ל סי' קי"א (לפי סימני הדפוס) ואם כונת מרן על תשו' מהרי"ל ק"ק דבתשו' מהרי"ל שם הוא עצמו כתב גירסא זו ותריץ יתיב ושוב כתב מס' הכבוד. ואמאי מרן כתבה מדנפשיה והביא בידו הגהת הרמ"ך הרי בתשובת מהר"יל עצמו כתוב. ולכן נראה שמרן בזה לא כיוון על תשובת מהרי"ל אלא שכך מצא כתוב. והכותב דילג מתשו' מהרי"ל זו הגירסא. ומרן מר ניהו דק ואשכח הגירסא מהגהת הרמ"ך. כי הוא ז"ל לא מצא כתוב אלא הדברים שכתב בבית יוסף

אמנם ראיתי להרב ב"ח שכתב וז"ל וכתוב בתשובות מהרי"ל דוקא באומר שחטו תרנגולת שקוראה גברית ה"ז מדרכי האמורי אבל שחטו סתמא אין לחוש ואומרים כי כן ציוה החסיד וכן נוהגי' העולם ובית יוסף כתב שהרמ"ך תמה על הרמב"ם דאוסר דהא במס' שבת אמרינן דמותר לשוחטה לכתחילה ואין בו משום דרכי האמורי ונראה דעל אותה גירסא סמך החסיד בצואתו דאל"כ מנ"ל לחסיד לחלק בין אומר סתם למפרש